יום ראשון , 20 אוקטובר 2019

Home » פרוזה » פרשת שבוע » פרשת השבוע זאת הברכה

פרשת השבוע זאת הברכה

זהו, מסתיימת קריאת התורה. וכיצד היא מסתיימת? בברכתו של משה לבני ישראל טרם מותו.

כמה סבל משה מהעם הזה, אבל הוא לא ויתר והובילם עד לכניסה לארץ ישראל בבטחה.

והנה מגיע אלינו החג הזה שכולו ריקודים ושמחה. חג שמחת תורה בו מוציאים את כל ספרי התורה מהארון, ויוצאים בהקפות שירים וריקודים.

שאלתי את עצמי היכן כתוב החג הזה במקורות ולא מצאתי.

החג מהתורה הוא שמיני עצרת, שנאמר: ויקרא (כג:לו): "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם… עצרת היא";

ומדוע הוסיפו עוד יום לחג הנפלא הזה סוכות?

אומרים, שלא לקטוע את השמחה, הוסיף הקב"ה עוד יום לחגוג מעל המספר הזה שבע. להתעלות למקום שהוא מעל הכל. זאת ועוד מאחר ובשמיני עצרת מסיימים את קריאת התורה הרי יש כאן שמחה כפולה ומכופלת היא שמחת תורה.

מספרים על בית הכנסת של הרב חוביזה, שהיה שוקק אנשים וילדים, וכולם שרים ומזמרים את המזמורים שבהוצאת ספרי התורה  והנה נכנס לבית הכנסת איש מרופט בגדים, ובידו מגש של תפוחים מצופים סוכר, אדומים כאלו מפתים. ובדיוק כששרו הקהל " אין גדולה כתורה" קרא האיש בקולו הצרוד " יאללה גידיאללה"

כל העיניים נסבו לאחור! הליט הרב חוביזה את פניו בטלית כלא מאמין ופנה בדרכו אל האיש. והלה ממשיך כאילו הוא על חוף הים " יאללה גדיאללה"

דבר מוזר קרה, הילדים צחקו והמבוגרים רטנו,

וכאילו יצאה בת קול מהשמים ואמרה:"" רבי זכור את משה רבנו והברכות אשר ברך את בני ישראל, ברך ולא קילל גם לא כעס""

ניגש הרב אל האיש לשאול לפשר מעשיו.

ענה לו האיש כי בא לשמח את הקהל והילדים.

"ומדוע בחרת דווקא בתפוח"

ענה לו "הרי התפוח מקשט את ספרי בתורה"

אמר לו הרב, " רימונים הם המקדשים ומפארים את ספר התורה"

" ומה רע בתפוח" שאל האיש

" מה רע?" החל לזעוף הרב לנוכח הרעש שבא מהקהל  חסר הסבלנות, "התפוח הוא פרי הדעת" ענה

" פרי הדעת כמו אתה חונן לאדם דעת" הקשה האיש

" לא, זהו הפרי בו פיתה הנחש את חוה לחטא הראשון ולכן אינו ראוי הוא לקשט את התורה "

שתק האיש לרגע, הניח על הרצפה את המוט הנושא את המגש המרובע עליו נעוצים התפוחים המבריקים מהסוכרייה העוטפת אותם, וקרא " ילדים, בואו וקחו מהתפוחים שהבאתי לכם, קחו ואל תיראו.

והנה הילדים כל אחד בידו דגל שמחת תורה, מנצנץ בקישוטים וציורי הקודש, באים לפניו לבקש את התפוח הממתק הנכסף.

ואז אומר האיש לרב " ולקשט את דגל התורה בתפוח זה כן ראוי?"

הביט הרב והסמיק הרי כל דגלי שמחת תורה אכן מקושטים היו בתפוח אדום.

אחז הרב בידו של האיש ביקשו להניח את המגש שהתרוקן בינתיים והובילו אל התיבה,

פתח את התורה המונחת שם, ונתן לו לקרוא את פרשת בראשית הפרשה הפותחת את התורה..

רחש נשמע מהקהל, פנה הרב לקהל ואמר להם " הנה הקב"ה שלך לנו חתן תורה, " חתן בראשית"

ובעוד האיש החל קורא בהטעמה נפלאה החל לרדת גשם משמים.

והנה הפרשה עצמה:

דברים פרק לג

א וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים–אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  לִפְנֵי, מוֹתוֹ.  ב וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ–הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ.  ג אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ.  ד תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  ו יְחִי רְאוּבֵן, וְאַל-יָמֹת; וִיהִי מְתָיו, מִסְפָּר.  {ס}

ז וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר, שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.  {פ}

ח וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל-מֵי מְרִיבָה.  ט הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע:  כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ.  י יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ.  יא בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה; מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן-יְקוּמוּן.  {ס}

יב לְבִנְיָמִן אָמַר–יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.  {ס}

יג וּלְיוֹסֵף אָמַר, מְבֹרֶכֶת יְהוָה אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.  יד וּמִמֶּגֶד, תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ; וּמִמֶּגֶד, גֶּרֶשׁ יְרָחִים.  טו וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם.  טז וּמִמֶּגֶד, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי, סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.  יז בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו–בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי-אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.  {ס}

יח וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ.  יט עַמִּים, הַר-יִקְרָאוּ–שָׁם, יִזְבְּחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק:  כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל.  {ס}

כ וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד:  כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד.  כא וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם–צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל.  {ס}

כב וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן-הַבָּשָׁן.  כג וּלְנַפְתָּלִי אָמַר–נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה; יָם וְדָרוֹם, יְרָשָׁה.  {ס}

כד וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ.  כה בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, מִנְעָלֶךָ; וּכְיָמֶיךָ, דָּבְאֶךָ.  כו אֵין כָּאֵל, יְשֻׁרוּן:  רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.  כז מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם; וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד.  כח וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל-אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ; אַף-שָׁמָיו, יַעַרְפוּ טָל.  כט אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.  {ס}

פרשת השבוע זאת הברכה Reviewed by on . זהו, מסתיימת קריאת התורה. וכיצד היא מסתיימת? בברכתו של משה לבני ישראל טרם מותו. כמה סבל משה מהעם הזה, אבל הוא לא ויתר והובילם עד לכניסה לארץ ישראל בבטחה. והנה מ זהו, מסתיימת קריאת התורה. וכיצד היא מסתיימת? בברכתו של משה לבני ישראל טרם מותו. כמה סבל משה מהעם הזה, אבל הוא לא ויתר והובילם עד לכניסה לארץ ישראל בבטחה. והנה מ Rating:

השאירו תגובה

scroll to top