יום שני , 21 אוקטובר 2019

Home » פרוזה » פרשת שבוע » פרשת וישב

פרשת וישב

פרשת וישב

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו–בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. (בראשית לו) ככה מתחילה הפרשה

הדבר עורר בי את השאלה, אם ארץ כנען, מדוע התקראה ארץ ישראל ועל ידי מי.

כמובן שהנושא החזיר אותי מיד למגילת העצמאות והכרזת הקמת המדינה:

" אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

עד אתמול היא היתה פלשתינה בשלטון המנדט הבריטי והנה קמה מדינת ישראל.

מצאתי קטע המסביר את ההחלטה על השם מדינת ישראל

החלטת מנהלת העם, מאי 1948, חוות דעת באשר לתרגום שם מדינת ישראל לערבית
"בפגישת חברי הוועדה מיכאל אסף, דוד רמז ובכור שטרית
נשקלה שאלת התרגום של השם "ישראל" – כשם המדינה
היהודית לערבית -, הגענו לכלל מסקנה כי יש לתרגמו כפשוטו: ישראל
הנימוקים הם:
אין להפלות את התרגום לערבית מתרגומו לכל שאר הלשונות –

השם הטבעי, מושרש במסורת הערבית ויובן ויקובל -
פלשתין" מבחינה גיאוגרפית עשוי לעורר כל אותם -
החששות והבעיות, הכרוכות בשם "ארץ ישראל
יתכן כי המדינה הערבית בארץ ישראל תיקרא גם -
להבא "פלשתין". דבר העלול לגרום לערבוביה

הוועדה עיינה גם בהצעה לקרוא למדינה בשם "ציון" ולדעתה
שם זה, בתרגומו הערבי עלול להכביד מאד על האזרח
הערבי במדינת ישראל
דוד רמז"

וכזכור השם ישראל הוא שמו של יעקב אבינו.

כעת ערב חנוכה החג בו החשמונאים נלחמו על הזכות להיות עם חופשי מכובש זר ועריץ הדברים מתחברים לי.

פרשת וישב מספרת לנו בעיקר על יוסף ואחיו אבל בעיקר על יוסף פותר החלומות ובכלל. בן שבע עשרה היה יוסף כשסיפר לאחיו את החלום הראשון

ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן (בראשית לו)

נראה שלא היה אהוד על אחיו שכן שטינקר עליהם לאביו.

ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ.  ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם:  שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.  ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.  ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. (בראשית לז)

ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.  י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ, אָרְצָה.

מכאן עד השלכתו לבור תחת הריגתו ולאחר מכן מכירתו למדיינים כעבד המרחק קצר.

יט וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה–בָּא.  כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.  כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.(שם)

כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  כד וַיִּקָּחֻהוּ–וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם. (שם)

כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה. (שם)

לו וְהַמְּדָנִים–מָכְרוּ אֹתוֹ, אֶל-מִצְרָיִם:  לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים. (שם)

מעבר לכתוב והמעניין לדעת ולהבין כי כבר בתקופה זו סחר עבדים היה מפותח מאוד.

כמובן שהמקרא מספר לנו בהרחבה על שהותו של יוסף במצרים על אשת פוטיפר שבא לה על יוסף וזה המסכן ברח משם ללא בגדים.

וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.  ז וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.  ח וַיְמָאֵן–וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי.(בראשית לט ו-ח)

יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.  יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

וכמובן היותו פותר חלומות הצילה אותו עד שנהיה שר ומושל מצרים:

  לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.  מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ

כל כך אהבתי את המשפט הזה " בִּגְדֵי-שֵׁש ׁ" והמבין יבין.

בתוך הפרשה עצמה מסתתרות כמה אנקדוטות שכדאי להאיר עליהן:

במקרה ישבנו לפני שבוע חבורה עליזה של יוצרים וסעדנו במסעדת דגים מעולה כשפתאום קמה זאתי ואומרת כך: " מי שמאונן יש לו בעיות שמיעה"

ואללה איזה מזל שאני אלחוטן במילואים. ואין לי בעיות שמיעה

דפקא אחד החבר'ה התלונן על חולשה באוזן ימין…

במה דברים אמורים והם כלל לא מצחיקים:

ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.  ט וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו.  י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ. "

ככה נזכרתי הימי החושך של הכנסייה והדת בכלל ומלחמתה באוננות.

הנה מתוך הערך אוננות: בוויקפדיה

ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא קדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים. כיום חל שינוי בעמדה זו, ויש נטייה לראות באוננות מעשה ילדותי או לא-ראוי, אבל לא חטא חמור. שינוי זה בא בד בבד עם ראיית יחסי המין יותר כצורך אנושי וכביטוי לקשר טוב בין בני זוג ופחות כאמצעי לרבייה גרידא. שינוי זה ניכר בייחוד  בכנסייה הקתולית.

באיסלם נתפסת האוננות בעיקרון כחטא, אך בנוגע לנערים היא נתפסת כהרגל מגונה שיש להיפטר ממנו. בערבית מקובל לכנות את האוננות "ההרגל הסודי" (العادّة السّرّيّة).

וכשאני קורא שהעניין כי חמור עד כי אלוהים המית אותו כעונש אני כל כך שמח שכיום אלוהים כבר לא עימנו כאן.

הנושא השני שמשך תשומת לבי, ואינו הפעם הראשונה הוא עניין הזנות, המקצוע העתיק בעולם, נכון זה הופיע כבר בשבוע שעבר בפרשת וישלח, אולם כאן בא לביטוי נושא האתנן.

טו וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.  טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי. ( בראשית פרק לח )

כן יהודה איש נשוי נמצא מחוץ לבית והוא פוגש בדרך זונה אז טבעי שלא ישלוט, אלא שזו הייתה כלתו תמר

ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר. (שם)

אבל הוא לא מצא חן בעיני האלוהים אז גם אותו הוא המית

ז וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה–רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה. (שם)

אז גונב לאוזניה של תמר שיהודה מסתובב בשטח התחפשה ותפשה אותו בעגולים

וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי. (שם טז)

וזה לא היה לו כסף בארנק בדיוק אז הבטיח לה גדי, אלא שזאתי לא בדיוק פראיירית

וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.  יח וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ. (בראשית לח)

ככה זה כשלא נזהרים!

וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (בראשית לח)

כאן מגיע ההלם של חייו כאשר בסופו של דבר מסבר לו שתמר התעברה ממנו.

כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.  כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.  כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ.  כז וַיְהִי, בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ. (בראשית לח)

אחד התאומים הוא פרץ ממנו נולד המלך דוד

וזהו יהודה ממנו בא בית מלכות דוד.

אז מה היה לנו כאו

סיפור יעקב ובניו

היחסים בין הבנים הם שנים עשר השבטים

יוסף וכותנת הפסים

סחר העבדים

יוסף פותר החלומות המגיע למעמד המשנה למלך מצרים

מעשה אונן

זנות כמקצוע העתיק בעולם

והעיקר שתי נשים שהשפיעו יותר מכל על עתיד העם

אחת תמר שכאמור ממנה קם בית מלכות דוד

והשנייה שאילו לא הייתה מפתה את יוסף היה זה אולי ממשיך להיות סתם עבד

שבת שלום וחג חנוכה שמח.

פרשת וישב Reviewed by on . פרשת וישב א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. (בראשית לו) ככה מתחילה הפרשה הדבר עורר בי את השאלה, אם ארץ כנען, מדוע התקראה ארץ יש פרשת וישב א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. (בראשית לו) ככה מתחילה הפרשה הדבר עורר בי את השאלה, אם ארץ כנען, מדוע התקראה ארץ יש Rating:

השאירו תגובה

scroll to top