יום חמישי , 12 דצמבר 2019

Home » פרוזה » פרשת שבוע » פרשת וישלח

פרשת וישלח

פרשת השבוע הזכירה לי סיפורים מהשירות הצבאי עת יצא לי לשרת במחיצתו ותחת פיקודו של שלמה באום ז"ל. לרגע להבדיל אלף הבדלות נסחפתי לסיפור אודות מאיר הר ציון הגיבור האגדי.

סיפור נקמתו של מאיר הר ציון על רצח אחותו שושנה ב  1955 ליד תקוע בירדן.

בדצמבר  1954 יצאה אחותו שושנה וחברה עודד וגמיסטר, לטיול במדבר יהודה בין ירושלים לעין גדי, לאחר כששה שבועות נמצאו גופותיהם לאחר שנרצחו בידי בני השבט הבדואי ראשידיה. מאיר הר ציון יחד עם כמה מחבריו ליח' 101 יצאו לנקמת דם ובקרב קצר הרגו 5 מבני השבט והותירו אחד שיודיע כי נקמו את הרצח השפל.

נקמת דם או חילול המשפחה זה כל העניין כך אני רואה את הנקמה שנקמו בני יעקב את אונס אחותם דינה.

א ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקוב, לראות, בבנות הארץ.  ב וירא אותה שכם בן-חמור, החיווי–נשיא הארץ; וייקח אותה וישכב אותה, ויענהא.  ג ותדבק נפשו, בדינה בת-יעקוב; ויאהב, את-הנערה, וידבר, על-לב הנערה. ( בראשית לד?)

אהבה או לא אהבה אונס היה כאן וכאשר התעשת היה מוכן לשלם בעבורה מוהר ולשאתה לאישה. וגם לשאת בתוצאת מעשהו החמור ול"התגייר" ולמול את עצמו וכל אנשיו וכך גם נעשה.

כד וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו, כל-יוצאי שער עירו; ויימולו, כל-זכר–כל-יוצאי, שער עירו. (שם)

אולם בעיניי שמעון ולוי בני יעקוב, נעשתה כאן נבלה וחילול כבוד המשפחה והם שוחטים את שכם וכל בני עירו.

כה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ויקחו שני-בני-יעקוב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבואו על-העיר, בטח; ויהרגו, כל-זכר.  כו ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם, וייצאו.

המעניין הוא שיעקב כשהוא שומע על האונס הוא מחריש וכאשר הוא שומע על מסע הנקמה של בניו הוא זועם, היה לי מעניין להתעמק בנושא הזה. לי זה היה מוזר.

המחשבה הראשונה הייתה קשורה לפרשת השבוע הקודמת עת ראובן שכב עם בלהה פילגש אביו

כב ויהי, בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את-בלהה פילגש אביו, וישמע ישראל

מה אומר לנו המקרא? וישמע ישראל ( יעקב) שמע, שמענו שומעים.. ככה עבר בשתיקה לסדר היום?

האם היה שתקן או שמא זו מתירנות מינית הרי יעקב עצמו שכב שם עם נשותיו ושיפחותיהן ומי יודע עם מי עוד ולא סיפרו לנו. ככה זה " אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"

אבל מסתבר עוד שיעקוב היה גם דיפלומט גם פחד ובעיקר היה קומבינאטור, חשב נו מילא המעשה בדינה כבר נעשה אבל אפשר להרוויח מוהר וגם להתקבל בארץ כנען כתושבים עם זכויות.

ל ויאמר יעקוב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עליי והכוני, ונשמדתי אני וביתי.  לא ויאמרו:  הכזונה, יעשה את-אחותנו.(שם)

הסכמתו של יעקב להשיא את ביתו תמורת מוהר ו" גיור" היא קומבינה עיסקית ודיפלומטית לכל דבר. זאת ועוד יעקב מסיר את איום ההתבוללות על ידי הדרישה הזו למילה אצל תושבי שכם.

הברית שבא יעקב לכרות עם שכם הייתה אמורה לתת לו זכויות בארץ

ככה מתייחסים במקרא לאונס  האב שותק והבנים לא עוברים לסדר היום.

לרגע נזכרתי בסיום בשמה של שכם בערבית نابلس  , נבלוס לא?

מעניין למה המלה הזו הפכה קללה?

דבר אחד חשוב יש בפרשה זו, לא משנה מה אני או אחרים חושבים על יעקב, כיצד לקח את הבכורה במרמה. כיצד הונה את לבן ויצא ברכוש גדול והאם המוסר שלו בתחום המיני נמצא בסטנדרט שלנו.

העובדה החשובה היא שכפי שאברהם הוא אבי העם היהודי כך יעקב הוא אבי האומה הישראלית

ממנו באו שנים עשר שבטי ישראל, וממנו בא השם ישראל.

כח ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקוב.  כט ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך–כי, אם-ישראל:  כי-שרית עם-אלוהים ועם-אנשים, ותוכל. (בראשית לב).

שבת  שלום על ישראל

פרשת וישלח Reviewed by on . פרשת השבוע הזכירה לי סיפורים מהשירות הצבאי עת יצא לי לשרת במחיצתו ותחת פיקודו של שלמה באום ז"ל. לרגע להבדיל אלף הבדלות נסחפתי לסיפור אודות מאיר הר ציון הגיבור ה פרשת השבוע הזכירה לי סיפורים מהשירות הצבאי עת יצא לי לשרת במחיצתו ותחת פיקודו של שלמה באום ז"ל. לרגע להבדיל אלף הבדלות נסחפתי לסיפור אודות מאיר הר ציון הגיבור ה Rating:

השאירו תגובה

scroll to top