סרט מרשים המשאיר מטען רגשי ובעל ערך רב בהיותו חצי-דוקומנטרי על התקופה של המשטר הקומוניסטי בגרמניה המזרחית בתקופה שקדמה לחומת ברלין.

שתיקה רועמת הוא סיפור המבוסס על עובדות אמיתיות, על אירוע דרמטי מימי המלחמה הקרה. מבוסס על ניסיונו האישי וסיפורו של דיטריך גארסטקה, אחד מ – 19 תלמידים שהשלטונות הפנו נגדם את כל מוסדות החינוך במזרח גרמניה, בעקבות פעולה אנושית אחת.

הסרט בהחלט מעורר זיכרונות על אשר התרחש ב-1956 בהונגריה וההשפעה של המרד ההונגרי על תלמידים גרמנים במזרח גרמניה.

אחרי מלחמת העולם השנייה גרמניה חולקה בין המערבית בשליטת 3 מדינות לבין המזרחית בשלטון קומוניסטי קיצוני כאשר התושבים עצמם, הנושאים עדיין מטענים מתקופת הנאצים מנסים לשרוד ולשמור על מקום עבודתם ומעמדם וממול שלטון קנאי הרודף כל שמץ של חופש ביטוי והתקרבות למערב, שלא לדבר על מחאה.

חבורה של נערים נוסעת למערב ברלין ברכבת של טרום החומה ונחשפת למרד בהונגריה נגד השלטון הרוסי. חדוות הנעורים והמרץ והמרדנות מביא אותם לחשוף לפני חבריהם את דבר המרד ואת בלימתו האלימה על ידי השלטון הרוסי וזאת עם בשורת שקר (שגם בידיעות המערביות היו שקרים) על מותו של שחקן הכדורגל פרנץ פושקש הידוע והנערץ.

מכאן אנו נחשפים לפעולה שחלקה מחאה, חלקה סוג של קונדס ללא מחשבה יתרה ותוצאותיהם. מחאה זו מכה גלים הרבה יותר משציפו והתלמידים הופכים לכלי משחק פוליטי בגרמניה המזרחית הטוטליטרית. בעוד מנהל התיכון מנסה לתרץ את המעשה כאקט של שובבות נעורים, שר החינוך מכריז על הפעולה כאקט של מרי. הוא דורש לקבל לידיו את שמו של העומד בראש המרד, אך התלמידים מחליטים לדבוק יחד, בהחלטה שתשנה את חייהם לנצח.

זהו סרט חשוב המומלץ לכל אדם אשר למזלו לא התנסה בחיים במשטר רודני השם את טובת המדינה מעל הכל וטובתו של האדם היחיד אינה נחשבת גם אם הוא תלמיד תיכון. חובה!

 

טריילר https://youtu.be/S3dSMg3vlPE

המלצה אחד מהסרטים הגדולים של השנה

 

גרמניה 2018,111 דקות, גרמנית, כתוביות לעברית ולאנגלית

החל מתאריך 27 לדצמבר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
הפצה בישראל – סרטי נחשון

 

 

שחקנים

תיאו למקה: לאונרד שייכר                           Leonard Scheicher

קורט ווכטר: טום גראנץ                              Tom Gramenz

לנה: לנה קלנקה                                       Lena Klenke

אריק: יונאס דסלר                                     Jonas Dassler

פול: איזייה מיכלסקי                                    Isaiah Michalski

הרמן: רונלד צֵרפלד                                    Ronald Zehrfeld

אינגריד: קרינה ויזֵה                                    Carina Wiese

מר שוורץ מנהל בית הספר: פלוריאן לוקאס     Florian Lukas

פראו קסלר: יֶרדיס טריבל                             Jördis Triebel

המזכיר רינגל: דניאל קראוס                         Daniel Krauss

אדגר: מיכאל גוויסדק                                 Michael Gwisdek

שר חינוך העם מר לאנגה: בורגהרט קלאוסנר  Burghart Klaußner

האנס ווכטר: מקס הופ                                Max Hopp

אנה ווכטר: יודית אנגל                                Judith Engel

מר מלצֵר:   גץ שוברט                              Götz Schubert

יוצרים

בימוי ותסריט: לארס קראומה                       Lars Kraume

על פי ספרו של דיטריך גארסטקה                  Dietrich Garstka

צילום: יֶנס הארנט                                     Jens Harant

עיצוב הפקה: אולף שלייפר                         Olaf Schiefner

עיצוב תלבושות: אסתר ואלץ                        Esther Walz

עריכה: ברברה גיז                                     Barbara Gies

ליהוק: נסי נסלאואר                                   Nessi Nesslauer

הפקה: מרים דוסל, סוזאנה פרייר                 Miriam Düssel, Susanne Freyer

סרטי אקצנטה                                          Akzente Film & Fernsehproduktion

 

הקדמה מאת מחבר הספר דיטריך גארסטקה

"הניחו להכל, פשוט תנו להיסטוריה להיות היסטוריה".

היו אנשים רבים שאמרו דברים דומים, ואנשים רבים שראו מה באמת התרחש. אנשים צעירים שהתנגדו לשלטונות ומבלי לתכנן איזו שהיא התקוממות פשוט השתלבו בהתקוממות, אפשר לומר. אולם ברגע שנכנסו לעומקם של הדברים החלו לפעול במלוא מרצם. אנשים צעירים שהשאירו את חותמם מפני שהם כעסו, ועם הכעס הזה שהוא כל כך ייחודי לצעירים פעלו נגד מה שהם ראו כנטילת החופש.

המפיקה מרים דוסל ראתה את זה, היא זיהתה את עוצמתו של הסיפור. לארס קראומה הבמאי, ראה את זה, הוא הצליח לקלוט את הפוליטיזציה של ההתנהגות שלהם, עם כל הקלילות של בני הנעורים והצליח להציג תמונת מצב המראה כיצד הכיתה גדלה ביחד תחת הלחץ הכבד של מנגנוני המדינה. זה לא הפתיע שהסיפור הזה הפך לסרט. מאז שהספר פורסם, המדיה גילתה בו עניין רב.כמובן שחששתי מעט שלא אצליח לקבל את זה שבסרט יש דרמטורגיה מעט שונה.אך לאור התוצאה, אני מאד שמח שהסרט הזה נוצר. במשך כל הזמן שצפיתי בסרט אמרתי לעצמי "אה, כן, כך זה היה, כך זה התרחש".הזיכרונות חזרו אלי וצפו מחדש והרגשות הם בדיוק אותם רגשות שחשתי לפני שישים שנה. דחייה שהפכה לבוז כלפי האידיאליזם של האנשים, בוז לעובדה שאפילו לגבי תלמידי בית ספר החשיבה היתה האם הם היו בעד השלטון או נגדו. היו שואלים "האם אתה בעד או נגד שלום?" המשמעות תמיד היתה, האם אתה בעד או נגד הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית (שמה הרשמי של מזרח גרמניה אז). כשצפיתי בסצנות, הפחד מאותם ימים חזר. הפחד שאותו שר חינוך, שיש בידו להרוס כיתה שלמה יבגוד בך שוב. הרגשתי את תחושת האיום בצורה מאד חזקה, מכיוון שהסרט מספר על האירועים כשהוא נעזר בשפה מאד מוחשית של דימויים. הכל מסופר מבלי לעוות את הדברים, מאוד ברור בקו שלו, מאוד אובייקטיבי.

כן, כך הם מתנהגים, כך הם התנהגו, דיקטטורים שלא חששו לפעול בביתם נגד צעירים והתייחסו אליהם ברצינות גדולה כאיום על כוחם. לא היו מסוגלים בשום צורה לסלוח על המחאה שלהם, כי הם היו תקועים בדרכי המחשבה שלהם והם לא יאפשרו כל שינוי. האווירה באותה עת היתה של שמחת חיים מצד אחד ומתח ופחד מאיים מצד שני.