3 ביולי 2022 4:50

אבו עומאר סרט  דרמה על אנושיות

אבו עומאר סרט  דרמה על אנושיות

אבו עומאר סרטו של רוי קריספל המגיש לנו את הבעיה האנושית  במפגש החברה הישראלית עם החברה הערבית ביקרו של מקרה קשה אחד.

 

אם הייתי צריך לסכם את הסרט הייתי אומר: אנושיות, אנושיות ואנושיות.

 

אני לא הייתי מאמין למסע הסוריאליסטי  אולי קפקאי משהו אולי צ'כוב כזה שעובר אדם, ערבי לא ישראלי שהגיע עם תינוק לבית חולים ישראלי לניתוח לב וחוזר עם  גופת בנו בתוך תיק.

 

הסיפור הזה מציג את שני הצדדים בחברה הישראלית אלו האנושיים ואלו שלא ואת הקטבים השונים, ואם נרצה או לא אי אפשר להסתיר את האיבה, החשדנות ומאידך שישנם עוד אנשים טובים שמושיטים יד ארוכה לאחווה ולשלום.

כאן בסרט מפגש בלתי אפשרי בין מירי, בחורה ישראלית רווקה והריונית לבין סאלח מוכה האבל שנושא את גופת בנו הפעוט, עומאר בתיק ספורט.  עומאר בן השנתיים מת ממחלה בבית חולים ישראלי ואביו רוצה להחזירו לקבורה בכפרו בגדה, אך בית החולים לא יכול לעזור בהסעת הגופה וסאלח יוצא לדרך לבדו. במחסום הוא מגלה שעקב עוצר לזמן בלתי מוגבל הוא אינו מורשה לחזור אל ביתו. הוא פוגש במקרה את מירי שמחליטה לעזור לו והשניים יוצאים למסע סוריאליסטי מר-מתוק בנבכי החברה הישראלית. סיטואציה צ'כובית המסופרת בצורה קולנועית להפליא.

הסרט  אולי מקאברי לפעמים  אבל יש בו את ההומור מול הדרמה  הקשה והטרגדיה האישית של סאלח. קשה להבין את הבחורה שעושה הכל על מנת לעזור לו וכנראה שיש אנשים טובים באמצע הדרך.

 

הפקה: לילה סרטים

מפיק: איתי תמיר

תסריט ובימוי: רוי קריספל

מפיקים שותפים: פרד בלאיש, שאבל רמיג', עמי ליבנה, רוי קריספל

צלם: מתן בללתי

עורך: עוז גוטמן

עורכת תסריט: רונה סגל

עיצוב פסקול: מיכאל גורביץ'

מעצבת אמנותית: תמר גדיש

הסרט הופק בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, ו- La Region Ile-de-France

השלמת פוסט פרודקשן בתמיכת The Post Republic Germany

שחקנים

שחקנים:

קייס נאשף,

שני ורצ'יק,

מיקי ליאון,

הילה מצקר,

טל ברטוב

 

ישראל 2021,  109 דקות, עברית וערבית , תרגום לעברית ואנגלית.

החל מה-7 לאפריל בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

איך הכל התחיל   ? ב2007 ביקרתי בתערוכה של ״עדות מקומית״ עיניי לכדו צילום מטלטל של נתן דביר ובו אב עומד עם תיק מול מחסום צה״לי. בתוך התיק בנו הפעוט שנפטר בבית חולים ישראלי ממום בלב. המחסום סגור. לשני הכיוונים. זאת עקב השתלטות של החמאס על עזה. שמו של האב נעים אלעיים ועמידתו הקפואה מול המחסום הסגור לא נתנה לי מנוח. לאן הוא הולך מכאן? כמה זמן המחסום נשאר סגור? למה מונעים ממנו להיכנס פנימה? אני יודע שזה נדיר מאוד שהצבא שלנו מונע גישה לתוך השטחים או עזה. אך המקרה הזה והרגע הזה עם האב שאוחז את בנו בתיק חבוט שמשמש כמו רחם למת הרגיש לי כדימוי חזק מאוד ליחסים הטעונים והמורכבים בין הישראלים לפלסטינים. מכאן החל לנבוט לו תסריט שיבשיל לסרט 13 שנה אחרי.

זה מה שהוביל אותי בכתיבה של הסיפור שהתפתח אט אט לתסריט, לאן הולכים מעכשיו? ואז הבנתי שזה לא לאן הוא הולך, זה לאן המציאות תיקח אותו. ואכן הוא עולה על האוטובוס הראשון שהוא רואה, הוא אינו יודע לאן הוא יגיע אבל הוא מרוצה כי בזמן הנסיעה יש מזגן שאפשר לכוון על הגופה של עומאר ולצנן אותה מעט. למסעו מצטרפת נפש אבודה אחרת שבהרבה מאוד מובנים מייצגת אותי בסיפור/סרט. לא בטוח שהייתי עוזר לערבי – פלסטיני שמגיע מעולם אחר להסיע את גופתו לכפרו. בטח שלא תחת תנאי עוצר בו זה פשוט נגד החוק להגיע למקומות האלו. בתסריט יותר קל להיות הומני ואנושי וכאן מצאתי את החיבור הגדול ביותר בכתיבה.

זמן מה לאחר תחילת הכתיבה, נודע לי שאני הולך להיות אבא. מרגע הגילוי המשמח נעשה לי מאוד קשה לשכתב את התסריט לדראפטים מתקדמים יותר. סיפורו של סאלח המטלטל עם גופת בנו נראה לי לא נתפס. ההתמודדות נראתה לי לפתע מאוד מוחשית ואמיתית. אני חושב שבסרט בסופו של דבר, נוסף לסיפור רובד נוסף של כאב אנושי שמוביל לסגירות יותר גדולה של סאלח. המילים שתיארו את כאבו על הדף הפכו לפתע לרגשות קשים ומוחשים אצלי ועל המסך.

למרות הגוון הטרגי של הסיפור, אני קולנוען. אני אוהב לספר סיפורים שהם לא רק שחור ולבן, לא רק עצובים או שמחים. אני מאמין שבכל הרגעים הקשים שיש תמיד אפשר למצוא את קרן של אור קלוש של צחק, אנושיות ושחרור. בסרט הזה יש לא מעט רגעים שכאלו. טיפוסים שונים ומשונים, צבעונים ואפרוריים שנקרים בדרכם של סאלח ומירי יאירו לא פעם את דרכם. הקשר המתהווה במהלך העלילה בין סאלח למירי מקבל במהירות סוג של אפיון רומנטי. המשיכה והתשוקה בין השניים שלא ממש מתממשת משמשת כדלק למסע שלהם בדרך שהיא דרך של אבל וייאוש ברובה. חיבור שמתחיל בגופה וממשיך בשיר ישן של אנריקו מסיאס שסאלח מתרגם לה בנסיעה הארוכה ומגיע לשיא במשולש הרומנטי ההזוי והמוזר עם בן זוגה לשעבר של מירי, יואב שעוזר להם להתחזות לתיירים במלון בים המלח, בו הוא עובד.

מבחינתי זהו סרט מריר-מתוק שבו אב נפרד אט אט מבנו האהוב ומתקרב אט אט לאדם אחר שמגיש לו את ידו לעזרה ואת ליבו. למרות הסיטואציה הטראגית שמלווה את הסרט לאורכו אני ארצה להציג את המורכבות והקיום לצד המוות ולהראות שלמרות הכל, החיים קורים ליד.

השחקנים הראשיים

קייס נאשף

זוכה פרס השחקן הטבו ביורת על תפקידו בסרט זה, בפסטיב הקולנוע הבינלאומי ברבאט, מרוקו 2022.

זוכה פרס המשחק בתחרות אוריזנטי בפסטיבל ונציה על תפקידו בסרט " תל אביב על האש"

בוגר בית הספר למשחק בית צבי., הופיעה בשורה ארוכה של סרטים ישראליים, פלסטינים ובינלאומיים. מבין הסרטים בהם הופיע, סרטו עטור הפרסים של האני אבו אסעד, גן עדן עכשיו, תל אביב על האש, סרטו של רידלי סקוט גוף השקרים. כמו כן הופיע בשלשו העונות של סדרת הטלוויזיה פרשת השוע ובשתי העונות של הסדרה אננדה.

שני ורצי'ק

זהו תפקידה הראשי הראשון בסרט עלילתי, הופיעה בשתי דרמות  שביים בן זוגה הבמאי רוי קריספל , כתבה את התסריט לסרט הקצר "שיעור שחייה" שביים מוטי מצרי.

 

 

 

פילמוגרפיה רוי קריספל

2021 אבו עומאר ABU OMAR   פיצ'ר עלילתי בהפקת לילה סרטים/איתי תמיר

                                בחירה רשמית – פסטיבל הסרטים הבינלאומי – טוקיו 2020

                                 בחירה רשמית – פסטיבל הסרטים הבינלאומי – מוסקבה 2021

                                 בחירה רשמית – פסטיבל הסרטים הבינלאומי – שנחאי 2021

                                  בחירה רשמית –  פסטיבל הסרטים הבינלאומי  – קייב 2021

                                   בחירה רשמית – פסטיבל הסרטים הבינלאומי – איסקייה 2021

                                   בחירה רשמית – פסטיבל הסרטים הבינלאומי – פיונגצ'אנג 2021

                                   זוכה פרס עותק העבודה (ROUGH CUT) הטוב ביותר – פסטיבל חיפה 2019

 

 

 

 

 

שתפו את הפוסט!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email