אדיוס בואנוס איירס – סרט סנטימנטלי עם תהפוכות בחיים
ארגנטינה הייתה למדינה בצמיחה במאה ה-20 אולם ב- 2001 אחרי תקופה של היפר-אינפלציה חל בה משבר כלכלי עמוק אי-שקט חברתי.
הסרט שלפנינו קורה בדיוק בנקודת המשבר הכלכלי, חבורת נגני טנגו מופיעה לפני קהל בפאב שכונתי והשכר היומי שלהם 3 אמפנדוס לכל אחד!
הבמאי מכניס כמה נושאים לסרט והם מהווים עמוד השדרה של הסרט. ראשית, הם מצרפים ללהקה זמר טנגו קשיש, מפורסם שעבר זמנו (ריקרדו טורטורלה), שולפים אותו נגד רצונו מבית האבות שלו ומעוררים אותו מחדש (הוא כבר בתחילת תהליך של דמנציה קלה). כנגד כל הסיכויים הקהל אוהב אותו וזה נותן פוש רציני לחבורה.
מנהיג הלהקה, חוליו, מתקשה לראות את מדינתו האהובה מתפוררת ומתכנן בחשאי להגר לאירופה. הוא עצמו גרוש עם בת מתבגרת מרדנית והעסק שלו לא נותן פרנסה. הוא לא מספר לחבריו על תוכניותיו אבל מתחיל לארגן את משפחתו ומוכר חלק מרכושו ואת הכסף מפקיד בבנק שנאמן לו עשרות שנים.
שנית, איך לא, קורית תאונת מכוניות שמפגישה את חוליו עם אישה חד-הורית, אם לילד חרש-אילם אבל חמוד מאוד.
סיפור התאונה וענין הפיצוי עבור הנזק למכונית מראה עד כמה חמור המשבר בארגנטינה. וכשהוא מכניס את המכונית למוסך על מנת לתקנה הוא לא חולם מה ייעלה בגורל המכונית…
ואז בין האירועים של מכירת הנכסים שלו ובין הצלחת החבורה עם הזמר קורה המשבר הכלכלי החמור וכל הקלפים נטרפים כאשר הממשלה מקפיאה בן לילה את כל חשבונות הבנק וניצוץ של הפגנות וביזות ניצת ברחבי המדינה ללא כל שליטה.
חוליו מוצא את עצמו מול הרצון שלו להגר לגרמניה ללא מזומנים ביד שכן לא ניתן להוציא את הכסף מהבנק, משפחה שמתפרקת וגם בעיות בלהקה בגלל הפוליטיקה.
מה יהיה הלאה? תצטרכו לראות בסרט, בטוח שתהנו מצלילי הטנגו הנפלאים, מהבנדוניון ומהלהקה כשכל זה טובל בסיפור מעלה חיוך טבול ברומנטיקה מסוימת והשירה של זמר הטנגו המהולל ריקרדו טורטורלה. איזה כיף של סרט
צוות יוצרים
בימוי: הרמן קראל
תסריט: סטפן פאוכנר, פרננדו קסטסט, הרמן קראל
הפקה: נילס דרוקר, דיטר הורס, הרמן קראל, קרולינה מ. פרננדז, חורחה לאונרדו קולאיס.
צילום: כריסטאן קוטה, דניאל אורטגה.
טנגוס: פוליביו גיראודיו, ניקולאס אנריך
מוסיקה: גרד באומן
שחקנים
חוליו פרבר: דייגו קרמונסי
מריאלה מרטינז: מרינה בלאטי
קרלוס אקוסטה: קרלוס פורטלופי
אטילו פרנניז: מנואל ויסנטה
ארגנטינה, גרמניה 2023, ספרדית בתרגום לעברית ולאנגלית, 93 דקות
הפצה בישראל סרטי נחשון בע"מ
החל מ- 19 בספטמבר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
על ההפקה
מתי ואיפה עלה הרעיון לעשות סרט על קבוצת נגני טנגו ארגנטינאיים? באירלנד כמובן. איך לא?
לפני 20 שנה, במהלך חופשה באירלנד אמרה הבמאית והתסריטאית שסטפני שיהולט לבן זוגה, הבמאי הרמן קראל: "למה שלא תצור סרט על הקמת בר טנגו בבואנוס איירס?". זה היה הבסיס לסרטו העלילתי הראשון של היוצר הדוקומנטרי. הרמן קראל המתגורר במינכן כתב את הנוסח הראשוני לתסריט ופנה לתסריטאי הארגנטינאי פרננדו קסטסט, אותו הכיר מימיו בבואנוס איירס.
בדרך מקרה לחלוטין, חמש דקות לפני שהגיע התסריט, רכש פרננדו את פסקול סרטו הדוקומנטרי של קראל, " מחיאות הכפיים האחרונות" ונזכר בקראל היטב. השניים החלו לעבוד ביחד, דמויות נוספות נכנסו לתסריט ואחרות נעלמו. עם התסריט החדש הצליח קראל לשכנע את המפיקים של סרט הדוקמנטרי "הטנגו האחרון" להצטרף להפקה. לפרויקט הצטרף גם התסריטאי והסופר סטפן פאוכנר. " סטפן הביא מבט טרי, ברגע שהצטרף התסריט התפתח לתסריט שבסופו של דבר צילמנו"
הסרט מספר על מוסיקאים והמוסיקה שלהם חייבת להשמע טוב בסרט גם אם הם אולי נכשלים. הטנגו שהם מנגנים חייב לגעת בלבבות הצופים. קראל שכר את שירותיו של מומחה הטנגו וחברו הטוב, פבלו פידאנזה. עליו הוטל למצוא את נגני הטנגו הטובים ביותר איתם ניתן יהיה לעבוד. לאחר זמן קצר הוא הביא את הפסנתרן פולביו גיראדו ואת נגן הבנדאון ניקולאס אנריך. שני המוסיקאים הצעירים, מהבולטים בסצינת הטנגו בארגנטינה התלהבו מיד מהפרויקט. אליהם צורף הזמר המפורסם קרלוס מורל, שנתן את קולו לזמר ריקדרו טורטלה. ההקלטות של קטעי המוסיקה נמשכו יומיים תחת הפקתו של המפיק הידוע אלפרוטוגיס דה סילבה באולפן הקלטות בבואנוס איירס בו הקליטו גדולי הטנגו כולל אסטור פיאצולה.
מגפת הקורנה לא פסחה גם על "אדיו בואנוס איירס". הצילומים הופרעו בשבוע השני, אז הודיעו שסוגרים הכל לשבועיים וחודשו רק בחלוף 10 חודשים.
"הטנגו הוא גיבור נוסף בסרט" אומר הבמאי, "את הטנגו גיליתי בגרמניה לא בבואנוס איירס. אבל בטח נשאתי אותו עימי. לכל אדם שנולד וגדל בבואנוס איירס יש טנגו ב ד.נ.א. אתה שומע את זה בכל מקום, באוטובוס, בטלוויזיה, ברדיו במסיבת יום ההולדת של הדודה שלך. לדוגמא אמא שלי שרה טנגו מסוים בכל מסיבה משפחתית. הגעתי לגרמניה ללמוד באקדמיה לקולנוע והטנגו הפך עבורי כמעין גשר לשורשים שלי ולתשוקה שלי.
ההיסטוריה של ארנטינה מאד קרובה אלי. היצירה נובעת בעיקר מהאהבה שלי לטנגו ולעיר אבל גם מהכעס שלי על הפוליטיקאים הארגנטינאים והדרך בה הם מנהלים את המדינה היפה הזו שיש בה אנשים כל כך נפלאים. פוליטיקאים, שבחמדנותם הפכו את ארגנטינה לאחת המדינות בעולם שמצבן נהיה גרוע יותר ויותר עם 50 אחוז עוני, איך זה אפשרי בכלל? אני בטוח שזה תוצאה של שילוב דרקוני בין שחיתות וחוסר יכולת של הפוליטיקאיים.
על הטנגו בסרט
הטנגו הוא אלמנט חשוב מאד בסרט, הוא חלק מחיי היום יום של כולם. מחוץ לארגנטינה נתפס הטנגו כצורה של ריקוד ארוטי. אבל בארגנטינה שירי הטנגו הם צורה של ביטוי לחייהם של ה"פורטניוס", תושבי בואנוס איירס, הנקראים כך בגלל קרבתם לנמל,Puerto .
מילות השירים בסרט נכתבו בין השנים 1939 ל 1960 והם מציגים את החיים, התשוקה, האכזבות, התסכול וההומור של ה "פורטניוס". חלקם שירים שבני בואנוס איירס יכולים לשיר בעל פה.