הפעם התזמורת הסימפונית הישראלית ניגנה את הקונצרט באולם אסיא של מוזיאון תל אביב לאמנות. הקונצרט הציג את שלשת היצירות האחרונות של מוצארט – הטרילוגיה.
הלסת נשמטת תדיר לנוכח הברקותיו של מוצרט ויכולתו לענג ולטלטל – באופרות ובקונצ'רטי, בסרנדות ובסונָטות, ביצירות הקאמריות והליטורגיות. ואולם את המפגן השלם ביותר של גאונותו היחידאית מציגות שלוש הסימפוניות האחרונות שלו, שהלחין בלהט פלאי בקיץ 1788.
ימי וינה לא היו קלים: ב-1781, עם הגעתו מזלצבורג, נכזבו ניסיונותיו של מוצרט למצוא משרה שתאפשר לו להתפנות להלחנה. אביו ליאופולד המטיר עליו מנשרי זעם על כי הוא "מבזבז את חייו" בחלומות שווא, וכשנודע לאב כי בנו נשא את קוֹנְסְטַנְצֶה וֶבֶּר, נערה "ממשפחה פחותת ערך", הרקיעו הטרוניות שחקים. אשר לעוניו המפורסם של מוצרט, גם אם יש החושבים שכרוניקות המצוקה מוגזמות, אי אפשר להתעלם ממכתבי התחינה – כ-20 מ-1788 ועד 1791 – שבהם שנורר עזרה כספית מחברים. ב-1787 חל מפנה מסוים. הקשיים לא נעלמו, אך מות האב, עם כל הכאב, הקל את נטל האשם, "נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובאני" זכו להצלחה כבירה, והוא נתמנה למלחין אופרות בחצר הקיסרית. וכך, בקיץ 1788, לאורך כשישה שבועות, נולדו שלוש הסימפוניות שלימים יתברר כי הן האחרונות וכי אפשר במבט לאחור לכרוך אותן לידי "טריפטיך".
הסימפוניות נכתבו בין יוני לאוגוסט 1788. אין בידינו מידע לצורך מה ובהזמנת מי הולחנו. האפשר להניח כי בפעם הזאת לא הזמנה חיצונית כי אם יֵצר פנימי הוליד את היצירות? הייתכן כי בקיץ זה נהה מוצרט אחר המוֹתָר של עשיית "אמנות לשם אמנות"? ובכן, יש הטוענים שאכן זה מה שקרה: מוצרט החליט להלחין למען הדורות. ושלוש הסימפוניות מלאכת מחשבת: מס' 39 אלגנטית, מס' 40 חדורת סבל ומס' 41 שופעת ששון.
הקונצרט:
וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756): סימפוניה מס' 39 במי במול מז'ור, ק' 543
וולפגנג אמדאוס מוצרט: סימפוניה מס' 40 בסול מינור, ק' 550
וולפגנג אמדאוס מוצרט: סימפוניה מס' 41 בדו מז'ור ("יופיטר"), ק' 551
אריאל צוקרמן מנצח
סימפוניה מס' 39 במי במול מז'ור, ק' 543
אדג'ו – אלגרו / אנדנטה קון מוטו / מינואט וטריו: אלגרטו / פינאלה: אלגרו
התנועה הראשונה, אדג'יו-אלגרו, פותחת במבוא כרומטי איטי, רציני, צבעוני וחגיגי הנעימה לא דרמתית אולם יש בה סערת רגשות. אין אבובים על הבמה מוצארט השמיט אותם ביצירה ונתן משקל יתר לקלרניט ולחליל הצד. כמובן החצוצרות והכינורות מככבים בפתיחה זו.
האנדנטה איטי מאוד הפרק יוצא לדרך בלה במול מז'ור בוהק, כששלושת נושאיו נמסרים הלוך ושוב בין כלי הנשיפה לכלי הקשת, על רקע בסונים וקלרינטים עוטי עמעם. יש בפרק הזה הוד והדר שנובע מסערת התעצמות של המנגינה מול רקע הכינורות שניגנו באיטיות, החליל צד מוסיף חן לפרק.
המינואט הוא מחול לֶנְדְלֶר אוסטרי ובטריו יש שיח בין שני הקלרינטים, פתיחה עליזה מחזירה אותנו לאולמות הנשפים הסולו של הקלרניט והדואט חליל צד קלרניט נותנים נשמה לפרק זה.
הסיום אלגרו הוא מהיר מאוד, הכינורות וכלי המיתר מנגנים במהירות רבה והטימפני וחצוצרות כמו שאר כלי נשיפה נותנים קצב כל האנרגיות משתחררות ומן הקדרות לא נותר זכר. אין קודה ליצירה זו היא מסתיימת במעין שקט פתאומי.
סימפוניה מס' 40 בסול מינור, ק' 550
מולטו אלגרו / אנדנטה /מינואט וטריו: אלגרטו / אלגרו אסאי
הסימפוניה מס' 40 בסול מינור ק' 550 של מוצארט גורמת לכל אחד לזמזם את אות הפתיחה, האלגרו הנפלא והרומנטי כל כך, עתיר רגשות וצלילים. מחזיר אותנו לסרט סיפור אהבה. סימפוניה זו הייתה לחלק כה אינטגרלי מנופנו התרבותי, עד כי קשה לדמיין עולם בלעדיה. היא אחת מני שתיים בלבד שמוצרט הלחין במינור, ויש הקוראים לה "סימפוניית סול מינור הגדולה".
הפתיחה של הכינורות באלגרו מולטו נעים ואיטי ולא נמרץ כפי שמקובל יוצרת צליל מלודי רומנטי שאין רבים כמוהו. המעברים בין כלי המיתר לכלי הנשיפה והחזרות השונות על הנושא הראשי הן היוצרות ערגה לאהבה, כן, ממש כך והביצוע קלאסי ונפלא. וכן באתי במיוחד לשמוע את זה וגם ראיתי את המנצח ממש נכנס לטראנס בניצוח.
הנה תקשיבו
https://www.youtube.com/watch?v=-hJf4ZffkoI
האנדנטה, הפרק בו הקונטרבס משלים את הגוון של הכינורות בצורה מושלמת, פרק רגוע ואף עגמומי אפילו כבד, הקרנות מפיקות קריאות אהבה נכזבת עצובה, ואלה נמסרות לאנסמבל כולו, כאילו הנשמה מנהלת שיח אהבה עם היקום: מתפללת, מתחננת, תובעת. פרק אטי זה, המבטיח בתחילתו חן מוצרטי, לובש בהמשכו ליריות קודרת האומרת מצוקה, אבדן, סבל. רק החליל מפיח חיים מעת לעת. פרק ארוך ומתיש.
המינואט מעט תוקפני, נועז עם המון ביטוי לחליל צד ולהצגה של ממש של המנצח על הבמה, פרק מנוגד בתכלית לקודמו, מלא תשוקת חיים, הודיה, אפילו אושר, והטריו מזכיר שירי יודל וקַרְנות אַלְפִּים כמובן גם הצ'לות מגישים את הפרק בחן ויחד יוצרים מסע מרתק הגורם לרוגע ולשלווה. פרק מלא הרמוניות של קרנות, חליל, אבוב, ובסונים מול כינורות.
הפרק האחרון בנוי משברי מלודיות נועזות, תשוקה חדה ונועזת המלווה בהרמוניות היוצרות המון רגש ועוצמה אצל המאזין. חזרה לאי-השקט של הפרק הראשון. פסקת הפיתוח שלו מתחילה ברגעים ארוכים ומתוחים של היסוס, וההרמוניות חורגות בהרבה מן "המותר" בעידנו הקלאסי של מוצרט.
סימפוניה מס' 41 בדו מז'ור ("יופיטר"), ק' 551
אלגרו ויוואצ'ה / אנדנטה קנטבילה / מינואט וטריו: אלגרטו / מולטו אלגרטו
סימפוניה מס/ 41 בדו מז'ור ק 551 " יופיטר " של מוצארט. זו בעצם הסימפוניה מהאחרונות שמוצרט כתב ולא ידוע אם נוגנה בחייו כלל. יופיטר הוא שם שהוצמד ליצירה ולא על ידי מוצרט. ביצירה זו לא היו קרנות או אבובים ואילו החצוצרות חזרו גם הטימפני.
היצירה מתחילה בפרק אלגרו ויוואצ'ה מלודי, הנפתח בתזמור חגיגי נעים מאוד לאוזן. לאחר הפתיחה של הכינורות מגיע תור כלי הנשיפה כמו האבוב לכלי נשיפה אחרים להצטרף להרמוניה. פתיחה עוצמתית המתחלפת בנגינה שקטה של הכינורות ושוב בעוצמה לסרוגין. פרק בצורת הסונטה – מטיל אותנו מיד אל עליצות שופעת תיפוף ותרועות.
הפרק השני האנדנטה קנטבילה הוא פרק איטי, עגמומי, אולם לירי ועשיר בצלילים של כלי המיתר ולקראת הסיום מצטרפים כלי הנשיפה. הפתיחה של הפרק מענינת. נגרעים הטימפני והחצוצרות, ואת המלודיה העורגת מלוות הרמוניות דיסוננטיות, המזכירות את הפסקאות הקודרות בסימפוניה מס' 40. יש רגעים שהקונטרבס והצ'לות מצליחים לגרום תחושת עצב בצליל העמוק שלו, סך הכל פרק הרמוני עדין ויפה
הפרק השלישי המינואט – אלגרטו ( טריו), חגיגי, ומשמח את המאזין שאינו יכול להמנע מלהצטרף בתנועות כאלו או אחרות לנגינה. הפרק מעורר במאזין תמונות של נשפים מלכותיים בארמונות וינה של המאה 18 רק חסרים רקדנים קלאסיים בבגדים מצועצעים, כאן (שוב) עיבוד של מחול לֶנְדְלֶר אוסטרי. בטריו הזה מוצרט כבר מניח את אבני הדרך והנושא לפרק האחרון.
הפרק האחרון המולטו אלגרו מהיר ונמרץ, הכינורות משמיעות קטע שקט והתזמורת מצטרפת בכל העוצמה. יש כאן עבודה נפלאה של האבובים והחלילים בנוסף לכלי המיתר והנשיפה. יש ביצירה זו בפרק הסיום מוטיבים מתוחכמים ייחודיים שמוצרט שכבר היה בשל ידע לבנות ולהלחין. בפרק זה מוצרט מפגיש את תמצית מעלות הבארוק של באך והנדל עם הקלאסיות המתגלמת בו עצמו, תלמידו-חברו של היידן ומבשרו של בטהובן.
בסיכום הטרילוגיה מוצארט חיבר את הטרילוגיה הסימפונית הגדולה שלו כתוצאה מאיזשהו "צורך פנימי" אישי, והרומנטיקה האטרקטיבית של התיאוריה מורכבת מהטענה שהוא לא חי לשמוע את שלושת השיאים האלה של מופע רפרטואר סימפוני.
בסך הכל לי כמאזין היה קשה יחסית להקשיב לשלושה יצירות של מוצארט ברצף ללא כל גיוון מה עוד שהאולם לא בראיה חזותית ובטח לא אקוסטית ( אסיא) לא מוסיף מחמאות לביצוע בו השתדלו הנגנים לתת כל מה שיכלו לדעתי.
על המנצח
מעונה 2015/16 אריאל צוקרמן הוא המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של הקאמרית הישראלית.
הוא למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה של סטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2013-2004 כיהן כמנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית רבת-המוניטין, היושבת מאז 1990 באינגוֹלְשְטָט שבגרמניה.
אריאל צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים ביותר של הדור הצעיר. לוח הקונצרטים שלו בעונה זו כולל ניצוח על הפילהרמונית של פּוֹזְנָן שבפולין, על תזמורת היידן של העיר האיטלקית בּוֹלצָנוֹ, על תזמורת האופרה של מחוז נוֹרלנד בשבדיה, חזרה אל פסטיבל תֶלאוִי, העיר הראשית של מחוז קאחֶתִי בגאורגיה, הופעות בפסטיבל מַרוָאוּ בפורטוגל וסיבוב הופעות ראשון ביפן, שם ינצח על "התזמורת היפאנית החדשה" בנגינת כל מחזור הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן, עם הפסנתרנית האגדית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה.
אריאל צוקרמן החל את קריירת הניצוח שלו כעוזרו של מאסטרו איוון פישר, מנצח תזמורת פסטיבל בודפשט, ושיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. להצלחה רבה זכו גם הקונצרטים שבהם ניצח על התזמורת הסימפונית הגרמנית ברלין על בימת הפילהרמוני ברלין וסיור קונצרטים בספרד עם התזמורת הסימפונית הבסקית.
באחרונה ניצח מאסטרו צוקרמן על התזמורת הסימפונית של רדיו מרכז גרמניה (MDR), הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק, התזמורת הסימפונית Dalasinfoniettan של מחוז דָלַרְנָה שבמרכז שבדיה וערך סיור רחב-היקף וסדרת הקלטות עם תזמורת הנוער של אוסטרליה.
אריאל צוקרמן החל את הקריירה המוזיקלית שלו כחלילן ועל נגינתו הווירטואוזית זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. נגינת חליל למד אצל אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיסֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן. גם היום הוא מרבה להופיע כחלילן סולן.
מתי?
מוצאי שבת 26.10.19 בשעה 20.00
לפני הקונצרט ב-26.10.19 בשעה 18:30, תתקיים הרצאתה של הפסנתרנית אירנה פרידלנד בנושא:
"ריקנות או יראת כבוד? " (תרגום ויזואלי של מוצרט)
לרכישת כרטיסים לתל אביב:www.ico.co.il | טלפון: 03-5188845
www.bravo.org.il | טלפון: 3221*
Mozart's three last symphonies
Ariel Zuckermann, Conductor
Mozart-
Symphony no. 39 in E Major
Symphony no. 40 ("Great G minor)
Symphony no. 41 ("Jupiter) in C Major
Tel-Aviv Museum of Arts – Assia Auditorium
Thursday,24.10.19 at 20:00
Saturday,26.10.19 at 20:00