אמש צפינו במופע של להקת בודיטראפיק מלוס אנג'לס שהגיעה לארץ בפעם הראשונה והציגה תכנית מגוונת של ארבע יצירות שונות ועכשוויות. שתיים מהן של כוריאוגרפים ישראליים חופש שכטר וברק מרשל, שנוצרו במיוחד עבור הלהקה.
מדובר במופע מחול מודרני שאין כלל קשר בין ארבע היצירות שעובדו גם על ידי כוריאוגרפים שונים. היצירה הראשונה הייתה מלאת הומור, "מתקתקה" והכילה נושא ברור. היצירה השנייה הייתה יצירה שונה ושהכוריאוגרף יצר למעשה אומנות במחול ללא התחשבות בקהל ואפרט בהמשך, הקולות והשאלות ששמעתי מסביבי נסובו על אי הבנה של היצירה והמסר ולא על הצד האמנותי. במידת מה החוברת שאמורה לתת מידע על היצירות לא נתנה את המידע ואולי ולא רק בשל כך נוצרה תחושה מוזרה ולא מובנת שאולי לא העיבה על ההמשך שהיה שונה לחלוטין.
ארבע היצירות אכן הציגו את פניה המגוונות של הכוריאוגרפיה העכשווית עם פסקול הנע בין אתני לאלקטרוני ועד למוסיקת ג'אז אמריקאית פופולארית. מבחינת המגוון זה באמת שיקף את התפישות השונות במחול עכשווי.
יו טיוב למופע:
https://www.youtube.com/watch?v=vkT3G3DvzYY
היצירה הראשונה
ובחצות , הכלה הירוקה ריחפה מעל כיכר הכפר – מאת ברק מרשל
זו היצירה הפותחת, מוסיקה מעורבת עם אלמנטים אתניים בהם שירים של יסמין לוי, אוי דיוויזון, האחיות בארי, בום פאם וגם מרגלית עובד אמו של ברק מרשל. ביצירה משולבים גם טקסטים מאת מרגלית עובד וברק מרשל.
ביצירה הזו רואים יחסי אהבה, קנאה, חיזור, מתחים, קולינריה, כן קולינריה! והכל בהומור שחור מצחיק, דבר שמעדן את הנושא: זיכרונות הכוריאוגרף מהבית על משפחה בת 8 אחיות ואח אחד שהיו שכנים של משפחתה של מרגלית עובד בעיר הולדתה עדן, בתימן. הבית זכה לכינוי "הבית הבוער" בגלל המלחמות, הצעקות והקללות שנשמעו ממנו לאורך כל שעות היממה. זהו סיפור מוסר המלא בהומור שחור ומספר על כך שבגלל הקנאה הוטלה קללה על תשעת ילדי המשפחה. מאז חייהם הפכו לחיים של כעס, עצב ובדידות.
Bodytraffic
Bodytraffic
הניסיונות של הבנות למצוא חן בעיני הגבר היחיד האדיש (על הספסל) והתחרות בינן המדגישה קנאה, זעם, שנאה, אומללות, מעולים. יש קטע של דימוי שלג והתכווצות הרקדנית מקור, קטע אדיר. בכלל ההצגה כאן מחוץ למחול מהפנטת. בסוף יש לנו חתן-כלה? זה העיקר, לא?
התלבושות מתקופת אנו באנו ארצה… הפסקול, המשחק הופכים את הקטע השונה הזה למרכז המופע (כ-30 דקות) וזה מה שאתה לוקח עמך בסיום.
יש קטעים שבהם הדובר מסביר לרקדנית המאזינה על הכנת תבשילים כמו מרק דגים או טלה שנופל מהעצם בבישול ארוך תוך כניסה לפרטים, זה משגע.
הפסקול המתחלף אדיר, הגוון היהודי אידיש, לדינו וקטע מזרחי נותן הרגשה של בית ולא של לוס -אנג'לס, המקום ממנו באה הלהקה.
משתתפים 10 רקדנים ורקדניות כולל המנהלות האמנותיות של הלהקה ליליאן ברבייטו וטינה פינקלמן ברקט.
הצגת הבכורה התקיימה בתיאטרון הג'ויס בניו יורק בשנת 2012.
על ברק מרשל
המנהל האמנותי של המרכז האתני ענבל. בנה של הכוריאוגרפית, הרקדנית והזמרת מרגלית עובד. שלוש שנים לאחר שהחל לרקוד בגיל 26 הופיעה להקתו בתחרות היוקרתית בבולון פריז בשנת 1998 וזכתה בפרסים, ומשם יצאה לסיבוב הופעות ברחבי אירופה. בשנת 1999 הוזמן לשמש כוריאוגרף בית ב"בת שבע". פציעה חמורה גרמה לו להפסיק לרקוד בשנת 2001. שבע שנים אחר כך הזמין מרכז סוזן דלאל את ברק מרשל ליצור בארץ. הוא יצר את העבודות מונגר, רוסטר וונדרלנד. שהוצגו מעל 200 פעם ברחבי העולם. ברק הופיע כזמר בפרויקט "דרך המשי" של הצ'לן יו יו מה. למד פילוסופיה ומדעי החברה באוניברסיטת הארוורד.
היצירה השניה אבק – כוריאוגרפיה ומוסיקה חופש שכטר
היצירה אפלולית, כמות התאורה לעומת הערפל-אבק זעומה. יש ששה רקדנים, שלש רקדניות ושלושה רקדנים. האנשים שמאחורי אמרו שציפו ליותר משכטר הכוראוגרף, אני אומר שביצירה זו הכוריאוגרף בכלל לא התחשב בקהל, הוא יצר אומנות של מחול לשם האומנות והיצירה והתעלם מכך שיש קהל שצריך לראות ואולי להבין ולהינות.
אבק לוקח מבט אפל בסמכויות שמנווטות אותנו בחברה של היום.הפסקול הסמכותי יוצר את האסוציאציות והניסיון של כל צופה להבין משהו ממה שמתרחש על הבמה. אנחנו ראינו כאן את בריאת העולם בכלל החל מיצורים שזוחלים מן הים לאדמה ומתפתחים שם תוך מאבקי כח של זכר נקבה.
יצירה שבהחלט שנויה במחלוקת.
כוריאוגרפיה לשישה רקדנים מוגברת על ידי פסקול עשיר שהולחן על ידי שכטר עצמו.
חופש שכטר
אחד האמנים הבולטים בבריטניה היום. הוא כותב גם את הפסקול המוסיקלי של יצירותיו.
בוגר האקדמיה למחול ומוסיקה בירושלים. עבר לתל אביב והצטרף ללהקת "בת שבע" שם עבד עם אוהד נהרין, וים ונדקייבוס, טרו סארינן וענבל פינטו. התחיל ללמוד נגינה בכלי הקשה ותופים בתל אביב והמשיך את לימודיו אלו בפריז בקולג' אגוסיטני למקצב. החל לכתוב מוסיקה בזמן שהופיע בכמה פרויקטים באירופה המשלבים תיאטרון מחול ותיפוף גוף. הגיע לבריטניה בשנת 2002 לאחר שיצר כמה עבודות שזכו להצלחה. שכטר הוזמן על ידי מרכזי המחול the place , הסדלרס וולס והסאות' בנק סנטר ליצור עבודה שהוצגה בכל אחד משלושת המקומות. בשנת 2008 הקים את להקת המחול שלו המופיעה מאז בכל העולם. בנוסף לעבודה שלו עם הלהקה מעלה חופש שכטר יצירות משלו עם להקות נוספות כמו הסידר לייק, קרט בלנש מנורווגיה, בלט ברן בשוויץ, תיאטרון המחול הסקוטי , ונידרלנדס דנס תיאטר.
בחודש אפריל הועלתה עבודת משלו שנוצרה עבור הבלט המלכותי ובימים אלו הוא עובד עם הלהקה על התנועה והריקוד באופרה אורפיאו ואורידיקה באופרה המלכותית בקובנט גרדן בלונדון.
חופש שכטר הוזמן ליצור את הכוריאוגרפיה להפקה חדשה של "כנר על הגג" שתעלה בסוף השנה בברודווי.
לאחר ההפסקה הקו השתנה לחלוטין.
שוב, לפני שאתה הולך מאת ויקטור קוויג'אדה
יצירה קצרה של כ -20 דקות
הוצגה בבכורה בסנטה-פה בשנת 2014
ביצירה זו הוא בוחן באמצעות ריקוד אסטטי את האנושות בכור ההיתוך שלה, היצירה מבוססת על יסודות ההיפ- הופ בטכניקה של עיבוד תיאטרלי. יש כאן בהחלט מחול מעניין אסטטי, אולם אין כאן משהו חדשני עוצמתי שיסחוף.
Bodytraffic
Bodytraffic
ויקטור קוויג'אדה
הכוריאוגרפיה שלו מתבססת על יסודות ההיפ הופ . הטכניקה שלו מתבססת על אלתור ותיאטרליות. בגיל 26 עזב ויקטור את מועדוני ההיפ הופ של לוס אנג'לס כדי לצאת לדרך חדשה קריירה בעולם המחול. הוא עבד עם הלקות כמו ת'ארפ של טווילה ת'רפ, הבלט הגדול הקנדי, ממונטריאול, ועוד. בשנת 2002 הקים את להקת מחול רבר בנד (גומייה)
ויצר מאז 21 יצירות קצרות ובאורך מלא. ללהקה שלו ויצירות שהוזמנו על ידי להקות אחרות ברחבי העולם. זכה בפרסים רבים ובמשך 4 שנים היא אמן שותף במרכז לאמניות במונטריאול.
המחול האחרון זו היצירה o2J0y – מאת ריצ'רד סיגל
עולם אחר, צבעוני, מואר, עליז ושמח. מוסיקת ג'אז מעולה שבא לך לרקוד, בוגי בוגי וסווינג אולי גם רוק'נרול, יש סולואים יפים, דואטים ושלשות. בקיצור מופע מענג.
המחול הוא מחווה לסטנדרטים של הג'אז האמריקאי. כמו שמשתמע משם היצירה זהו ביטוי של אושר ושמחה מושלמים דרך מוסיקה ותנועה לצלילים של גלן מילר, אוסקר פיטרסון, בילי הולידיי ואלה פיצ'רלד.
שובבות מהולה בשמחת חיים, היפ הופ וסווינג בהומור קליל הופכים את היצירה הזו לממתק של המופע. רק מה הבעיה של ממתק?
שהוא נגמר!!
(וזה היה מוקדם מדי לפי תחושתנו).
ריצ'רד סיגל
המייסד ומנהל שותף של הבייקרי – פריז ברלין בשנת 2005.
זוכה פרסי הבסי בניו יורק, פרסי הפאוסט בגרמניה, ופרסי מחול ותיאטרון נוספים. הוזמן ליצור עבור פסטיבלים ולהקות שונות באירופה ובארצות הברית. סיגל עבד ויצר עם כמה מוזיקאים בולטים, ושימש ככוריאוגרף בית במרכז האומנות בקרסלרוהה בגרמניה, בבניטגטון קולג' ובמרכז ברישניקוב לאמנות בניו יורק.
בודיטראפיק שותפה להפיכתה של לוס אנג'לס למרכז חשוב של יצירת מחול עכשווי. הלהקה הוקמה בשנת 2007 על ידי ליליאן ברבייטו וטינה פינקלמן ברקט. מאז הלהקה מופיעה בכל רחבי העולם. קרן הג'ויס למחול הגדירה אותה "הלהקה של העתיד", ובשנת 2013 בחר העיתון "לוס אנג'לס טיימס" את מופעי הלהקה כאירוע התרבות הטוב ביותר באותה שנה.
רפרטואר הלהקה כולל עבודות של כוריאוגרפים רבים הפועלים היום בעולם המחול העכשווי בארצות הברית וגם כולל גאווה ישראלית, עבודות של יוצרים מוכשרים שהגיעו מישראל כמו חופש שכטר, ברק מרשל, גיא וייצמן ורוני חבר.
הלהקה הופיעה באולמות הבולטים ביותר למחול ברחבי ארצות הברית, מתיאטרון הג'ויס בניו יורק, פסטיבל ג'ייקובס פילו. ניו סיטי סנטר, פסטיבל "חוצפה" בוונקובר ועוד. הלהקה הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס בניצוח גוסטבו דודמל. השנה תופיע הלהקה באולם הג'ויס בניו יורק, בסנטה מוניקה, בפסטיבל המחול האמריקאי בצפון קרולינה, ובפסטיבל ג'ייקוב פילו.
הלהקה נתמכת על ידי מספר גופים וקרנות התומכים במחול ובהם גם הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, וזכתה למלגות ולתמיכה להעלאת יצירות חדשות. כמו כן, הלהקה מרבה לקיים פעילות תרבותית וחינוכית בקרב הקהילה.
ליליאן ברבייטו – מנהלת אמנותית
למדה מחול בג'וליארד. הופיעה בכל רחבי העולם כרקדנית עד שהחליטה להתבסס בלוס אנג'לס ולהקים את בודיטראפיק. היא גם מוזמנת באופן קבוע ללמד במרכזי מחול שונים בעולם, ומלמדת גם במחלקה למחול של אוניברסיטת לוס אנג'לס. היא אחת מחמישה עשר המורים בעולם שהוכשרו ללמד את השיטה "קאונטרטכניק" פרי יצירתה של אנוק ואן דיק. היא יצרה למעלה מחמישים עבודות עבור להקות שונות ובתי ספר בכל רחבי ארצות הברית.
טינה פינקלמן ברקט – מנהלת אמנותית
גדלה ולמדה בניו יורק, לאחר סיום לימודיה הצטרפה ללהקת המחול של הכוריאוגרפית אזורה ברטון והופיעה עם הלהקה ברחבי ארצות הברית ובפסטיבל ספולטו באיטליה. היא הפכה לאסיסטנטית של ברטון והעמידה יצירות שלה בכל רחבי ארצות הברית. היא אחת המקימות של הל'ס קיטשן דאנס של מיכאיל ברישניקוב.
בשנת 2007 עברה ללוס אנג'לס והקימה את בודיטראפיק עם ליליאן ברבייטו.
לשתי המנהלות האמנותיות שהן גם מבצעות מצטרפים עוד שמונה רקדנים, חמישה אמריקאים אחת קנדית, רקדן ספרדי וגם רקדן פולני.
המופע התקיים במשכן אומניות הבמה – מחול באופרה