התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון נוסדה בשנת 1988 על-ידי עיריית ראשון לציון. בתוך זמן קצר התמקמה בקצה העליון של הפירמידה האמנותית, כגוף מוסיקלי מוביל ומחדש בישראל. משנת 1989 משמשת התזמורת בהצלחה רבה כתזמורת הבית של האופרה הישראלית.
רגשות מעורבים מתעוררים בתוכך בעת הנגינה של היצירה דון ז'ואן מאת ריכרד שטראוס, פואמה סימפונית מיוחדת. אני זוכר זמנים במדינה שיצירות של ריכרד שטראוס ווגנר ששירתו את הרייך הנאצי לא היו עוברות בקלות ובסובלנות.
הקונצרט
דון ז'ואן התזמורת הסימפונית ראשון לציון ניגנה,
מנצח: מתיאס במרט Matthias Bamert
פסנתר: לאונרדו קולפליצ'הLeonardo Colafelice
מוצארט סימפוניה מס' 35 ברה מז'ור, ק' 385 (הפנר)
הומל קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בלה מז'ור אופ' 85
ר.שטראוס דון ז'ואן, פואמה סימפונית.
י.שטראוס הדנובה הכחולה, ולס אופ' 314
מתיאס במרט, מנצח – שוייץ
החל את דרכו כמנצח בתזמורת קליבלנד ומאז ניהל מוסיקלית מספר תזמורות, ביניהן הפילהרמונית המלזית, תזמורת רדיו שוויץ ואחרות. הוא כיהן כמנצח אורח ראשי במספר תזמורות בהן הפילהרמונית הלונדונית והתזמורת הסקוטית המלכותית. בשנותיו בלונדון עמד בראש מפעל הקלטות של יצירות מוצרט על ידי בני דורו, מיזם שזיכה אותו בפרס בינלאומי חשוב. כמנצח אורח הוביל מספר תזמורות בהן התזמורות הפילהרמוניות של בירמינגהם, הבי.בי.סי, לנינגרד ואחרות. במרט ניהל את פסטיבלי מוסיקה שונים. הוא הקליט עד היום יותר מ-80 תקליטורים כמנצח ורבים מהם זכו בפרסים.
הקונצרט החל בסימפוניה מס 35 ברה מז'ור (הפנר) ק' 385 שהלחין מוצארט.
למה הפנר? כי משפחת הפנר מזלצבורג הזמינה אצל מוצארט סרנאדה לאירוע משפחתי. הצלחתה של הסרנדה עודדה אותו לכתוב סימפוניה שלמה. הוא העשיר את הסימפוניה בנגינת חלילים וקלרינטים וכלי נשיפה מעץ .זו יצירה נמרצת עם הרמוניות נועזות כאשר פרק האנדנטה מחזיר אותנו לאווירת הסרנאדה. יש ביצירה רעיונות מוסיקליים מעניינים ומהנים את המאזין.
פרק האלגרו היה מהנה העוצמות משתנות ויש חזרה על הנושא הראשי.
פרק האנדנטה כאמור היה ממש מקסים שמח במידת מה ויפה.
המינואט היה משעמם מעט למרות השילוב המוצלח בין כלי הנשיפה לכינורות
ופרק הפרסטו עוצמתי כשכל הכלים משולבים בעוצמה הזאת.
היצירה של הומל לא הייתה מוכרת לי כלל וברכות להנהלת התזמורת שהיא מנגישה את הקהל ליצירות ומלחינים לא ידועים. אומר אריאל כהן, מנכ"ל התזמורת. "מי שמכיר את הומל כבר יודע למה לצפות. לאחרים, צפויה הפתעה מרנינה ומלבבת. הומל מייצג את המעבר מהתקופה הקלאסית במוסיקה לתקופה הרומנטית. הוא למד בוינה אצל היידן, סלייארי ואחרים, ומי שחלק עימו חלק מהמורים הללו ובכללם היידן, הוא לא אחר מאשר בטהובן. שופן שמע את הומל בקונצרטים ומאוחר יותר למד את הקונצ'רטות שלו לפסנתר ונגן אותם בקונצרטים. לכן, אין זה מפתיע לגלות השפעות מובהקות של הומל בקונצ'רטות לפסנתר של שופן. בעיניי ובאוזניי, המוסיקה של הומל היא חוויה מלבבת ברווח שבין בטהובן לשופן".
לא ברור מדוע הומל יליד ברטיסלווה לא זכה להיות מוכר בשורה הראשונה של המלחינים בני זמנו. בגיל שמונה למד אצל מוצארט ומאוחר יותר בחייו למד אצל סליירי והיידן, הוא זכה לכבוד מהמלחינים בני זמנו והיה לו מוניטין רב. הומל היה פסנתרן והשליטה שלו בפסנתר הביאה אותו לכתיבת יצירות וירטואוזיות בעלות דמיון עשיר ובטכניקה נקיה וקפדנית. היצירות שלו עם השליטה על המקלדת הביאו להגדרתו כמאלתר הטוב ביותר.
ואולי בשל כך או בשל הפסנתרן שניגן את יצירתו לאונרדו קולפליצ'ה או בשל כל השילובים האפשריים היצירה כמו הביצוע הווירטואוזי הייתה להצלחה אדירה בקונצרט זה (ואולי תיזכר הרבה יותר מהנושא דון ז'ואן) קריאות הבראבו שעלו מהקהל ומחיאות הכפיים האדירות הביאו את הפסנתרן לתת שני הדרנים. בראבו!
הפתיחה הייתה נעימה והתבלט בה נגן חליל הצד ובמיוחד כלי הנשיפה ומרגע שהפסנתרן נכנס לפעולה נעתקה הנשימה. ביצוע אדיר! יצירה גאונית ! מלודיות נעימות והקהל ממש מהופנט על הפסנרן לאונרדו קולפליצ'ה המוכשר.
לאונרדו קולפליצ'ה, פסנתר – איטליה
כשהיה בן 18בלבד, נמנה לאונרדו קולפליצ'ה עם ששת ה"פיינליסטים" בתחרות הפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין לפסנתרנים בתל אביב שהתקיימה ב-2014. בתחרות זו הוא זכה בשלושה פרסים: הביצוע הטוב של קונצ'רטו קלאסי, הביצוע הטוב ליצירה מאת שופן ופרס הפסנתרן המצטיין עד גיל 22.
עוד לפני כן, הוא זכה בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות בארצות הברית, דנמרק, בריטניה, פולין ואיטליה.
הוא הופיע כסולן בישראל עם התזמורות הפילהרמוניות של ישראל ועם הקאמרטה הישראלית כמו גם עם הפילהרמונית של רוצ'סטר, תזמורת קליבלנד ותזמורות נוספות, תחת שרביטיהם של מנצחים כג'ורדני בלינקמפי, פרדריק שאזלן, מישל מרוולי ואחרים. קולפליצ'ה הופיע ברסיטלים בערים שונות בעולם ביניהן בודפשט, פריז וברן. בישראל נתן קולפליצ'ה רסיטלים וכיתות אמן בחודש מאי האחרון כאורח עמותת ארתור רובינשטיין.
היצירה של ר.שטראוס דון ז'ואן, היא פואמה סימפונית יצירה ללא פרקים המתבססת על יצירה ספרותית. הפתיחה עוצמתית וסוערת, מתארת כביכול את המאהב כגברי ונמרץ, המאזינים מרגישים ממש שיש סיפור מאחורי הצלילים. האהבה מתוארת בצלילים קלים ונעימים, הכנר הראשי אקרט לורנצן מגיש סולו קצר אבל מענג ואז התזמורת פורצת במנגינה שהיא התשוקה.
הנושא החדש איטי ונעים וגם צלצול פעמונים אבל השמחה והתשוקה הרבה נשמעת היטב כמו גם הפואמה הנמשכת והחצוצרה בסולו משולב עם התזמורת נותנת צליל שמתאר את הנסיגה והכישלון של הדון.
יצירה שנויה במחלוקת גם בגלל המבנה השונה, גם בגלל התוכן הלא ממש ברור וגם בגלל… המלחין עצמו.
כפיצוי קיבלנו סוכריה: ולס הדנובה הכחולה של שטראוס!