הרמת מסך זהו פרוייקט בו משתתף משרד התרבות המעודד הצמחת אומנים ויוצרים בתחום המחול. זו הבמה הניתנת לבכורות בתחום המחול שהן לא רק בכורות אלא ההזדמנות של היוצרים והרקדנים לצמוח. משרד התרבות מקצה משאבים ייעודיים במטרה לאפשר ליוצרים עצמאיים, חדשים אך גם ותיקים, שאינם עובדים בלהקה ממוסדת, להציג עבודות בכורה כשהם משוחררים מההיבטים הלוגיסטיים והכלכליים הכרוכים בהפקת מופע ובהם: תפעול, שיווק, פרסום, יחסי ציבור וליהנות מ- 70% מהכנסות מכירת הכרטיסים. בימים אלו שיש "עליהום" על משרד התרבות יש לציין גם פעולות חיוביות שתורמות לענף ולחברה בכלל.
מהו מחול בתקופה הנוכחית? מהם השינויים שעובר המחול המודרני? מהם הקווים המנחים את היוצרים בתקופה זו? אני חושב שחלק מהתשובות ניתנות כאן על הבמה כשהאומנים די חופשיים (בעיקר מהמסחור והניסיון למצוא חן בעיני הקהל) בהרמת מסך. החשוב הוא באמת שכאן ניתנת במה ייחודית לעשרות יוצרים עצמאיים חדשים וותיקים כדי שיוכלו להתמקד אך ורק באמנותם ולהציג את יצירותיהם, הרבה מעבר למוכר, החביב והמקובל. קונפורמיות ועמידה בכללים של "למצוא חן בעיני הקהל" לא בטוח שתמצאו כאן, מאידך מתיחת היריעה של המושג "מחול" מעבר למקובל ומעבר לציפיות של קהל כן יש כאן לדעתי.
אולי היטיב להגדיר זאת הלל קוגן, מנהל אמנותי שותף לפרויקט: "הציפיות שלי מהקהל: אני מאמין ומעוניין שהיצירות המשתתפות דורשות ממנו להיות ביקורתי, אורייני, בקיא, וגם תובעני, גם אם הן אינן קולעות או מספקות את טעמו. היוצרים העכשוויים נדרשים להתמודד עם אתגר עצום: מאחר שמאז התפתחותו של המחול המודרני, ובוודאי שהמחול הפוסט-מודרני, לא קיימת הסכמה לגבי טיבם ומהותם של מחול, ריקוד או תנועה, מצופה מהכוריאוגרף העכשווי ליצור מחול שיענה להגדרות של מחול, מבלי שהגדרות אלה עומדות לרשותו. יצירתיות, אומץ, התרסה, הן עמדות מסקרנות וחשובות שעל המחול לאמץ. לכל אחד מהיוצרים שבחרתי יש סיבות טובות לזוז, לנוע, למצות את גופו, להתייצב על במה מרכזית. כולנו מתמודדים כיוצרים עם הדרישה של המוסדות המושכים בחוטינו, לקיים דיאלוג שביר בין שירות הקהל, סיפוקו ובידורו, לבין הנאמנות הבלתי ניתנת לערעור של היוצר לעצמו. משום כך אולי, ליוצרים נוח לעתים לפעול בשוליים, בנישות, בתחומי ה"אלטרנטיבי". אלא שהרמת מסך מבקש להיות מרכז, וככזה הוא מבקש מהיוצר לפרוש מן הנוחות הזו. זה חלילה לא אומר כי עליו להפסיק להיות אינדיבידואלי. ואולי להיפך, זה דורש ממנו להיות מסוגל לדמיין את עצמו מעז, רדיקלי, אלטרנטיבי, ובה בעת להאמין ולחוש כי מקומו במרכזה של הזירה".
היצירה הראשונה שצפינו במסך 2
WIG IT, יוצר: עדו פדר
מחול שמתחיל עם שלושה רקדנים, מאופרים בצורה בוטה כליצנים, הם צורחים צרחות שלא זכור לי ששמעתי על במה, הם מתפשטים לבגדים תחתונים, משחקים בגופי התאורה וכן הם גם רוקדים , בהחלט יש כאן מחול ולא מסוג החביב והמוכר אלא מהסוג המסקרן.
אני לא יודע אם לקרוא לזה לגיהינום וחזרה, צריך לצפות ולהקשיב גם לפס הקול.
בחלק השני של המחול קורה משהו על הבמה, התלבושות מתחלפות וטיפוס של דראג היפסטרית עולה מתוך הגיהינום הזה והרקדנים הופכים לשדים שיורדים מתוך הקהל.
ציון לשבח לפס קול אגב.
כזה עוד לא ראינו!
על המחול:
יצירתו החדשה של עידו פדר היא עבודת מחול לארבעה רקדנים, חבורה של "אנשים עכשוויים". אפשר לקרוא להם היפסטרים, אפשר לקרוא להם אמנים צעירים. הם משתייכים לדור דפוק, עצלן, אפאתי, אבוד, ונדמה שחסר להם הדבר הבסיסי הנדרש כדי להיות אמנים: הבעה. באמצעות תאורה צבעונית ייחודית, פסקול מגוון ושפה אקספרסיבית שחוצה זמנים וסגנונות מחוליים, החבורה מתעקשת בכל זאת לעשות מעשה אמנותי אקספרסיבי (הבעתי). הם לא מתעמקים עד הסוף, הם לא ממציאים את הגלגל והם לא אידיאולוגיים – אבל הם יודעים מה הם צריכים ומה חסר להם, והם הולכים על זה. אירוע מפתיע, מוסיקלי, צבעוני ועכשווי על הבמה.
עדו פדר הוא כוריאוגרף שפועל בתל אביב. עבודותיו הוצגו בישראל, פורטוגל, צרפת, ספרד ובלגיה. לבד מעבודתו הכוריאוגרפית פדר מנהל אמנותית את פסטיבל צוללן למחול עכשווי בת"א-יפו. לומד לתואר שני בפילוסופיה באוני' ת"א, שם הוא גם מלמד.
ריקוד: מוראד בואיאד, ניצן מרגליות, סתיו סטרוז' ו-KARMA SHE
סטיילינג: ניסים טרטיאקוב
מוזיקה KARMA SHE, Verklärte Nacht by Arnold Schoenberg, Mahler
כ- 40 דקות.
היצירה השנייה לאחר ההפסקה
"אי שם בעכשיו" יוצר: אורי שפיר .
בעצם זה סוג של מיצג מחול-תיאטרון- וידאו. מהרהורים קיומיים של עכשיו וכאן ומי אני בכלל עד למוות ואבדן הקיומיות העכשווית ובכלל. כל זאת מתרחש על במה מלאת כבלים ומסכים, חשיפה עצמית ובכלל התייחסות לבמה ולעזרים ולמבנה, הכל מלווה בצילום וידאו, אחד מהרהר במונולוגים מוזרים, השני רוקד סולו, ושלישי מצלם. משחקי צילום בוידאו מול שני רקדנים מוזרים. מי שבאמת רוקד (מבחינתי האישית כצופה) זה אורי שפיר, אופיר לטעמי קצת יותר מגושם אבל חזק בתאטרליות על הבמה.
בקיצור כמופע מחול זה האנטימיינסטרים הכי שראיתי.
על המחול:
עבודה לשני רקדנים ואמן וידאו, השואלת את השאלה: מה חי באמנות המופע החי? (what's alive in Live Performance). על הבמה נמצאים שלושה גברים בליווי שמונה מסכי וידאו, הנעים על הבמה ומייצרים חלל חדש, נוף בו אפשר להתבונן פנימה והחוצה בו זמנית ולשאול – מה קורה ברגע זה ממש? האם אנחנו יכולים להיות נוכחים ברגע הזה?
אורי שפיר הוא יוצר בתחום המחול והפרפורמנס-ארט. רקד באנסמבל בת שבע, ולאחר מכן כרקדן יוצר בעבודותיהם של יסמין גודר, ניב שינפלד ואורן לאור, דנה רוטנברג, רננה רז, מאיה לוי וחנן אננדו מרס ואחרים. יוצר עצמאי מאז 2009. מחפש בכל עבודה את הצורה והשפה הייחודיות לה, מעבר לגבולות מוגדרים מראש של ז׳אנר וסגנון.
מסך 3
היצירה הראשונה:
"בליסטיקה פנימית של האינפנטיל", יוצרת: שרון צוקרמן ויזר.
אם הלל קוגן כותב שהוא מצפה מהקהל להיות ביקורתי, אהיה ביקורתי. ההגדרה "האינפנטיל" מאוד מתאימה לקטע המחול האינפנטילי הזה, למעשה אני שואל את עצמי כיצד זה שהמנהלים האמנותיים נתנו במה ליצירה כזו, נכון זו הבמה לתת במה ליוצרים ורקדנים אבל אני אישית לא חושב שהיה כאן מחול. היו שלושה אנשים, שני בחורים ובחורה שצרחו, התפתלו בעוויתות, התנהגו בילדותיות של גן ילדים, התפרעו בטירוף, השתוללו ועוד…
המחול: שרון צוקרמן ויזר מציגה אפשרות להתבונן בזכוכית מגדלת בדברים פשוטים כביכול, שהם חלק מההוויה הקיומית המנטלית והגופנית. כיוצרת הנוטה לבינתחומיות בחרה צוקרמן להעלות לבמה את המוזיקאי אדם שפלן לצד רקדנים מנוסים. שפלן לא רק אחראי לפסקול בהופעה, אלא פועל גם כגוף מביע ומתנועע במרחב. בעבודה זו המופיעים בוחנים את שאריות ההוויה האינפנטילית ומנסים לשמר גישה ילדותית, תמה, משחקית וטהורה. בעודם סורקים רגעים בעבר שעיצבו אותם כמי שהם היום, צפות ועולות סכמות התנהגותיות, חברתיות, נפשיות, גופניות שסיגלו לעצמם במהלך השנים.
רקדו: שני גרנות, משה שכטר אבשלום ואדם שפלן
שלושה רקדנים שמעוררים שאלה על האדם והתנהגותו ואיך הוא נהיה מי שהוא.
היוצרת שרון צוקרמן ויזר היא בוגרת P.A.R.T.S בבלגיה, יש לה ניסיון בהתבוננות במחול , ניתוחו ומתן ייעוץ לכוריאוגרפים, מנחה בסדנאות ופעילה בענף.
"בתלם"/ path / في التلم ,יוצרת: סחר דאמוני.
כאן כבר ראינו מחול! אמנם רק רקדנית אחת ובת לוויה שואבת מים, אבל הרקדנית עצמה הציגה באורח משכנע את העבודה שלה עצמה ככוריאוגרפית.
סחר דאמוני, כוריאוגרפית ורקדנית ערביה נוצריה, נולדה וגדלה בשפרעם בחברה מסורתית, במציאות שמזמנת קונפליקטים רבים. כאישה שבחרה לממש את שאיפותיה בתחום המחול, היא נאבקת במוסכמות חברתיות ובחוקים נוקשים שהחברה בה היא חיה מציבה לה. ב"בתלם" היא מבקשת להביא את הקונפליקט הזה אל הבמה, באמצעות הגוף אשר משמש אתר להתנגשויות בין האסור והמותר, הרצוי והמצוי.
הקונפליקטים הרבים שערביה נוצרית ילידת שפרעם נתקלת בהם בחייה ובמיוחד כאשה שבחרה לממש את עצמה במחול מול חברה שמרנית ועולם של מוסכמות חברתיות מקבל ביטוי עצום על הבמה עד כדי כך ששאלתי את עצמי מה אומרים קרובי משפחתה שאולי נמצאים על הבמה ומבחינה זו, זו הצלחתה. ולא רק אלא הצער שזה נגמר.
סחר דאמוני היא רקדנית וכוריאוגרפית וגם מורה למחול. יש לה תואר ראשון בהוראה למחול, למדה בבית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים ורקדה בלהקת המחול הקיבוצית ועוד.
"מצעד הפיות השבורים", יוצרים: אייר אלעזרא ואסף סלהוב
לפנינו צמד רקדנים המנסים להרים מופע לקראת מצעד, על הבמה הקהל נחשף להתארגנות והעבודה המשותפת שלהם לקראת המופע וגם כאן יש המון עבודה טובה על הבמה.
אייר אלעזרא ואסף סלהוב מציגים דואט שבו אמן רחוב מציע לרקדנית להצטרף אליו ולהופיע במצעד. הם עובדים יחדיו על הכנת מופע, אלא שכל אחד מהם תופס את המצעד אחרת- האחד כמקום, השנייה כהוויה.אייר אלעזרא היא רקדנית להקת המחול בת שבע. אסף סלהוב הוא רקדן עצמאי ומשתף פעולה עם אמנים מדיסציפלינות שונות.
לא מצאתי כוריאוגרף מאחורי היצירה כך שניתן להסיק שזו עבודה משותפת שזכתה לתמיכה ממשפחת ורטיגו, להקת בת שבע ועוד בעלי השפעה במחול כך שהתרומה הכללית כנראה הביאה לביצוע מעניין ומושך את העין על הבמה. במיוחד אציין את העבודה של הרקדנית אייר אלעזרא (1987) בוגרת תיכון האקדמיה למוסיקה ומחול שבאה מלהקת בת שבע שהפגינה כישורים מעולים שהרמת מסך זו באמת הבמה כדי לתת לה סיכוי להתפתחות ולקידום.
בסך הכל הפרויקט של "הרמת מסך" מאפשר אכן לתת ביטוי ליצירות, יוצרים וביצועים שכנראה לא תמיד נראה על במת המחול בארץ ומשמשת קרש קפיצה לעולם המחול לפחות לחלק מהמבצעים, אם לא לכולם.
איציק ג'ולי אומר על החזון שלו ובחירותיו: "אירועי "הרמת מסך" הם פלטפורמה המעניקה הזדמנות לשאול שאלות על ההתפתחות והצרכים של הזירה המחולית בראייה עכשווית ועתידית. גם השנה כבשנה שעבר ממשיכים להתקיים החיפושים אחר חיבורים ליוצרים בראשית דרכם וכאלה שאינם בראשית דרכם, יוצרים, החוקרים שפה כוריאוגרפית ועסוקים בשאלות על המדיום בו הם פועלים. ביחד מוצע לקהל תמהיל יצירה אשר מציג מנעד רחב בין מחול המתמקד בתנועה ועד פרפורמנס מבוסס גוף".