ספרד-לאדינו-מנדולינה
ירון גוטפריד ניצח על 25 נגני תזמורת כלי הפריטה הישראלית אשר הצטרפו לתזמורת הקאמרית הישראלית בקונצרט חגיגת המנדולינה בגוון הלאדינו ולסיום הופיעה הזמרת קרן הדר במספר שירים. לצד היצירות הקלאסיות ויצירות ישראליות בוצעו יצירות בליווי צמד רקדני להקת הפלמנקו הישראלית קומפאס.
דומה שאכן הקאמרית מגדירה את הקלאסיקה מחדש ובקונצרט זה הגבול בין הפולקלור לקלאסי ולמודרני נמתח הרבה מעבר למקובל בקונצרטים קלאסיים.
הקונצרט בוצע באולם רקאנטי במוזיאון תל אביב לאמנות, אחד האולמות הגרועים בהם מי שיושב בצד ימין כסא 1 בשורות הראשונות לא ממש רואה כראוי. אפשר היה על במה גדולה כל כך לתכננן את ההעמדה של הסולניות, הזמרת או הרקדנים כך שגם היושבים בצד ימין יראו את המבצעים. המנצח פשוט הסתיר את כל "ההצגה".
התכנית:
מנצח: ירון גוטפריד
כינור: אלינא גורביץ ואנה דולוב
זמרת: קרן הדר
תזמורת כלי הפריטה הישראלית בניהולו של עדיאל שמידט
היצירות שנוגנו הן:
נ. שריף: קונצ'רטו גרוסו
ב. בן-משה: כוכבי בוקר
ר. קורלי: "לה פוליה"
י.ס. באך: קונצ'רטו לכינור בלה מינור, פרק 3
א. אלבניז: אסטוריאס – עיבוד למנדולינות ע"י רזיאל צור
הפסקה
י. גוטפריד: קונצ'רטו לשני כינורות
מנואל דה פאיה: כובע בשלוש פינות
שירים בלאדינו: קרן הדר בעיבודים של דניאל עקיבא וירון גוטפריד: la serena, imre kero, adio kerida, Durme durme.
מגוון עשיר מקצה לקצה עם ייצוג נכבד ליוצרים ישראליים.
היצירה הראשונה של המלחין נועם שריף עשירה בנגינת המנדולינות היוצרות ממש ריקוד עם ספרדי, קונצ'רטינו גרוסו לתזמורת מנדולינות כלי קשת והקשה. יש כאן גוון מזרחי עשיר במאוולים, פשוט תענוג.
ביצירה "כוכבי בוקר", הפיוט של ר' נחמן מברסלב לקח המלחין בועז בן משה והלביש תזמור של שיר מיהדות בבל ובכך יצר יצירה בעלת אופי ספרדי. היצירה כבדה, קצת צורמת ודי מונוטונית לפעמים.
קורלי: סונטה ברה מינור לכינור וקונטינואו אופוס 5 מס' 12 "לה פוליה". כאן התזמורת וההרכב פשוט היו נפלאים, הפתיחה מעולה, הפריטה על המיתרים כובשת. ההרמוניה בין הכלים והצלילים יצרה פנינה מוסיקאלית.
יוהן סבסטיאן באך: קונצ'רטו לכינור בלה מינור, פרק 3 ( BWV1041) אלגרו אסאי. מוסיקת פלמנקו של באך? זה חדש עבורי, פרק זה היה ממש מחול ואכן עלו לבמה רקדן ורקדנית לריקוד פלמנקו מעודן ונאה.
מי לא מכיר את היצירה של אלבניז: אסטוריאס, הפעם בעיבוד למנדולינות ע"י רזיאל צור. אחת היצירות האהובות עלי.
אסטוריאס, כמו רוב היצירות של אלבניז נכתבו לפסנתר, אם כי הוא כתב כמה אופרות. באופן מפתיע יצירותיו הפופולרית ביותר, הסווייט-אפאנולה מס '1 ו -2 וסוויטות ספרד ואיבריה הן עבור פסנתר והן הפכו ידועות יותר בתמלילים לגיטרה הקלאסית. אסטוריאס (Leyenda) מ -Suite Española מס '1 נשמעת לעתים קרובות על הגיטרה. באופן דומה גרנדה, סביליה, קאדיז, קטלוניה, קורדובה ועוד כמה יצירות נוספות מוכרות יותר מהופעות של גיטריסטים. אלבניז כתב את אסטוריאס בתחילת 1891, המוסיקה הושפעה לחלוטין מאזור אנדלוסיה שבדרום ספרד, ארץ הגיטרה וריקוד הפלמנקו.
העיבוד למנדולינות ולגיטרות ושילוב של צמד הרקדנים בפלמנקו סוער וקסטנייטות היה אדיר.
לאחר ההפסקה בוצעה יצירה של המנצח והמלחין המוסיקאי ירון גוטפריד: קונצ'רטו לשני כינורות.
לביצוע הצטרפו שתי סולניות אלינא גורביץ' (נגנית ראשית בקאמרית) ואנה דולוב, ילידת מוסקבה בעלת רקורד עשיר. זו יצירה עשירה באלמנטים של המזרח הרחוק דווקא וגם גוון אירופאי, הפתיחה מעט נוגה, אישית ואני מזהה ולא אוהב כינורות חורקים במוסיקה המודרנית בת ימינו. הליווי בפריטה ופיציקאטו של התזמורת העשיר את הצלילים אולם אישית לא נהניתי מחלק זה. הנושא המרכזי חוזר על עצמו בעוצמות שונות אולם הוא לא מתפתח, לטעמי האישי כמובן.
לעומת זאת נחזור לנושא הקונצרט ספרד ולאדינו וליצירה של מנואל דה פאיה: המגבעת עם שלש פינות סוויטה מס' 1 (מבוא- ריקוד אשת הטוחן- הקוריגדור- אשת הטוחן- אשכול ענבים) שהייתה כמו יין עתיק ומשובח. היצירה מבוססת על סיפור על אשת הטוחן ומשקי הפיתויים שם. היצירה עשירה בכלי התזמורת, כלי נשיפה קטנים, חצוצרה, תופים, קלידים וטימפאני. העשירו את הכינורות והמיתרים של התזמורת גם שתי הסולניות מהחלק הקודם וחלק זה היה פשוט מעולה.
בסיום קרן הדר שלצערי הוסתרה לנו על ידי המנצח שרה שלושה שירים ועוד הדרן ועל קרן הדר אפשר רק להרעיף תשבחות, זהו אחד מהנכסים הקוליים הטובים ביותר שיש לנו בארץ.
אני חייב לרשום קרדיט ענק לתזמורת כלי הפריטה הישראלית ומנהלה המוסיקאלי עדיאל שמידט על התרומה העשירה לקונצרט. שמחתי לשמוע ולהכיר.
