"פעמים רבות אנשים מבקשים לדעת למה התכוונתי ביצירת מחול מסוימת. אני חושב שזה בכלל לא חשוב. מה שחשוב זה מה שקורה על הבמה ואם קורה משהו לצופים בזמן שהם צופים ביצירה, או שלא."
כך אומר חופש שכטר על הניסיון לפרש ולהסביר את עבודותיו. וזה אכן משפט שנאמר על ידי יוצר שיצירותיו הרבות מלאות במשמעות וגורמות לקהל לנסות להבין, להתייחס ולהרגיש.
כיוצרים רבים אחרים בוחר חופש שכטר להתיר לקהל שלו לשבת על הכסא, לצפות במופע ולהיסחף עם המחשבות ועם הרגשות והתחושות ועומד על כך שזה ממש לא משנה אם הם הבינו את המופע בדרך זו אחרת.
גרנד פינאלהGrand Finale מדגישה את חוסר הביטחון והבלבול של הימים הקשים בהם אנחנו חיים.
כצופה במחול קשה לבדוק ולראות את המסרים, מה שברור שיש שם הרבה זעם, הרבה ביקורת עכשווית אבל יש שם הרבה בלאגן מאורגן כהלכה.
אני ודאי אינני יכול לשלול את היצירה ומדובר במחול שהוא יצירה אחת ולא קובץ מחולות. כבר כאן שובר היוצר מוסכמות במידה מסוימת. ויש כאן דברים אחרים חוץ מהמחול אליו עוד אתייחס, יש לנו יצירה שאת רוב המוסיקה שלו כתב חופש שכטר עצמו, אולי בשיתוף מסוים. עד הפרק האחרון המוסיקה היא מקורית של שכטר והיא אדירה. זאת ועוד, הוא לא משאיר אותנו רק עם הפס קול אלא מחבר אליו אנסמבל נגנים נפלא וזה בכלל אדיר.
בנוסף לכך התפאורה, אותם עמודים נעים, קורות, דלתות, הכל שם נע וצף ומזיז אותך כל הזמן ממקום למקום, מפינה מוארת לפינה אפלה ויש שם הרבה אפלה ואפלולית ומשחקים של אור וצל.
זו בהחלט עבודה פורצת דרך בעולם המחול והביצוע סימטרי ומסונכרן. עם זאת, אם כי המחול הוא מדויק ומלא אנרגיה, יש פה הרבה מתוך מה שרואים על בימות מחול מודרני קבוצתי בתנועה. נכון שהתנועה מיוחדת ומושלמת אולי, הקטע עם הגוויות המוטלות, גופות רפויות כמו בובות שמאפשרות לרקדנים לעשות בהן כחפצם, זה בהחלט משהו שלא ראינו על הבמה בעוצמה כזו. לפעמים הם נראים לי כזומבים על במת המוות ולפעמים כקהילה תומכת, לפעמים הבדידות של האחד (גם אם הוא חלק מקבוצה צורחת) ולפעמים השמחה פורצת אפילו אולי בנימה יהודית? חסידית? מי יודע מה הם מנגנים שם, האנסמבל עושה את ההבדל הגדול, או לפעמים ריקוד נוסח דבקה ערבית מאחד את הקבוצה הזו.
ראיתי שם טירוף עד קצה גבול היכולת לבטא זאת, פאניקה הבודקת את היכולת של הצופה לנסות לבחון מה קורה על הבמה, מה המסר?
https://www.youtube.com/watch?v=GD-CPVZ_4MA
שכטר אומר "צפיתי בחדשות והרגשתי שיש תחושה שדברים יוצאים משליטה ואנשים נמצאים בחרדה ובהתרגשות. הכל מתמוטט ובה בעת נראה כמו חגיגה גדולה אחת. זהו מצב קיומי כאוטי, כמעט אפוקליפטי, אני חש שיש משמעות בכל זה ואולי מנקודת מבט אופטימית. זהו חלק ממחזוריות החיים והתפתחותם. דברים קורסים ואז אנחנו בונים אותם שוב מחדש".
שכטר מנסה לבדוק כיצד מגיבה החברה למצבי משבר והתחושה היא שכולם מתבוננים מהצד אבל איש לא לוקח אחריות, על אף שכולם אחראים במידה שווה.
שם המופע מתייחס גם לצד הרציני וגם לצד המשועשע, על כך אמר היוצר "זה שם שרציתי להשתמש בו הרבה זמן, אבל החלטתי לעשות את זה עכשיו כשאני עדיין צעיר. אותי זה מאד מצחיק".
שכטר מערב בין הומור קר לנושאים עמוקים יותר. החיבור הזה המאפיין את יצירותיו, אך הכוח המניע היה הרצון לחקור ולגלות מקומות חדשים ביצירתו ככוריאוגרף, להעשיר ולהעמיק את השפה התנועתית המזוהה איתו כל כך.
התפאורה מקורה בחלום שהוא חלם על עיר העשויה כולה מנייר יפני. המעצב תום סקוט בנה מבנים המונעים על ידי הרקדנים על הבמה במהלך הריקוד וזה נראה כאילו הם שטים עליה. זה אפשר לשכטר ליצור את החלל לא רק עם תאורה אלא גם להגדיר אותו באופן פיזי.
זוהי יצירה ל- 9 רקדנים מ- 8 מדינות שונות בליווי מוסיקה מקורית חיה שהולחנה על ידי חופש שכטר עצמו ומבוצעת על ידי אנסמבל של 6 נגנים על הבמה.
היצירה לעיתים מצחיקה, לעיתים קודרת, אך תמיד מרהיבה ומלאה באנרגיה אנרכיסטית. שכטר יוצר על הבמה עולם המצוי בתהליך של נפילה חופשית. לעיתים מחול, לעיתים תיאטרון, תמיד מרתק ומקורי.
פרק מיוחד וחינני הוא זה בו בועות צפות יורדות משמים למוסיקה של ואלס מתוך האופרטה "האלמנה העליזה" של פרנץ להאר ויצירה של צ'יקובסקי ושיר רוסי נוסף.
ההפסקה מחזירה אותנו בבום מזעזע סיפים אבל המחול הוא מסוג ראית אחד ראית את כולם. לטעמי היצירות הקודמות של שכטר מאוד דומות זו לזו בתנועה של הרקדנים על הבמה. המוסיקה מעבירה את הרקדנים לטראנס ממשי, אמנם ביצוע מיוחד, אבל היה חסר לי משהו שאקח עימי למזכרת, ושוב אולי בגלל שזו יצירה אחת שלמה ללא פרקים עם שמות שהיה לי קל יותר להצביע.
אודות היוצר חופש שכטר
שכטר נחשב היום לאחד הכוחות הבולטים בעולם המחול המודרני , והוא זכה לתואר OBE מידי המלכה על שירותיו לעולם המחול בבריטניה.
נולד בירושלים בשנת 1975 ולמד פסנתר אבל גילה עניין רב במחול והתקבל לאקדמיה למחול בירושלים. עוד בעת שירותו הצבאי הצטרף ללהקת בת שבע. הוא עבר מהאנסמבל ללהקה הראשית ורקד בה שלוש שנים. במקביל למד תיפוף, עבר לפריס ללמוד מוסיקה ובשנת 2002 עבר ללונדון והחל לרקוד בלהקתה של יסמין ורדימון. ב- 2003 יצר במסגרת הלהקה את יצירתו fragments , לה גם הלחין מוסיקה.
בשנת 2008 הקים את להקת המחול הנושאת את שמו.
מאז הופיעה הלהקה ביצירותיו ברחבי העולם כאשר בסיסה הוא בעיר ברייטון שבדרום אנגליה והוא גם אמן שותף של סדלרס וולס -מרכז המחול הלונדוני.
במקביל לעבודה עם להקתו ביים שכטר עם גיון פולג'יימס את האופרה "אורפאוס ואורידיצ'ה" מאת גלוק בבית האופרה קובנט גרדן בלונדון ויצר כוריאוגרפיה ותנועה לתיאטרון, טלוויזיה ואופרה. בשנת 2015 זכה למועמדות לפרס הטוני על הכוריאוגרפיה שיצר ל"כנר על הגג" בברודווי – ההפקה בה כיכב יחזקאל לזרוב ברחבי ארצות הברית. הוא זכה בפרסים רבים ובשנת 2018 בה זכה בתואר מידי המלכה, הופק והוקרן בBBC סרט בשם "הליצנים" עליו ועל יצירותיו.
Grand Finale
גראנד פינלה
יצירתו של חופש שכטר
כוריאוגרפיה ומוזיקה מקורית: חופש שכטר
תפאורה ותלבושות: תום סקוט
תאורה: תום ויסר
שותפים ליצירת המוזיקה: ניל קצ'פול וירון אנגלר
הפקה של להקת חופש שכטר בשיתוף ג'ורג'יה רוזגרטן.