28 במרץ 2024 15:59
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מופע מחול של גוטייה דאנס תיאטרון המחול שטוטגרט Gauthier Dance Theaterhaus Stuttgart

סוזן דלל הייתה יעד מיוחל להופעה של אריק גוטיה מנהל הלהקה, אפילו שהלהקה הזו מופיעה בכל העולם ונחשבת מובילה בגרמניה ובעולם כולו לקח זמן "הבשלה" עד שהיא הגיעה להופיע על במת סוזן דלל, המקדש של המחול בישראל.

מדובר בערב רפרטוארי בו נבחרו לביצוע יצירות שונות באופן אקלקטי, יצירות של כוריאוגרפים שונים שאולי לדעתי פרט ליצירה האחרונה ואולי הראשית (זרמים) ההומור והייחודיות היא הקו המחבר ביניהן.

המופע יחודי (Unique) ומקורי ביותר מתוך הביצועים שראיתי פה על הבמה ובמקומות אחרים, זאת מבלי להוריד מערכן של שאר הלהקות והביצועים שלהן. כאן הרעיונות של הכוריאוגרפים השונים והביצוע של הלהקה היו ממש מעניינים במקוריות שלהם, בהומור ובביצוע הוירוטאוזי ברמה גבוהה שיש לזקוף לזכות הכוריאוגרף ומנהל הלהקה אריק גוטייה.

היצירות הן של נאצ'ו דואטו, אלחנדרו סרודו, איציק גלילי ,נדב צ'לנר, יוהן אינגר, אריק גוטייה ואנדוניס פוניאדקיס.

הכל היה לא שיגרתי, החל מהפתיחה בה מסביר הכוריאוגרף לקהל את מהות הגעת הלהקה לארץ ועל המופע וכלה במפגש עם הקהל לאחר המופע למי שרצה לשאול שאלות בסוף.

וכך גם בריקוד….

זה מתחיל בשני רקדנים על הבמה בקטע שנקרא "האויב הכי טוב שלי", יצירה של הכוריאוגרף הישראלי איציק גלילי שגם עיצב את התאורה והטקסט, שכן זה מחול טקסטואלי והרי מדובר כאן בתיאטרון מחול ולא להקת מחול, זה חשוב מאוד בבואנו לבחון יצירה כזו. זה קטע מאוד הומוריסטי המשתף גם את הקהל, משהו מסוג מופע קברטי המכין את הקהל לבאות.

תיאטרון מחול שטושטגרט Goecke_NIJINSKI_Foto_Regina_Brocke_klein
תיאטרון מחול שטושטגרט Goecke_NIJINSKI_Foto_Regina_Brocke_klein

גלילי מנסה לבחון על הבמה את הריצה אחרי התהילה ותרבות הצריכה והוא לא נותן לך כצופה לשבת בשקט, כאן ההומור והתנועות של צמד הרקדנים שלא הפסיקו להצביע על זכרותם (כן, כן!) ולא הפסיקו את הטקסט שלהם שיש בו ביקורת הולמת אבל מאידך התנועות שלהם על הבמה היו מהפנטות ולא דוברת בלונדינית "מרלין מונרו" שהפעילה אותנו להוראות הרקדנים בספירה Stoop 1234.

הריקוד השני זו יצירה שאתה אומר לעצמך, איך לא חשבו על זה קודם! גבר (רקדן) מנגן על אשה (רקדנית) כצ'לו. Violoncello – ויונצ'לו יצירה המוקדשת למלחין יוהן סבסטיאן באך ומדמיינת אותו מנגן על שותפתו לריקוד בעזרת קשת, כאילו היא צ'לו. זה היה ממש ענק! כשאני כתבתי בתחילה יוניק לזה התכוונתי. משהו שטרם ראינו על הבמה וראינו המון. והביצוע עצמו הרבה יותר ממושלם, עגול, שלם. יצירה זו מאת  נאצ'ו דואטו באמת ראויה לציון מיוחד.

המחול השלישי "אלטע זאכן", כוריאוגרפיה של נדב צלנר למוסיקת גוספל rock my soul in the bosom of Abraham ממש קומדיה על הבמה, גם כאן הרגשתי משהו בכיוון הפאלי בתנועות שלהם למרות שזו כוריאוגרפיה אחרת. צמד הרקדנים מנסה ומצליח לשדר על היחיד, היחד והבודד, הכל בהומור שמחבר את היצירות בערב זה.

יצירה רביעית, Pacopepepluto היא ב"כמעט עירום": זוג רקדנים מתחלף לפרקים בגוף חשוף עם כיסוי תחתון שקוף וישבנים חצופים, משלב תנועות ומציג יכולת הגוף במחול מודרני למוסיקה או פס קול של דין מרטין וג'ו סקאליאסי, וכן למרות המופע הנועז משהו היה כאן המון הומור. היצירה הזו היא של הכוריאוגרף אלחנדרו סרודו ( או צ'רודו) .

"עכשיו עכשיו" -Now and Now של הכוריאוגרף יוהן אינגר חוקרת את השלבים השונים של האהבה לאורך שנים רבות. זוג, רקדן ורקדנית מתחילים מתוך עולם חשוך ואפל של בדידות והתעלמות, כל אחד נע (במחול) בעולמו שלו. זרות – כך הייתי מגדיר זאת. וממגע כמעט אקראי אבל מכוון של כף יד נוצר מבט ומיד מגע גופני, אירוטי משהו ואז האהבה פורצת בעוצמה מלאת מיניות על הבמה עד כדי "התעלסות" על הבמה. ואז שוב הזמן עובר והניכור משהו שוב מחלחל. אינני יודע מה מסמלת החלפת הבגדים, היא במכנסיים שלו והוא בשמלה שלה עד זרות ושוב איחוד.

תיאטרון מחול שטוטגרט Ballet102_0257_ReginaBrocke
תיאטרון מחול שטוטגרט Ballet102_0257_ReginaBrocke

מחול מלא תשוקה, תנועת היחיד והזוג והשלמות של המחול היא ללא סייג.

מוסיקה של ארבו פארט, אריק אנוקסון, גאייר ג'נסן.

המחול השישי "בלט 102" יצירה של מנהל הלהקה אריק גוטייה שגם עיצב את הבמה, התלבושות,התאורה …. הכל. בעצם זו מעין ביקורת הומוריסטית שלו על התנוחות של הבלט הקלאסי. הקריין והתנועה והמהירות של הרקדנים כאילו לפס קול מהיר יותר מדהימים ומצחיקים.

בלט 102 קטע הדגמה מיו טיוב:

https://www.youtube.com/watch?v=pC3_sMuSzg0

 

Regina Brocke תיאטרון מחול שוטוגרט - צילום
Regina Brocke תיאטרון מחול שוטוגרט – צילום

המחול האחרון, "זרמים" Streamsמאת הכוריאוגרף היווני אנדוניס פוניאדיקיס, היא יצירה המגלמת את הכאוס והסדר בהם גופות הרקדנים יוצרים מבנים משתנים. יצירה בהשתתפות מתחלפת של כל הרקדנים, כ-16 או יותר במספרם, היא אולי היצירה הראשית על פי אורכה ומספר המשתתפים בה. לטעמי ארוכה מדי, אולי משום שהתרגלנו לקטעים קצרים, או בכלל בשל הסגנון שהוא שונה מרצף שאר היצירות הרפרטואריות שראינו. גם הפסקול היה מוסיקת טכנו לא הכי נעימה לאוזן ( ז'וליאן טריד). כמחול מודרני ברור שזה היה ביצוע מעולה אבל לא שונה מכל להקת מחול רבת משתתפים שראינו בארץ.

https://www.youtube.com/watch?v=9l0IGWwUJDQ

 

הלהקה אותה ייסד גוטייה בשנת 2007, צעירה ודינמית, מונה 16 רקדנים אינדיבידואלים וורסטיליים ומציגה יצירות של כוריאוגרפים בעלי שם עולמי כמו מאורו ביגונזטי, וויליאם פורסיית', יירי קיליאן, מרקו גקה, איציק גלילי, פול לייטפוט/סול לאון או האנס ון מאנן, לצד יצירותיו של גוטייה. בזכות המקוריות, ההומור והנגישות של יצירותיו הצליח גוטייה לקרב קהלים צעירים וחדשים למחול המודרני. יצירותיו הוזמנו ומבוצעות על ידי להקות בינלאומיות בהן שטאט בלט ברלין, להקת הבלט של בית האופרה מרינסקי, בלט שטוטגרט, סקפינו בלט רוטרדם והבלט הלאומי של אמסטרדם.

גוטייה מבוקש גם כרקדן בערבי גאלה ברחבי העולם. מגזין Tanz הגרמני בחר בגוטייה פעמיים כרקדן השנה עבור הסולו "מצאתי שועל" שיצר במיוחד עבורו הכוריאוגרף מרקו גקה. בשנת 2016 הכתיר אותו מגזין Tanz כאחת ההבטחות הגדולות של השנה

בסוף השבוע תופיע הלהקה עם היצירה ניז'ינסקי (Niżyński ) יצירתו החדשה ועטורת השבחים של הכוראוגרף מרקו גקה- על חייו הסוערים והמיוחדים של ואצלב ניז'ינסקי ((Wacław Niżyński גדול רקדני המאה ה-20.

היצירה שזוכה להצלחה רבה מאז הועלתה לראשונה, נבחרה להפקת השנה בגרמניה וזכתה בפרס הכוריאוגרף הטוב ביותר לשנת 2016, ולאחרונה נבחרה ע"י מנויי המגזין היוקרתי Tanz – ליצירה האהובה עליהם לשנת 2016-17.

19.10.17 , יום חמישי , שעה 20:00 בית האופרה ע"ש שלמה להט צ'יץ' ת"א

20.10.17 , יום שישי , שעה 13:00 , בית האופרה ע"ש שלמה להט צ'יץ' ת"א

 

שתפו את הפוסט!