התזמורת הקאמרית הישראלית קיימה את הקונצרט השלישי לעונה בניצוחו של המנהל המוזיקלי, אריאל צוקרמן.
ובמרכזו הקונצ'רטו המפורסם והאהוב לכינור במי מינור אופ' 64 מאת מנדלסון, עם הסולנית הכנרת רוזאן פיליפנס (הולנד) המנגנת בכינור סטרדיבריוס Barrer משנת 1727!
לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, אופ' 36.
ובכורה עולמית ליצירתו של המלחין הישראלי גיא מינטוס "על כנפי נשרים".
מנצח: אריאל צוקרמן.
הקונצרט החל ביצירה של בטהובן סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, אופ' 3.
את הסימפוניה השנייה שלו השלים בטהובן בשנת 1802 בעיירה הַילִיגֶנְשְטַדט, היום פרבר של וינה. הקטור ברליוז אמר עליה שהיא "מחייכת לכל אורכה" וכי "הכול בה אצילי ומלא אנרגיה". הסימפוניה נכתבה בתקופה קשה בחייו היות והרגיש שהוא מתחרש, חשב להתאבד וכתב לאחיו על כך.
הסימפוניה מתחילה בפתיחה אדירה ונעימה Adagio molto מודולציות והצגת הנושא וחלקים ממנה דרמטיים. ביטוי מעולה לכלי הנשיפה מאחור בנוסף למיתרים, בהמשך הפרק Allegro con brio המוסיף עליזות מה לנושא וגם המנצח נמרץ על הבמה.
פרק שני Larghettoפרק סימפוני איטי וארוך אשר בכל זאת בשל אופיו הדיכאוני של המלחין הוא מצליח ליצור מוסיקה נעימה ופסטורלית. כלי הנשיפה הקטנים והאבוב עם הנשפנית המעולה של התזמורת אבל גם נגניות חליל הצד יחד עם חט' הכינורות מצליחים להציג את הפרק נכון.
פרק שלישי Scherzo, Allegro זהו פרק עוצמתי שמח שבו כל התזמורת משתתפת וגם נותנת ביטוי לנושא המרכזי. יש כאן חידוש מוסיקלי שבמקום מינואט בחר המלחין בסקרצו עליז ושובב.
פרק רביעי Alllegro Molto, מה שאומר מהיר ונמרץ יותר מפרק הסקרצו, פרק מלא הרמוניה.
וכך אני מביט בתזמורת הזו שמלאה בכישרונות צעירים והרוח הצעירה הזו נכנסת לתוך היצירות וסופחת את המאזינים.
בהמשך הנושא המרכזי של הקונצרט, זאת בשל היצירה עצמה ובשל הסולנית והסטרדיבריוס שלה.
סולנית רוזאן פִילִיפֶּנְס – כינור
בתקופת לימודיה זכתה רוזאן במקומות הראשונים בתחרות הכינור ההולנדית הלאומית בקוֹנְצֶרְטְחֶבָּאוּ של אמסטרדם (2009)ובתחרות הכינור הבינלאומית בפרייבורג שבגרמניה (2014). היום רוזאן מחלקת את זמנה בין נגינת סולו עם תזמורות לבין מוסיקה קאמרית. באחרונה הופיעה עם הפילהרמונית של רדיו הולנד, עם הפילהרמוניות של האג, רוטרדם ושטוטגרט, עם הסימפוניות של ברצלונה וסנקט-גאלן שבשווייץ. בין האמנים שעמם ניגנה באחרונה מוסיקה קאמרית – ניקולס אַלְטְשְטֶדט, וִילדֶה פְרַנְג, זִ'ילִיאֶן קֶנְטֶן, אִישְטְוַן וַרְדָאי, וִיקִינגוּר אוֹלַפְסוֹן, גיא בראונשטיין ועמיחי גרוס. הכנרת יאנין יאנסן, בת ארצה, אומרת על עמיתתה הצעירה ממנה: "רוזאן היא כנרת פנטסטית – מדויקת, גמישה ונועזת". על פי המלצתה של יאנין, רוזאן מנגנת בכינור הסטרדיבריוסBarrer משנת 1727, ששימש את יאנין במשך 15 שנה.
פליקס מנדלסון-ברתולדי (1847-1809) קונצ'רטו לכינור במי מינור, אופ' 64
"היהלום שבכתר הקונצ'רטי לכינור הגרמניים". (יוזף יואכים)
מנדלסון הוא נגן פסנתר וליצירה זו הוא התייעץ בחברו, הכנר הווירטואוז פרדיננד דויד וכן ביוזף יואכים. הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון יהפוך לאחד ממבחני הביצוע של כנרים בדרך לתהילה ויופיו המרתק יגרום לשוחרי המוסיקה הקלאסית לדרגו שוב ושוב במקום גבוה ברשימת העדפותיהם. היצירה הוקדשה לכנר הוירטואוז פרדיננד דויד והוא שניגן בכינור סולו בערב הבכורה.
היצירה מוכרת וידועה ולכן חשוב מאוד הביצוע שלה והסולן. היצירה נכתבה לכלי נשיפה קטנים, אבובים, קלרניתים, חלילי צד, קרנות וחצוצרות וכלי קשת אבל במרכזו הסולנית שיש רגעים שחשבתי שלא רק שאלו צלילים משמיים אלא עם עוצמה של תזמורת שלמה בכלי אחד.
הפרק הראשון אלגרו מולטו אפסיונו צליל הפתיחה ענוג, התזמורת בעוצמה שלה מכניסה את הסולנית לצלילים שטרם נשמעו באולם זה מכינור, וירטואוזיות לשמה. הסולנית מציגה את הנושא והתזמורת חוזרת. הדגשים לאבוב והקלרנית והביצוע פשוט מהפנט.
הסולו של הסולנית פשוט נפלא.
הפרק השני אנדנטה מגיע ללא הפסקה הוא נפתח בניגון מלא רוך ורגש בדו מזו'ר שלאחריו קטע ביניים בלה מינור – קטע מלא חיים ובסיומו חוזר הניגון הפותח שלאחריו מעבר ישיר לפרק המסיים.
פרק שלישי אלגרו נון טרופו אלגרו מולטו ויואצ'ה עליז ושמח ולמרות שהוא איטי ונוגה קצת הוא מכיל דו שיח בין הכינור לכלים ומיד מציג וריאציות שונות לנושא המרכזי. הוא מסתיים במוסיקה תוססת ושמחה.
ביצוע כזה הרבה זמן לא היה כאן.
לסיום גיא מינטוס – פסנתר , מדובר ביצירה מודרנית בת זמננו של המלחין והסולן עצמו שניגן בפסנתר בצורה לא ממש פורמלית של בתי קונצרטי. הסגנון אינו ניתן להגדרה, הוא אוסף של מלודיות שנע בין ג'אז למוסיקה קלסית בת ימינו, מזכיר לי קצת את עומרי מור.
זו מוסיקה וביצוע שונה מהקלסיקה הרגילה, לפסנתרן יש הרבה "פוזות" על הפסנתר כולל תיפוף על תיבת התהודה ומשחק במיתרים ועוד. יחד עם זאת לפעמים הפסנתר נבלע בביצוע של התזמורת.
היצירה נקראת על כנפי נשרים – קונצ׳רטו לתזמורת ולפסנתרן מאלתר
בכורה עולמית
היצירה ׳על כנפי נשרים׳ עוקבת אחרי החוויה וההתרחשות הפנימית המתחוללות בקרבו של אדם העוֹבֵר מחיים בתרבות אחת לחיים בתרבות אחרת: באלו אלמנטים של זהותו הוא נאחז ובאלו הוא מתגמש? אלו סממנים נותרים אתו בעל כורחו? כיצד הוא נתפש בעיני עצמו וכיצד הוא נראה בעיני סביבתו? מה הם הקונפליקטים הבלתי נמנעים עם סביבתו החדשה, וכיצד ניתן למצוא מידה של השלמה בין זהויות? המלחין אומר: "שער הכניסה אל הנושא היה התבוננותי העמוקה בסיפורי עלייתם של יהודי ארצות ערב לארץ ישראל. מבצע 'על כנפי נשרים', שבמהלכו עלו ארצה כ-50,000 מיהודי תימן, הוא חלק חשוב מן הסיפורים אלה. הסיפורים השונים, על מורכבותם הרבה, מהדהדים עד עצם היום הזה ומהווים מראָה עוצמתית לחברה המתגבשת. גם היום הם מציעים הזדמנות לתיקון חברתי ואישי".
יש ביצירה צלילים מהמזרח הקרוב ושירה של המלחין הסולן עצמו ויש כמה קטעי סולו מרתקים. כמה קטעים מזכירים שירי רועים שגורמים לך להתגעגע לימי קום המדינה והזמרים של פעם.
גיא מינטוס – פסנתר
גיא מינטוס, פסנתרן ומלחין מחונן, נע בין תל אביב לניו- יורק, אך לא רק ביניהן; באחרונה הופיע בברזיל, בהודו, בבולגריה, בשווייץ, בצרפת, בגרמניה ובערים שונות בארצות הברית ובקנדה. הוא מצליח להרגיש בבית הן כסולן-מלחין עם תזמורות קלאסיות מערביות והן עם ענקי ג׳אז ועם מאסטרים של מוסיקה מסורתית טורקית, מרוקנית, הודית ויוונית. ב-2018 שיתף פעולה עם הסימפונית ירושלים, הפילהרמונית הבווארית ותזמורת ירושלים מזרח ומערב (לשעבר האנדלוסית). כמו כן הופיע עם אמנים זוכי גראמי, כגון ג׳ון הנדריקס, ארתוּרוֹ אוֹ'פֶרִיל וג׳ימי קוֹבּ. גיא זכה בפרס בחירת הקהל בתחרות הפסנתר של פסטיבל הג'ז במוֹנטרֶה שבשוויץ ובפרס מלחין הג׳ז הצעיר על שם הֶרְבּ אלפרט מטעם ,ASCAP ארגון זכויות היוצרים האמריקני.
אם החמצתם חבל!