"השתיקה" הוא מופע מיוחד הכולל את המנעד הקולי והתנועתי בין השקט לזעקה. להקת המחול קולבן דאנס הכוללת תשעה רקדנים מבצעת את המחול ברצף כשעה וחצי בו מעמידה במצב של שתיקה מתחילה תנועה שגם מדגישה את ההשתקה ולאט לאט מתפתח מחול מודרני מיוחד. חשוב להדגיש את התלבושות המיוחדות שהיו באמת תצוגה מיוחדת שאפשרה ביטוי ללהקה.
'קולבן דאנס' היא להקת מחול עכשווית מקצועית המאופיינת בפיזיות, אתלטיות ומורכבות כוריאוגרפית. יצירות הלהקה מביאות נקודת מבט אישית וחודרת על מורכבות החיים בישראל, בשילוב אלמנטים תיאטרליים, וידאו ואנימציה ממוחשבת. חוויית הצפייה המאתגרת והמטלטלת מעלה סימני שאלה ומעוררת אצל הצופה תחושות של חוסר וודאות, רפלקסיה ושיטוט פנימי. לא בכדי בחרה הלהקה, הנחשבת מזה 20 שנה כאחת מאושיות התרבות של ירושלים, את הסלוגן הדו משמעי "אי שפיות זמנית", כלהקה המהווה אי של שפיות ליברלית ותרבותית בירושלים, אך מנגד בעלת שפה אמנותית הנעה על הגבול הדק שבין שפיות לטירוף.
זה המופע השני שאנחנו צופים בו ברפרטואר של קולבן דאנס. בפעם הקודמת זה היה צ'רלי מנדלבאום, גם שם נבחנים הגבולות וגם שם היו פרובוקציות, הפעם זה היה בשאלה לקהל אם יש בקהל מי שרוצה לראות את הרקדן/ הרקדנים בעירום? ומי לא (לדעתי הרעיון היה ללא קשר ולפני ארוע "התרבות" של פסטיבל ישראל).
קטעי המחול המלווים את היצירה שונים ומגוונים , אישית אהבתי מאוד את המחול הקבוצתי בתנועה קבוצתית תואמת ועוד קטעים שבהחלט משתפים אצל הצופה בהבעת הדברים.
התפאורה מינימלית, יש שימוש בוידאו ארט, התלבושות כפי שציינתי ראויות לציון לשבח והמוסיקה שנבחרה מעולה כולל קטע של שוברט. וכמובן הכוריאוגרפיה ממש טובה.
"השקט שבין המילים הוא המקום בו נאמרים הדברים החשובים באמת", אומר אמיר קולבן, מנהלה האמנותי של להקת 'קולבן דאנס' ודיקן הפקולטה למחול בירושלים, הנחשב לאחד מאבותיו המייסדים של המחול החברתי-פוליטי בישראל. להקת 'קולבן דאנס' מאופיינת בתכנים מטלטלים, מעוררי מחשבה ובעלי אמירה חברתית נוקבת, המייצרים מחול בועט, חצוף, חתרני, פוליטי, ובעיקר מאתגר ולא מתחנף. בימים אלו מעלה קולבן מופע חדש 'השתיקה', בו הוא נענה לאחד האתגרים האמנותיים המורכבים איתם התמודד עד היום – איך ליצור שקט טעון ועוצמתי, בתוך המדיום המחולי שהוא מעצם הגדרתו וטבעו חסר מילים. "הצורך ליצור שקט בתוך שקט הוא בהחלט לא פשוט. אם הייתי עושה תיאטרון למשל, בעצם קיומה של השתיקה הייתה כבר אמירה בפני עצמה, אבל במחול זה מאתגר יותר. אז בשביל השקט אני עושה הרבה רעש, כדי לתדלק את השקט במטענים הראויים של מבוכה, מועקה, מחאה, התרסה או כניעה. ב-15 הדקות הראשונות של היצירה יש שתיקה מאוד חזקה, ואחריה אני עושה המון רעש, שממנו נוצר שקט נוסף בעל מטען ואמירה שונים".
המופע 'השתיקה', עוסק בדינמיקה שבין השקט, השתיקה וההשתקה, ונע בין הקונטקסט הפוליטי והחברתי לקונטקסט האישי, הזוגי או המשפחתי, עד שלעיתים מטשטשים הגבולות ועולה אצל הצופה התהייה, האם לא מדובר למעשה באותם מנגנוני שתיקה והשתקה, הפושטים ולובשים צורה, אך מגיעים למעשה מאותה נקודת מוצא.
"בין המילים שקט, שתיקה והשתקה מתקיים מתח מתמיד של רגשות ומעשים שבחלקם ראוי היה שיתקיימו בגלוי והם חבויים, ובחלקם ראוי היה שלא יהיו, והם מהדהדים בעוצמה ולעיתים אף באכזריות מתחת לפני השטח של המילים הנאמרות", אומר קולבן. "השתיקה, כמו הדיבור, הם ביטויים של יחסי כוחות: החזק מדבר והחלש שותק. המאבק על הזכות לדבר ולהשמיע את קולך הוא מאבקם של המיעוטים, החלשים והדחויים.
זכות ההשתקה שמורה למי שבידו זכות הדיבור. אבל כמה פעמים אני משתיק את עצמי, את הקול שלי? ולמה? וכמה פעמים אני אף אומר את דבריי בניגוד לקול המושתק שלי? ומה המחיר? וכמה רעש עושה כל השקט הזה, רעש שבלעדיו אולי היה השקט יכול להיות פשוט שקט?"
מארג הקומפוזיציות שיצר קולבן מורכב מחומרים תנועתיים המבטאים שפת גוף 'שותקת' של מועקה ודיכוי, לצד שפת גוף מוחצנת של מרדנות והתפרצות רגשית כנגד השתיקה הכפויה, באמצעותם הוא מבקש להפנות מבט למתח המובנה המתקיים במערכות יחסים ובאינטראקציות אנושיות שונות, בין האינדיבידואל לקבוצה, ובינו לבין עצמו, בין בני זוג, בין חברים ובין קבוצות שונות בחברה. חומרים אלו מייצרים רגעים עוצמתיים הנעים בין שקט להתפרצות, ובין איפוק לשחרור בלתי מרוסן, אל מול הוויית השתיקה המעיקה והטעונה. המתח בין האינדיבידואליזם לקונפורמיזם מוצא את ביטויו בדינאמיקה הבימתית שבין הקבוצה ליחיד, המנסה לרגעים להיבדל ממנה ולהשמיע את קולו, ולרגעים להיכנע לדעת הרוב ולהשתלב בתוכו. הקונפליקט בין היחיד לחברה, בין הצורך בביטוי עצמי אל מול הצורך בהשתייכות לקבוצה, עוברים כחוט השני לאורכו של כל המופע.
מעבר לביקורת הפוליטית והחברתית הנוגעת בתהליכי ההתקרנפות וסתימת הפיות הפושה בחברה הישראלית, מעמת המופע את הצופים קודם כל עם עצמם ועם בחירתם בשתיקה ובצנזורה פנימית, כאמצעי התמודדות בהקשרים רגשיים, חברתיים וערכיים. ומסכם קולבן: "אם יש לי מטרה אחת במופע הזה, היא שכשאנשים יצאו ממנו תעלה מתוכם השאלה 'כמה אני משתיק בחיים שלי? והיא תלווה אותם לאורך תקופה ארוכה ותגרום לשינוי בתפיסה ובמחשבה, כי מניסיון, אחרי ששאלה כזאת עולה, קשה מאוד להשתיק אותה…".
https://www.facebook.com/KolbenDance/videos/1566067386737283/
גלריית צילומים
http://www.kolbendanceshow.com/galria
אמיר קולבן הוא מייסד הלהקה, מנהלה האמנותי, הכוריאוגרף ורקדן הלהקה מהקמתה ועד היום. קולבן, שיצירותיו הוזמנו על ידי תיאטראות ופסטיבלים רבים בכל רחבי העולם וזכו להצלחה רבה, שימש שנים רבות כרקדן, יוצר וכוראוגרף בלהקת בת שבע ובלהקת הבלט הישראלי, וכמנהלה האמנותי של להקת 'תמר' שהיוותה להקה פורצת דרך בנוף המחול הישראלי, כלהקת מחול הפרינג' הראשונה בישראל, ובה היה שותף להקמת בית הספר הגדול למחול עכשווי ברמלה. בשנת 1996 הקים קולבן את להקת 'קומבינע' שהפכה ב-2006 ללהקת 'קולבן דאנס'. שנתיים מאוחר יותר מונה קולבן כמרצה בכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ולאחרונה התמנה לדיקן הפקולטה למחול. ניסיונו האקדמי יחד עם כשרונו האמנותי מאפשרים לו לשלב ביצירתו ממד אנליטי ואינטלקטואלי עמוק, במקביל לחוויה אמנותית ורגשית מטלטלת ועוצמתית, כאחד היוצרים המוכרים והמוערכים בשדה המחול הישראלי העכשווי.
השתיקה
כוריאוגרפיה – אמיר קולבן
מנהלת להקה וחזרות: סנדרה בראון
עיצוב תלבושות: חגית אביר
מוזיקה: Von Magnet
וידיאו ארט: עידו שרף
תאורה: שי יהודאי
רקדני להקת המחול 'קולבן דאנס'
גאל ואן לירדה, רגב כהן, יעל כהן, ארסן אימנוב, אלינור פוקס, תמר גוטהרץ, נעם חורין, אנטון ירצב, איליה ירצב