התזמורת הקאמרית הישראלית הגישה קונצרט שבמרכזו הסימפוניה מס' 4 של בטהובן.
והיצירה שבילי הזמן של צבי אבני
המנצח האוסטרי רוברטו פָּטֶרְנוֹסְטְרוֹ (אוסטריה) היה שמרני ומתון, לא נתן להבעות ותנועות גוף לבטא את המוסיקה, אולם החזרות שעשה עם התזמורת נתנו תוצאה טובה, להנאת הקהל.
התכנית
שבילי הזמן
סרגיי פרוקופייב (1953-1891):
סימפוניה מס׳ 1 (”הקלאסית“) ברה מז׳ור, אופ׳ 25
וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756)
קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 12 בלה מז'ור, ק' 414
הפסקה
צבי אבני (1927)
"שבילי הזמן" רביעייה בעיבוד המלחין לתזמורת כלי קשת
לודוויג ואן בטהובן (1827-1770)
סימפוניה מס' 4 בסי במול מז'ור, אופ' 60
רוברטו פטרנוסטרו (אוסטריה) מנצח אלמוג סגל (ישראל-גרמניה) פסנתר
סרגיי פרוקופייב סימפוניה מס׳ 1 (”הקלאסית“) ברה מז׳ור, אופ׳ 25
ארבע תנועות 12 דקות!
אלגרו
לרגטו
גבוטה : נון טרופו אלגורו
פינאלהמולטו ויוואצ'ה
יצירה ניאו קלאסית עליה אמר פרוקופייב חשבתי שלוּ היידן חי היום היה מלחין כדרכו, אך משלב גם אלמנטים חדשים.
הקונצ'רטו הראשון שלו לפסנתר זיכהו אמנם בפרס ראשון בתחרות (ובפסנתר כנף), אך מבקריםרבים תייגו אותו כ"ילד הרע" של המוזיקה הרוסית, דימוי שקשה לנו ליישב היום עם צלילי הסימפוניה "הקלאסית" שנשמע הערב. פרוקופייב הלחין אותה בסנט פטרבורג (פטרוגרד) ב-1917. לא בכדי היא קרויה "קלאסית". מילון המוזיקה של גרוב מכנה אותה "גלגול נשמות של היידן במאה העשרים", והמלחין עצמו הצהיר: "לוּ היידן חי היום, היה מלחין כדרכו, אך משלב גם אלמנטים חדשים". הדגם ההיידני משתקף בקוצר היצירה, במבנה "אלגרו-סונטה" של שני פרקי הקצה, בהומור השופע המשותף לשני המלחינים, בליווי בס אַלְבֶּרְטִי* כמנהג היידן ומוצרט, ואף באלמנטים בארוקיים קדם-היידניים (למשל בגָבוֹט). ובכל זאת, כדברי פרוקופייב, יש שוני בהרמוניות כי – אחרי הכל –מאה שנות מוזיקה חוצצות בין סרגיי הרוסי לפרנץ הווינאי.
הסימפוניה כולה נכתבת בקנה מידה קטן – כל תנועה קצרה ולעניין. התנועה הראשונה שלה מתחילה במבוא קטנטן אבל ביצוע מעולה. הכנר הראשי בולט בתפקיד והמלודיה שמחה. וממש ממריאה.
בתנועה השנייה נשמעת מנגינה לירית ארוכה בכינורות המוחזרת במהירות על ידי החליל צד כאשר לאורך כל הקונצרט בלטה בביצוע שלה לצד האבוב. בהמשך בולטות של הטמפני לפני שסוגרים עם קודה קטנה.
התנועה השלישית מציעה סוג של מחול סוג של מינואט , כאן יש דו שיח בין החליל צד והאבוב עם המיתרים, נפלא.
התנועה הרביעית צוהלת, ממריאה עוצמתית מולטו מולטו מהירה.
כפיים
וולפגנג אמדאוס מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 12 בלה מז'ור, ק' 414
על הפסנתר אלמוג סגל,יליד 1995, זכה בספטמבר אשתקד בפרס השלישי בתחרות הפסנתר הבינלאומית של תל אביב. לפני כן קטף את הפרסים הראשונים בתחרות קלרמונט ובתחרות "קול המוסיקה" לאמן הצעיר (שתיהן ב-2018), תחרות MozARTE בגרמניה (2017), "פסנתר לתמיד" באשדוד (2012), תחרות "פנינה זלצמן" (2015), תחרות שופן הישראלית בתל אביב (2011) ועוד. מגיל 11 למד סגל בקונסרבטוריון הסדנה בירושלים בהדרכתה של לואיזה יופה. אחרי שירותו בצה"ל במעמד מוזיקאי מצטיין, המשיך בלימודי תואר ראשון אצל תומר לב בבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, שם ניגן בכיתות האמן של כריסטוף אשנבך, יוּגָ'ה וַנְג ומארי פרחיה. משנת 2012 זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל. היום הוא משתלם אצל הפסנתרן ההונגרי בָּלָז' סוֹקוֹלָאי בבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש ליסט בוויימאר. סגל ניגן עם כל התזמורות המובילות בארץ, ובהן הפילהרמונית הישראליתועם הסימפונית של אָכֶן בגרמניה, הקאמרית של האקדמיה לאמנויות הביצוע בהונג קונג ותזמורת הווירטואוזים של קייב.
הקונצ'רטו הזה, האמצעי בשלישיית קונצ'רטי שהלחין מוצרט בו-בזמן בחורף 1782 בווינה, היה אהוב עליו מאוד. הוא הירבה לנגנוֹ, לימדוֹ לתלמידים שהוקיר וכתב בעבורו קדנצות – שני סטים, לא אחד. הקונצ'רטו, כשני שכניו בשלישייה, מדגים יפה את האופי האופראי שהעניק מוצרט לקונצ'רטי שלו: הסולן אינו רק ראשון בין שווים, הוא דיווה שעיני הקהל ואוזניו ממוקדות בה. מוצרט כתב לאביו על שלישיית הקונצ'רטי, כך, בלי צניעות מזויפת: "[הם] שילוב מוצלח בין קל לכבד. יש בהם פשטות, אך לא פשטנות. הצפנתי בהם קטעים שרק מביני דבר יקלטו, אך הם כתובים כך שגם בורים מוזיקליים ייהנו מהם, מבלי להבין בזכות מה". פרק א' שופע נושאים – ארבעה במיצג התזמורתי בלבד – ובהגיע תור הסולן, במקום "לפתח" את הנושאים האלה, הוא מציג נושא משלו. פרק ב' מצטט אוברטורה של יוהאן כריסטיאן באך, שמוצרט פגש בלונדון בילדותו וכיבד מאוד. נגיעות מינוריות מעידות שהפרק מהווה מחווה ל"בן הלונדוני" של באך שנפטר באותה שנה. פרק ג', רונדו תוסס, שופע נושאים גם הוא והסולןעצמאי באמירותיו. הסיום הוא דיאלוג סולני-תזמורתי מענג.
הפתיחה מאד נעימה, יש כאן בנוסף לפסנתר, מיתרים אבוב וחצוצרות. המנגינה מאד מלודית מענגת. מפעם לפעם יש סולו של הפסנתרן, אולם הנגינה שלו שיגרתית ולא וירטואוזית.
צבי אבני : "שבילי הזמן" רביעייה בעיבוד המלחין לתזמורת כלי קשת.
אישית אני לא תמיד מסכים עם "המס" שמנהלי תזמורות גובים מהקהל בשיבוץ יצירות של מלחינים ישראליים, ואולי כאן נכנס השמרן שבי שמעדיף מוסיקה קלסית של המלחינים שגדלנו עליהם, הפעם לא אהבתי את היצירה, יבבות של עצב ואוסף של חריקות וצלילים שאין להם מלודיה, רק הפיציקטו היה לי נעים, יש לציין את הצ'לן הראשי שפתח באקורד נוגה שבא לבכות. אדיר.
ב-1972 עלה ארצה המנצח הצעיר יורי אהרונוביץ', אחרי מאבקים והשפלות בברית המועצות. בביקור היכרות בביתי ביקש להאזין לכמה מיצירותיי. בין השאר השמעתי לו את "ממעמקים", רביעייה מס' 2 שלי. יורי, אחרי שהאזין בדריכות, ניגש אליי, הטביע נשיקה על לחיי ואמר: "את היצירה הזאת אתה מעבד לי לתזמורת כלי קשת ואני אבצע אותה בפסטיבל ישראל עם הסימפונית ירושלים". ואכן, "ממעמקים" הושמעה בפסטיבל ישראל ובאולמות באירופה שאליהם הוזמן יורי לנצח. לאחר פטירתו הפתאומית והמצערת ב-2002, פנתה אליי תמי רעייתו וביקשה שאכתוב יצירה לזכרו. היו עמי כמה סקיצות לרביעיית מיתרים מס' 3, וחשבתי שהקשר ביני לבין יורי יבוא לידי ביטוי הולם אם אכתוב את היצירה תחילה כרביעייה ואז אתאים אותה לנגינה תזמורתית, כפי שהיה ב"ממעמקים". השלמתי את היצירה בחורף 2003 וקראתי לה "שבילי הזמן". קטעים מגרסתה התזמורתית ביצעו משתתפי תחרות הניצוח ע"ש יורי אהרונוביץ בתחרויות האביב 2004. ביצירה פרק אחד שמבנהו חופשי. ניכרים בו כמה וכמה מוטיבים, המתפתחים עם שינוי תדיר במצב הרוח: התפרצויות דרמטיות לצד קטעים ליריים. קטע הסיום השקט אמור להתבצע בטמפו מדויק של שישים פעימות בדקה, באווירה של פרידה, דעיכה והיעלמות אל הלא-נודע.
גם המנצח נראה לי מותש מהיצירה ואפילו היה צריך לסמן לקהל על סיומה.
היצירה האחרונה הייתה הפרס לבאי הקונצרט.
לודוויג ואן בטהובן: סימפוניה מס' 4 בסי במול מז'ור, אופ' 60
הסימפוניה היא בארבע תנועות והיא פחות מפורסמת מרוב יצירותיו המוכרות לנו מאולמי הקונצרטים. היצירה מוקדשת ל"אציל שלזיה הרוזן פרנץ פון אופרסדורף ". הסימפוניה גם לא מאפיינת את שאר יצירותיו, אני מאוד נהניתי.
פרק א' הוא "אלגרו-סונטה" קלאסי. הקדמה נוגה איטית ומסתורית אלגרו עליז ושובב – קודם אדג'ו אפל ומותח, גם ביצירה זו הייתי מצין לשבח את החלילנית צד וכלי הנשיפה מאחור והטימפני, אולם הכנר הראשון הוא המושך תשומת לב מכולם, המלודיה מרתקת, אפילו המנצח השמרן יוצא כאן מגדרו, וואו אזה פרק ואיזה ביצוע נפלא.
פרק ב' הוא אדג'ו שירתי רב-קסם. ברקע מתעקש לו ליווי חזרתי לא שקט. שומאן שמע בו – בעיקר בצלילי הבס והטימפני, "פלסטף" אופראי, הומוריסטי. אנחנו שמענו שיחה בין הבסון, האבוב והחליל. צד, המלודיה עדינה המתנפצת לצלילי הקונטרבס ומאידך החצוצרות שממריאות ויוצרות מתח כאשר ברקע פיציקטו עדין של כנר (חדש?) שבולט במרכז התזמורת לאורך כל הקונצרט. שאפו לנגן הטימפאני שעוד ימשיך להפתיע. בקיצור פרק של ביטוי מלא לנשפנים הקלרניטנים והבסונים חגיגה.
. פרק ג', המסומן "מינואט" הוא סקרצו עתיר רעש וגעש שהטריו שלו מנוגן באופן מפתיע פעמיים. תנועתיות וניגודים יוצרים אפקט הומוריסטי גם. יש כאן עיבוד שובב של המלחין למינואט שיוצר פרק מאוד עוצמתי.
פרק ד' המסיים. הנה כי כן, בטהובן, המהפכן רומנטי, ידע לא רק למרוד במורו היידן, אלא גם ללכת בדרכיו, נתיבי הקלאסיקה וההומור. המוזיקולוג רוברט גרינברג אומר: "לו מלחין מבני זמנו של בטהובן היה כותב את הסימפוניה הזאת ורק אותה, היא הייתה מזכה אותו בשם עולם. כיוון שאצל בטהובן היא אחת מתשע, היא קצת הולכת לאיבוד". פרק ענוג ותענוג המלחין מגביר מהירות על הנושא הראשי עם הפסקות ויוצר משהו חדש.
המנצח האוסטרי רוברטו פָּטֶרְנוֹסְטְרוֹוהקאמרית הישראלית מכרים ותיקים. בשנים 2013-2009 כיהן כיועץ המוזיקלי וכמנהל המוזיקלי של התזמורת. פטרנוסטרו למד ניצוח אצל הנס סווארובסקי בווינה, עיר הולדתו, והשתלם אצל ג'רג' ליגטי וכריסטוף פון דוהנאני בהמבורג.בתחילת דרכו שימש כעוזרו של הרברט פון קאריאן בפילהרמונית של ברלין ולאחר מכן נתמנה למנהל המוזיקלי של הפילהרמונית של וירטמברג ושל התיאטרון הלאומי בקאסל. היום הוא מנצח על קונצרטים ואופרות בעולם: על הפילהרמוניות של מינכן וטוקיו, הסימפוניות של תחנות הרדיו בקלן, שטוטגרט, הנובר ולייפציג, הסימפוניות של פרנקפורט וירושלים, על תזמורת בית האופרה הבווארית במינכן, על תזמורות האופרה הממלכתית בברלין, תֵיאַטְרוֹ לָה פֶנִיצֶ'ה בוונציה, תֵיאַטְרוֹ ליסֵאוּ בברצלונה ועוד. רבים מן הביצועים תחת שרביטו הוקלטו, ובהם אופרות טבעת הניבלונגים של וגנר, לה טרוויאטה וסימונה בּוֹקָנֶגְרָה של ורדי, מכלול סימפוניות ברוקנר, הסימפוניה הרביעית והתשיעית של מאהלר ועוד. מאסטרו פטרנוסטרו מדריך מנצחים צעירים בכיתות אמן ומכהן כשופט בתחרויות בינלאומיות.
יופי של קונצרט בהתעלם מההערות שלי על 12 דקות של סבל ביצירה ישראלית.