מספרד הגיעה להקתו של שרון פרידמן לערב דואטים הכולל שתי יצירות : "עד היכן..?" ובכורה עולמית ל "מנת גן עדן".
היה חם באולם!
המחול בנוי משני דואטים, האחד של זוג רקדנים, השני של זוג רקדניות.
המחול הראשון היצירה "עד היכן" כוריאוגרפיה שרון פרידמן, הרקדנים אייל וויזר ותומר נבות.
במחול זה הכוריאוגרף בוחן כמה רחוק יכול אדם לשדר את עצמו? כמה יכול אדם לסבול? הדואט משתמש במגבלות המניפולציה הפיזית בין שני אנשים כדי לראות כמה רחוק יכול גוף למשוך או להימשך. המוסיקה המקורית רועשת מדי, הבמה די אפלולית, יש כאן מאבקי כח המאמצים את גוף הרקדן עד לקצה היכולת. מעניין אם הם עברו סדנת שבירת עצמות כי כל אדם רגיל היה שובר לשני את העצמות בתרגילים המיומנים שהם ביצעו על הבמה, מה שאומר שהם התאמנו היטב כי כל תנועה לא נכונה הייתה שוברת לשני יד, או רגל, או חלילה ראש. יחד עם זאת ראינו דואט של הנפות, קפיצות, זריקות וכל מה שנדוש ומוכר אלא בקצה גבול היכולת ובמקצועיות רבה מאד.
המחול השני "מנת גן עדן" בביצוע שתי הרקדניות מלניה אולצינה ו Maria de dueñas היה הרבה יותר מורכב מכל הבחינות. זו הדרך של הכוריאוגרף לבחון ולחקור התפתחות היחסים האנושיים והפוטנציאל שלהם ליצור הרמוניה. המחול מיוחד, בחלקו הראשון יש הרבה מיניות לדעתי בין שתי בנות, משיכה ודחיה, חיבור וריחוק וכל זה מקבל ממד אחר עם תנועות חוזרות על עצמן במהירות הולכת וגוברת ושינויי תאורה קיצוניים ומוסיקה חורקת. בכלל במחול זה נעשתה עבודה גאונית של התאורה שיוצרת אפקטים על גוף הרקדניות בצורה שלא ראינו במופעי מחול. גם התלבושות היו מאוד מקוריות. הערפל על הבמה יוצר מיסתורין, אווירה מיוחדת ויש תחושה שהרקדנית נולדת מתוך הבמה ואולי הראש נוגע בתקרה סמויה. הרקדניות נפרדות בחלק השני, הן נעלמות, מתחברות, נפרדות, רצות וחוזרות ויש המון ארוטיקה ששיאה אולי בעירום החלקי ואולי יותר מזה. הריקוד שלהן מסעיר, מרתק, בהחלט בלתי שיגרתי אבל עדיין אפלולי מאד.
והיה חם מאוד באולם!
כפיים על האינטרקציה, התנועה והתאורה וברור על הכוריאוגרפיה והמוסיקה.
בראבו!
סגנון המחול של שרון פרידמן מורכב מפולקלור וממחול עכשווי ישראליים.
פרידמן, יליד חדרה, התבסס במדריד שם הקים את להקת שרון פרידמן בשנת 2006. יצירותיו הוצגו, בין השאר, בפסטיבל הקיץ בפריז וזכו בפרסים רבים, ביניהם פרס מקס היוקרתי לאומנויות הבמה לשנת 2015.