להקת תיאטרון מחול ירושלים היא להקה רפרטוארית שמציבה לעצמה כמטרה להציג מגוון רחב של עבודות מחול, עם דגש על יוצרים מקומיים ששהו בחו"ל ומשקפים לרוב את הנעשה בעולם המחול הבינלאומי. מאז היווסדה על ידי תמרה מיאלניק ב-1985 ועד היום הופיעה להקת "תיאטרון מחול ירושלים" ברחבי הארץ ובחו"ל וזכתה לביקורות משבחות. איל נחום מונה בימים אלה לכוריאוגרף הבית של תיאטרון מחול ירושלים. נחום,M.A מטעם האקדמיה למוזיקה ומחול ע"ש רובין, רקד שנים רבות בלהקות מחול מהמובילות בישראל, ביניהן הבלט הישראלי, בת דור, להקת המחול הקיבוצית ועוד. נחום משתתף בפסטיבלים וסדנאות שונים בארץ ובעולם וזוכה להערכה רבה על פועלו המחולי.
במופע שתי יצירות:
היצירה "מכתבים לכלב" אשר נכתבה בהשראת הטקסט המפורסם "no manifesto" (1965) של היוצרת המודרניסטית איבון ריינר, אשר ביקשה להביא את פשטות התנועה לקדמת הבימה. "מכתבים לכלב" מהדהדת את הדיון המחולי על משמעות התנועה כמקור לחיוניות, כוריאוגרפיה ובאמצעות הספד לכלב אשר חותם את היצירה גם בהקשרה לזיכרון האישי.
היצירה מלווה בקריינות של השחקן יובל שוורצמן, לרוב באנגלית, לפעמים קשה להתרכז בין התרגום לבין התנועה על הבמה, אבל זה בהחלט אחד המוטיבים המאפיינים את תיאטרון מחול ירושלים, הקריינות. רשמתי פעם שזו הארספואטיקה של המחול ולא סתם. "חיים אינם יכולים להתקיים ללא תנועה" מסביר השחקן בפשטות נוקבת. בהתחלה נוצרה התנועה ואחרי זה הכוריאוגרפיה… המחול – דיון נסוב על משמעות התנועה.
כמחול עצמו הגמישות והיכולת לבטא את המחול על ידי הרקדנים גבוהה מאוד. המוסיקה ברובה אלקטרונית מתאימה למחול. שילוב הרמוני מיוחד בין המחול, הרקדנים , התנועה והמוסיקה ויחד עם זאת לא הצלחתי לפענח היכן קבור הכלב!!
היצירה אגב אינה חדשה היא כבר בוצעה על ידי הלהקה ב 2014 ( מבצעים אחרים)
המחול השני שזו הבכורה שלו "אוןlove must go – " יצירה המתכתבת עם קטעים מאלבומיה השונים של לורי אנדרסון, במיוחד מאלבומה האחרון "לב של כלב" בו היא משתפת את המאזינים בתובנותיה השונות על אהבה בהקשרים שונים למעגל החיים אשר באים לידי ביטוי באופן פרקטי, רוחני או בהומור. כאן כבר היו מאפיינים אחרים ומחול מסוג אחר (מרתק) על הבמה, וזה התחיל באורות האדומים שהציפו את הבמה בחום ואהבה כפי שבאו לביטוי בהמשך. ובהחלט ראוי לציין את נושא התאורה והוידאו ארט ביצירה זו. יש כאן ביטוי לאהבה בתנועה אבל זה מלווה באובדן האם כסמל לאהבה שלא מומשה במועד. "השאלה היא האם באמת אהבת את אמא". לקראת הסיום יש מומנט של ריקוד בסגנון קברט, משהו דומה והקטע הזה ממש מצוין. ה"זברה" עולה על הבמה גם על המסך ולקראת הסיום גם הרקדנים עוטים מסכות. משחקי האור והצללים על בגדי הגוף ממש מעולים ואז זה מסתיים…
כוריאוגרפיה, בימוי וטקסט: איל נחום
ניהול אמנותי: תמרה מיאלניק
רקדנים: אנטולי שנפלד, קייטלין האפר, מאיה פופובה, ספיר דוד, אמיר מי-טל, לילך סגיר
שחקן : יובל שוורצמן
מפיק: צביקה מונסונגו
מוסיקה: Laurie Anderson, Hildur Guðnadóttir,Actress Andy Stott Sebastian Bach Johann
תאורה: דב מיאלניק
משך המופע: 50 דק'
לצפייה בקליפ קצר מתוך המופע: https://youtu.be/gc32qKgDHMc