19 במרץ 2024 10:05
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

התקופה היפה בחיי – סרט צרפתי מומלץ

התקופה היפה בחיי – סרט צרפתי מומלץ

תארו לכם הזדמנות שנותנים לכם לעבור לתקופה היפה ביותר בחייכם. כן, זה אפשרי וזה לא סיינס פיקשן (בדיוני).

התקופה היפה בחיי – סרט צרפתי מומלץ

אדם, ויקטור (דניאל אוטיי) נמצא במשבר והוא מקבל הצעה לשחק את העבר שלו, שואלים אותו לאיזו שנה הוא רוצה לעבור והוא "עובר" ומשחק את התקופה היפה הזו בחייו.

חייו נטענים באנרגיה מחודשת כשמוצע לו לשחזר אירוע מן העבר על סט קולנועי מושקע ועם צוות שחקנים מיומן. הוא חי באולפן ענק שנבנה במיוחד ואפשר לומר שהוא לא רק נכנס לתפקיד אלא "טובע" לתוך ה"מציאות" החדשה.

ויקטור, שנזרק ע״י אשתו מהבית, נענה להצעה ובוחר לחיות מחדש את התקופה היפה בחייו, אותו שבוע בו פגש את אהבת חייו.

התקופה היפה בחיי – סרט צרפתי מומלץ

סרטו של ניקולא בדוס, בכיכובם של דניאל אוטיי, פאני ארדן, גיום קאנה ודוריה טילייה הוא שיר הלל רב קסם ומבדר במיוחד לאומנות הקולנוע, לחברות ולאהבה.

 

הסרט נפתח באופן שקצת מבלבל את הצופה,  עדיין במציאות  האמיתית  בה ויקטור חי בחיק משפחתו וחבריו ובעיקר רעייתו עד לרגע שהיא מעיפה אותו מהבית. מכאן תצטרכו ללכת לראות את הסרט הנפלא הזה.

משחק נהדר, משכנע, תפאורה ותלבושות  מדויקות לתקופה. אל תחמיצו!

"אוטיי וארדן נפלאים בקומדיה רומנטית שנונה, סקסית ומקורית. עשייה קולנועית נדירה"

The Hollywood Reporter

 

יש לכם הזדמנות כאן לקרוא ראיון עם הבמאי

יוצרים

בימוי ותסריט      ניקולא בדוס        Nicolas BEDOS

צילום                 ניקולא בולדוק     Nicolas BOLDUC

עריכה                אנני דנשה          Anny DANCHÉ

פלוראן וסול        Florent VASSAULT

מוזיקה מקורית    ניקולא בדוס        Nicolas BEDOS

אן-סופי ורסניאן   Anne-Sophie VERSNAEYEN

עיצוב הפקה       סטפן רוזנבאום    Stéphane ROZENBAUM

הפקה                פרנסואה קראוס  François KRAUS

דני פינו-ולנסיאן   Denis PINEAU-VALENCIENNE

 

 

שחקנים

ויקטור                דניאל אוטיי         Daniel AUTEUIL

אנטואן               גיום קאנה          Guillaume CANET

מרגו                  דוריה טילייה       Doria TILLIER

מריאן                פאני ארדן          Fanny ARDANT

פייר                   פייר ארדיטי        Pierre ARDITI

פרנסואה            דני פודלידה        Denis PODALYDÈS

מקסים               מיכאל כהן          Michaël COHEN

אמילי                 ז'אן ארנה           Jeanne ARÈNES

 

 

צרפת 2019. צרפתית בתרגום לעברית ולאנגלית, 110 דקות.

החל מתאריך 22.7 בסינמטק תל אביב ובבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ.

הפצה בישראל סרטי נחשון ורד קייפ.

 

 

ראיון עם הבמאי והתסריטאי ניקולא בדוס

ש: איך עלה הרעיון לסרט?

ת: היתה סיטואציה עליה חשבתי פעם שהיא גם פתטית וגם קומית. ראיתי לנגד עיני גבר שהשנים עוברות עליו כשהוא רב בבית עם אשתו. היא מבקרת אותו על כך שהוא לא חברותי מספיק ואינו מסוגל להתקדם עם הזמן, הטכנולוגיה ועם הילדים שלו. ואז הגבר עוזב את המטבח בו הם רבו ועובר לחדר קטן, בו הריהוט, החפצים, הפטיפון והתקליטים, הוידאו והקלטות מחזירים אותו בחזרה ל- 1970. הוא חוזר לבועה שמגנה עליו, בועה שיצר לעצמו ומאפשרת לו לחזור לימים אחרים. דמיינתי לעצמי אותו מדליק סיגריה, שוקע בכורסא באנחת רווחה ומתבונן בתוכנית טלוויזיה במכשיר הנמצא במזנון עשוי עץ. הדימוי הזה של אדם המסתבך בהווה ומוצא מקלט בתקופה שמאפייניה נוסכים בו בטחון תפס אותי. פתאום הבנתי שיש לדימוי הזה סיכוי לעבוד בקולנוע וגם היבט סאטירי. ככל שחשבתי על זה, דמותו של הגבר הזה, הזכירה לי גברים שונים מסביבתי. אחד מהם הוא אבא שלי, ובדרכים שונות גם אני עצמי.

ש: אז יהיה נכון לומר שישנם הרבה היבטים אוטוביוגרפיים בתסריט?

ת: כן ולא. בסרטים הקודמים שלי הסיפורים שסיפרתי כולם היו מומצאים. זה מה שאני עושה וזה מה שאני אוהב. אני מערב מציאות ודמיון בפינות שלי בתוכניות טלוויזיה וגם בספרים שלי, עד שנוצרה כבר דרגה מסוימת של בלבול שגם אני כבר עייף ממנה. על אף שהסרט הזה מבוסס על סיפור בדיוני, אני חייב שתהיה לי תחושת אינטימיות כלפי הדמויות, כלפי האישיות שלהן, הרגשות שלהן, הכל. חיפשתי את הסיפור בו אוכל לגעת בכמה שיותר נושאים אישיים שאפשר, משום שזה יוצק משמעות ועומק לתהליך הארוך של יצירת סרט קולנוע.

 

ש: מהי נקודת האיזון האידיאלית בין המציאות לבדיה?

ת: קשה לי לענות, אם סצינה לא מדברת אלי ואין לה אפקט אישי עלי אני לא אטפל בה. אני מנסה ליצור רגעים דומים לחיים האמיתיים, שלא בהכרח קרו במציאות. הסצנות בין דוריה טיליה ודניאל אוטיי נכתבו כסוג של התנצלות על ההתפרצויות ומצבי הרוח שגיליתי על הסט של הסרט הקודם שצילמתי עם דוריה, "אדון וגברת אדלמן". מעבר לאספקט המעט טריוויאלי הזה, הסיפור של הזוג נתן לי אפשרות לצלול לתוך עולם נרקיסיסטי שניתן למצוא כבר מימיו הראשונים של הקולנוע אצל במאים שערבבו בין מציאות לבדיה עד לסיטואציה בה הם יכלו לאהוב שחקנית או שחקן רק דרך עדשת המצלמה. ביניהם, במאי הגל החדש בצרפת. הדמויות של דוריה וגיום קאנה הן פחות דברניות, יותר חושניות והרבה יותר נוירוטיות מאשר הדמויות של דניאל אוטיי ופאני ארדן.

 

ש: מה הביא אותך לגל הנוסטלגיה שנוכח מאד בסרט?

ת: זה משהו שקיים סביבי. גם בקרב אנשים שנראים הכי מתקדמים. ההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה כל כך מטרידה ומעוררת אפקט שאם הוא לא תגובתי הוא לפחות נוסטלגי. כל מה שדניאל אוטיי מתלונן עליו בסרט הם דברים שאני אמרתי או ששמעתי נאמרים בסביבתי. הסרט לא מביא את נקודת המבט של אלה שאומרים "הכל היה טוב יותר פעם", אלא משחק עם הגישה הזו. הדמות של ויקטור מנסה לשמר ולשחזר את נעוריה. הוא בוחר ״לחזור״ לתקופה הרבה יותר מתגמלת מבחינתו, תקופה בה מצא את הייעוד והאהבה שלו ולמד ליהנות מהחיים. יש מידה מסוימת של נרקיסיזם בדחייה שלו את ההווה. הכבוד והתשוקה שהוא מוצא בעבר מאפשרים לו למצוא את הדרך לחיות בשלום עם ההווה ולהשלים עם המדיה שהוא בז לה קודם לכן. המבנה הפיזי של הדמות והלבוש שלה משתנים במהלך הסרט ודניאל אוטיי נפלא בטרנספורמציה הזאת. רציתי לצלם לידה מחדש, מנטלית ופיזית של אדם שהיה נרגן, לא מחובר, מריר וזוכה שוב ביכולת לחייך ולהקסים.

 

ש: היכולת להגיע למקום אחר באה מהחברה של אנטואן (גיום קאנה), המאפשרת ללקוחות שלה להחיות את העבר מחדש ולחזור לתקופה שהיו רוצים לחוות שוב.

ת: ההשראה הגיעה מכל מיני תוכניות טלוויזיה שראיתי, בהן היתה תחושה של חיפוש אחרי דברים לא רגילים, גירויים חדשים. הקהל היום מחפש משהו חדש, אחר או שונה. דמיינתי חברה שתטמיע את הצופה בסיפור באמצעים תיאטרליים של תפאורה, אביזרים, דוקומנטציה ושחקנים. פחות מתוחכם מ"מראה שחורה". רציתי להראות מה קורה מאחורי הקלעים, מקום שאני מכיר היטב מאז שהייתי ילד. זה אפשר לי ולצוות שלי להאיר את המלאכה של עשיית הקולנוע והתיאטרון, מלבישים, מעצבי תפאורה, פועלי במה, עוזרים, שחקנים ועוד. הסרט מראה צוות על סט בעבודה. היה כיף לשלב אנשי צוות טכני בצילומים ומאד נהניתי לראות אותם נהנים ליצור את הסרט. כל יום היתה חגיגה על הסט.

 

ש: בסרט הזה אתה לא משחק, התרכזת רק בבימוי. האם זו היתה החלטה מההתחלה?

ת: אני מאד אוהב לשחק ולביים באותו הזמן כי זה מאפשר לי להיטמע לגמרי בסצינה. אולם כאן רציתי ליצור מצב טוב יותר לצוות הטכני. המשחק מרחיק אותי מהם והתסריט נוגע בכל כך הרבה דברים אישיים שלא רציתי להוסיף את נוכחותי על המסך. גיום קאנה חשש תחילה שהוא יגרום לי להרגשת מתח ותסכול לאור העובדה שאני יכולתי לגלם את הדמות הזו. אבל, איך שהתחילו הצילומים עבדנו יחד על הדמות לתוכה הוא יצק הרבה מעצמו ובכך מאד העשיר את הסרט.

 

ש: למה בחרת בגיום קאנה לדמות של אנטואן?

ת: כי הוא טוב! העובדה שהוא במאי בעצמו היתה רק סיבה נוספת. ההתפרצויות של אנטואן, הדאגות שלו, חוסר הסבלנות שלו הם דברים מאד מוכרים לגיום. גם הרצון שלו לעבוד איתי תרם. העובדה שאנחנו מעריכים ומכבדים אחד את השני חסכה מאיתנו הרבה זמן עבודה. אני משתדל להקיף את עצמי באנשים בעלי מוטיבציה, נלהבים ומלאי רצון טוב לפניו מאחורי המצלמה.

 

ש: מה הביא אותך לבחור בדניאל אוטיי לתפקיד של ויקטור?

ת: זו היתה בחירה מובנת מאליה. רציתי שחקן שהקהל יוכל להתחבר אליו בקלות ולהזדהות איתו. התסריט עובר מקומדיה לדרמה לפעמים באותה סצינה, ויש מעט מאוד שחקנים שיכולים לעשות את זה. הוא עבד עם קלוד סוטה ואנדרה טשינה; שני הבמאים הנמצאים בראש הרשימה שלי, מפנתאון הקולנוע הצרפתי. ידעתי שהוא יכול להעביר את הטקסט ואת השתיקות ואת היחסים האמביוולנטיים בין הדמויות הכתובים בתסריט. בנוסף, רציתי גבר בוגר שהרצון שלו לחזור לשנות השבעים לא יראה פתטי או מגוחך, גבר חסר גיל שיראה אמין שהוא מתאהב בבחורה צעירה. בסופו של דבר, כולנו התרגשנו לצפות מדי יום בהתפתחות של אוטיי תוך כדי הצילומים. הרגשתי שדניאל מגלה הנאה חדשה במקצוע שלו. הוא אהב את הדמות ואת הטקסט כך שזכינו לחלוק רגעים חזקים של צחוק סוחף אבל גם של דמעות..

 

שיחה עם השחקן דניאל אוטיי (ויקטור)

 

ש: איך תתאר את הדמות של ויקטור?

ת: אדם שלא מסונכרן עם הזמן בו הוא חי, עד שיש תחושה שהוא רוצה שהכל ייעצר. היו לו חוויות אישיות ומקצועיות נהדרות במהלך חייו, הוא ידע אהבה ותשוקה והוא משוכנע ששום דבר לא יהיה אינטנסיבי כמו שהיה. יש שיר של ג'וני האלידיי שאומר "גברים לא משתנים, הם מזדקנים" אני מזדהה עם השיר הזה.

ש: אם כמו ויקטור היו מציעים לך לחיות מחדש יום ספציפי בעבר שלך במה היית בוחר?

ת: נדמה לי שהייתי בוחר לחיות מחדש את הכל מהתחלה, יש לי חיים לא רעים בכלל. (צוחק)

 

שתפו את הפוסט!