28 במרץ 2024 15:48
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

קיסר חייב למות זוכה פרס דב הזהב פסטיבל ברלין 2012 בקולנוע


סרטם של האחים פאולו וויטוריו טביאני

CAESAR MUST DIE

A film by Paolo & Vittorio Taviani

 

זוכה פרס דב הזהב פסטיבל ברלין 2012

זוכה 5 פרסי האוסקר האיטלקי

הסרט הטוב ביותר של השנה – בחירת מבקרי הקולנוע באיטליה

ההפקה של קבוצת התיאטרון בכלא שמור ליד רומא המעלה את מחזהו של שייקספיר "יוליוס קיסר", מסתיימת לקול תשואות רמות של קהל הצופים. השחקנים/ הפושעים חוזרים לתאיהם. שישה חודשים קודם לכן נערכו האודישנים, עם בחירת השחקנים החלו החזרות והעבודה על הטקסט.

בתהליך ארוך ומורכב המלווה בחשש, תקוה, שמחה ועצב מקיימים השחקנים/ פושעים את החזרות למחזה המיוחד. חלקם בצעו פשעים קשים ומרביתם לא התנסו במשחק מעולם, מערכות היחסים במחזה מתערבבות באירועים מחיי הכלא ומסכנות מדי פעם את המשך העבודה, אבל יחד בחשש ודאגה הם מחכים ליום הבכורה.

חייו ובעיקר מותו של יוליוס קיסר עולים שוב על במת התיאטרון, הפעם בבית הכלא ובהצלחה גדולה. חייהם של השחקנים האסירים עוברים טלטלה גדולה.

התוצאה היא סרט מורכב ומרגש, שמטשטש בין תיעוד ובדיון באופן יוצא דופן. ההזדהות עם האסירים אינה פחות ממושלמת, ואת מהות החוויה התיאטרלית-קולנועית הזו עבורם מסכם אחד מהם במשפט החותם את הסרט:

"מאז שהתוודעתי לאמנות, התא הזה הפך עבורי באמת לכלא".

"אנחנו מקווים שהצופים שיראו את הסרט יבינו שאפילו אסיר שביצע פשע נורא וכלוא למשך כל חייו היה, ונותר, בן אדם. תודה למילים הנפלאות של שקספיר, שבזכותן האסירים חזרו לחיים למשך כמה ימים".                                    מדברי התודה של האחים טביאני לאחר קבלת הפרס

תסריט ובימוי : פאולו וויטוריו טביאני Paolo e Vitorio Taviani

שותף לכתיבת התסריט : פביו קוולי

צילום: סימונה זמפני

קול: בניטו אלכימדה וברנדו מוסקה

ארגון : פטריך גיאנטי

מתאמת קלאודיה קריאסולה

בימוי סצינות התיאטרון : פביו קוולי

עריכה: רוברטו רוברטו פרפגיאני

מוסיקה : ג'וליאנו טביאני וקרמלו טרביה

הפקה בפועל: דונטלה פלרמו

הפקה קאוס סינמטוגרפיה

בשיתוף רַאי סינמה

 

משתתפים:


קסיוס: קוזימו רגה

ברוטוס: סלבטורה סטריאנו

קיסר: ג'יובני ארקורי

מרק אנתוני: אנטוניו פרסקה

דסיוס: ג'ואן דריו בונטי

קסקה: ויטוריו פרלה

מטלוס: רוסריו מג'ורנה

לושיוס: וינצנסו גאלו

טרבוניוס: פרנצ'סקו דה מסי

סינה: ג'נרו סוליטו

מגיד עתידות: פרנצ'סקו קרוסונה

סטרטו: פביו ריזוטו

אוטביוס: מאוריליו ג'יאפרדה

 

איטליה 2012 , איטלקית תרגום לעברית ואנגלית

78 דקות

הסרט מופץ על ידי סרטי נחשון בע"מ החל מ- 25/7/2013

בסינמטק ת"א ורחבי הארץ

 

דברי הבמאים

חברה יקרה שלנו ספרה לנו שהיא הלכה לתיאטרון ושהיא בכתה בזמן הצפייה בהצגה. דבר שלא קרה לה כבר שנים. הלכנו גם אנחנו לתיאטרון הזה , הוא היה בבית כלא. בבית הכלא רבּיבּייה , בית סוהר בדרגת שמירה גבוהה.

חצינו שערים, ומחסומים והגענו לבמה עליה הופיעו בערך כ 20 אסירים, כמה מהם שפוטים למאסר עולם . הם דקלמו את "הקומדיה האלוהית" של דנטה. הם בחרו כמה בתים מן הגהנום. ועתה בגהנום של חייהם הם שחררו את הכאב והצער של פאולו ופרנצ'סקה, של הרוזן אוגולינו ושל יוליסס…

כל אחד מהם קרא את הטקסט בדיאלקט שלו, לעיתים השוו את הטקסט אותו קראו עם הספור של חייהם שלהם. זכרנו את המילים ואת הדמעות של חברתנו.

חשנו צורך חזק להראות באמצעות סרט כמה יופי יכול להיוולד מתוך התאים הללו , מן הגברים הללו הנמצאים בגלות, תמיד רחוקים מכל צורה של תרבות.

שוחחנו עם הבמאי שלהם פביו קוואלי, והצענו את "יוליוס קיסר" של שייקספיר. ראינו איך זה ייראה עם שיתוף הפעולה של האסירים, לצלם בתוך התאים שלהם, במנהרות בהם הם צועדים את הטיול היומי שלהם בן השעה, בכמה מבנים של בית הסוהר ולבסוף על הבמה. ניסינו לצור קו מחבר והשוואה בין המצב הקשה בו הם נמצאים כאסירים לבין העוצמה והרגשות שמעורר שייקספיר. החברות והבגידה, רצח והעינוי כתוצאה מקבלת החלטות קשות. מחיר העוצמה ומחיר האמת. לעבוד על יצירת מופת כזו זה אומר לשקוע אל תהומות הנפש שלך. במיוחד כשעל השחקן לעזוב את הבמה ולחזור להיות כלוא בתאו.

פאולו וויטוריו טביאני

פאולו טביאני נולד בסן מיניאטו ליד פיזה בשנת 1931

ויטוריו טביאני נולד שם בשנת 1929

הם יצרו כמה סרטים דוקומנטריים ביניהם:"סן מיניאטו 44" בשיתוף פעולה עם ולנטינו אורסיני בשנת 1954,"איטליה היא לא ארץ ענייה", בשנת 1960 ועוד.

הם זכו בפרסים רבים כשהבולטים בהם הם דקל הזהב בפסטיבל קאן ב 1977 על "פדרה פדרונה", הפרס של חבר השופטים בפסטיבל קאן 1982, על ,הלילה של סן לורנצו,, פרס האוסקר על הלילה של סן לורנצו, פרס מפעל חיים בפסטיבל ונציה 1984, פרס דודי דונטלו פרס האקדמיה האיטלקית מספר פעמיים, הפרס הגדול של אמריקה ב1996, פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מוסקבה 2001, פרס ויסקונטי באיטליה בשנת 1982, ותואר כבוד מאוניברסיטת פיזה בשנת 2008.

מבין סרטיהם :

פדרה פדרונה 1977

הלילה של סן לורנצו – 1982

כאוס- 1984

בוקר טוב בבילון 1987

פיורליה- 1993

אתה צוחק – 1998

לאויזה סנפיצ'ליה 2004

ועוד.


פביו קוולי – במאי תיאטרון

נולד בגנואה, מנהל אמנותי של המרכז ללימוד על שם אנריקו מריה סלרנו.

כשחקן תיאטרון הוא עבד עם פרנקו זפירלי, מריו מיסירולי, אנריקו מריה סלרנו ואוגו פליאיי. עם המרכז ללימוד על שם סלרנו בניהולה של לאורה אנדריני הוא הפיק מעל לשלושים מחזות. כמחזאי זכה בשלל פרסים. הוא אצר מספר גדול של תערוכות, חלקם בעלי אופי היסטורי המוקדשות להיסטוריה של התיאטרון באיטליה. משנת 2002 הוא מנהל שותף של הפעילות התיאטרונית בקומפלקס של בית הכלא רבּיבּייה של רומא. ומנהל את הלהקה של איגוד השחקנים החופשיים. הלהקה בה חברים שחקנים אסירים באגף השמור ביותר בכלא. בלהקה חברים כמאה אסירים המחולקות לשלוש להקות. איתם העלה מספר רב של מחזות. עד היום למעלה מ 22 אלף צופים חצו את חומות בית הסוהר כדי לצפות בהצגות הללו.

סלבטורה סטריאנו – ברוטוס

כבר מגיל צעיר הגיע לבית סוהר לבני נוער, אחרי שנים רבות בבית הכלא של רבּיבּייה החל לעסוק בפעילות תיאטרונית בהדרכת פאביו קאוולי.

ב2006 זכה לחנינה , והחל בקריירת משחק עם קאולי. ואחר זה עם עמנואלה ג'יורדנו ואומברטו אורסיני שנתן לו תפקיד בולט בגרסה שלו ל"אגדת חורף" של שייקספיר. את הופעת הבכורה שלו עשה בסרטו של מטאו גארונה "גומורה". ועבד גם עם אבל פררה, מרקו ריזי, סטפנו אינצ'רטי ובמספר סדרת טלוויזיה.

כדי לגלם את תפקיד ברוטוס הוא חזר לכמה שבועות לכלא, אבל הפעם כשחקן , באותו מקום בו ריצה את עונשו ובו התגלה כשחקן.

שתפו את הפוסט!