כזה עוד לא היה כאן על הבמה!
מחול ב -3 מערכות המייצגות את הציור של הירונימוס בוש הטריפטיכון "גן התענוגות הארציים".
הכוריאוגרפית בחרה להאניש את פרטי הציור למחול והיא עושה זאת באמנות ובדיוק מרתק.
עשרה רקדנים ורקדניות בעירום חלקי מבצעים ומדמים ומאנישים קטעים מהציור.
אודות הצייר הירונימוס בוש
צייר הולנדי יליד שנת 1450. מזוהה עם אסכולת הציור ההולנדי המוקדמת. חי רוב שנותיו בעיירה דן בוס (של הרטוכנבוס) בדרום הולנד. הוא צייר בעיקר דמויות ומוטיבים דתיים. על היצירה "גן התענוגות הארציים" עבד במשך כעשרים שנים והשלים אותה בשנת 1510 כשהיה בן שישים. זהו טריפטיכון, יצירה המורכבת משלושה לוחות המחוברים יחד. היצירה מיוחסת לאזהרה מפני הגירוש מגן העדן שמשמעותה היא אזהרה מפני הסכנה להתפתות לתענוגות גשמיים. כיום היצירה מוצגת במוזיאון דל פראדו במדריד. יצירות מפורסמות שצייר "יום הדין", "הפיתוי של אנטוני הקדוש", "יוחנן המטביל בערבה", "הצלוב המבוזה" ועוד. בוש הלך לעולמו בשנת 1516 בעיירה בה נולד ושם גם נקבר.
הציור הוא ציור עם נוף סוריאליסטי וכמוהו המחול:
למרות שטבעי הוא לבחור בגן עדן והגירוש ממנו בחרה הכוריאוגרפית להתחיל מהחלק המרכזי של הציור – גן התענוגות.
כל רקדן ורקדנית נעו כאילו הם זכוכית מגדלת מעל הציור, משחזרת כל פרט או חידה אחת מהציור, זאת מן העמדה הפרובוקטיבית ביותר לאקרובטית ביותר. ואנחנו היינו כמו מציצנים דרך חור המנעול.
התנועות הקלאסיות והמוסיקה אותה הלחין לואי דופור היו ממש מיקסם שווא על הבמה, כל תנועה, כל שריר וכל פרט היו ממש מלאכת מחשבת.
צריך יותר מ -5 חושים בכדי לחוות את כל המופע הזה ומעודי לא חוויתי כזה על הבמה כאן. היא הופכת את הציור לתנועה תוך הבעה של נשמת האדם ועצם קיומו בעולמו של הצייר.
החלק מסתיים עם כניסת הרקדנים לתוך ביצה שקופה נעה שהיא בעצם הביצה על החלק החיצוני של הציור הטריפטיכון.
החלק השני שונה לחלוטין מהחלק הראשון. הגיהינום הוא כאן על הבמה וזאת בצורה הגרוטסקית ביותר שתוכלו לתאר. מעולם לא נראה מחזה מחריד כזה על הבמה כאן, שוב הכוריאוגרפית לקחה פרטים מהלוח הימני של הטריפטיכון והאנישה אותם עם הרקדנים שלה אבל בצורה ופס קול וצרחות שמחרידות כל עצב בגוף וגם מזעזעות את הנורמות שלנו (עד שכמה אנשים יצאו את האולם).
זה התחיל עם רקדן הניצב על עמודים ושואג שאגות וקריאות רמות ורק לאחר זמן מגיעים הרקדנים והרקדניות שוב בעירום חלקי ובגד גוף צמוד וחושפני. אבל הפעם אין כאן הצצה לעולם התענוגות אלא לגיהינום המחכה לכל נוצרי על פי הצייר.
פס הקול צרחני, רועש ומחריד והבמה מוצללת בשחור. צרחות, חיות אדם או אדם בדמות חיות, גניחות וצווחות מלווים את חוסר התוחלת והאבסורדיות של תנועות הרקדנים. אישה אחת עם פאה בלונדינית ענקית מנסה לטפס על סולם, ידיה תלויות מאחד השלבים העליונים, היא ממשיכה להחליק למטה, בטנה משפשפת את השלבים והיא מנסה להיתפס. אחרת דוחפת את עצמה קדימה על כיסא גלגלים, יצור מטורף בעל רגליים מרובות נע על הבמה. אחד חובש מגף גומי על ראשו, לאחרים יש פיסות של חומר עוטפות חלקי גוף אקראיים. אחת מהם תקועה בתוך דלי ומישהו תוקע אותה. הבמה זרועה בפסולת, כולל שלד ושני כלי נשיפה ארוכים באורך כמה מטר נישאים בעת ובעונה אחת על ידי רקדנית על זרועותיה. קטע זה כל כך לא נוח לצפות ולשמוע, כל הדחפים הסוטים וכל האימים מהלכים על הבמה עד כדי סיוט.תוהו ובוהו על הבמה, השתוללות של גופים, קולות וחפצים להחריד עד זוועה. הכל פרטים מתוך הציור. ואז רקדנית נעמדת על העמודים וצווחת ושואגת שאוזן אדם לא יכולה להיות אדישה. שאגת הגיהינום הזו מסיימת חלק זה.
בחלק השלישי, בגן העדן של הציור ניצב אלוהים ולידו אדם וחוה וחיות לא מזוהות או שכן, כך על הבמה אלא שאלוהים מתחלף בין הרקדנים, אולי הצייר בא לומר לנו שאלוהים שוכן בכל אדם ואולי גם כל אחד לא רוצה במשילות הזו של אלוהים ומסיר מעליו את הגלימה.
הצבע מעניק שלווה והשתיקה את הקודש האיקונוגרפי (דמות אלוהים כאיקונין), דמות שאפשר לפרק אותה, לשכפל אותה ולשכפל אותה מחדש. . אבל האושר זה מופרע לפתע על ידי ריקוד מטורף, אשר משקף את המאבק להישרדות, המתואר על בסיס לוח הכנף. המחול הופך לאקסטזה של הבריאה. ומשם נעלמים הרקדנים, מחליקים לתוך השמאל, כאילו הם נטמעים לתוך הציור ונעלמים.
אודות הלהקה
בשנת 1978 הציגה לראשונה הכוריאוגרפית מארי שווינאר את יצירת הביכורים שלה Cristallisation. מהר מאוד היא ביססה לעצמה מוניטין של אמנית מקורית ביותר, שבאה למלא את הצורך בקול ייחודי ואותנטי בעולם המחול. בעקבות יצירה זו באו כשלושים קטעי סולו בלתי נשכחים, שהיו לאבני דרך במחול העכשווי.
אחרי קריירת סולו פורייה ייסדה מארי שווינאר בשנת 1990 את להקת המחול שנקראת על שמה במונטריאול, ומאז ועד היום העלתה למעלה מאלף הופעות באולמות ובפסטיבלים נחשבים ברחבי העולם. טובי הרקדנים רקדו את יצירותיה, ביניהם קרול פריאר שהוכתרה בתואר רקדנית השנה ב-2010 במגזין המחול המוביל Tanz, ולוסי מונגריין, שהופיעה בקטע הסולו הנפלא אטיוד מס' 1 (2001).
להקת מארי שווינאר מפיקה מופעים רבים בשיתוף עם מוסדות אמנות חשובים בעולם כגון הביאנלה של ונציה, ImPulsTanz פסטיבל המחול בווינה, תאטר דה לה וויל בפאריז, פסטיבל טרנס-אמריק במונטריאול ומרכז האמנויות הלאומי באוטווה. עבודותיה כוללות את "פולחן האביב" כוריאוגרפיה שנוצרה ב-1993 ועדיין מבוצעת כיום, עשרים וארבעה פרלודים של שופן (1999) שהם חלק מהרפרטואר של הבלט הלאומי של קנדה בטורונטו, ו"אחר הצהריים של פאון" (1994) מופע שמבוצע גם על ידי להקת המחול של סאו פאולו.
ב-2007 היא זכתה בתואר Officer of the Order of Canada ובעוד בפרסים רבים ביניהם פרס "בסי" בניו יורק (2000), ובתואר אבירת מסדר האמנויות והספרות של צרפת (2009).
בשנת 2014 הלהקה ביקרה בישראל עם הביצוע המרתק והיחודי של "פולחן האביב" של סטרווינסקי ועם "תנועות" של אנרי מישו. המופע זכה לתשבחות רבות.
גן התענוגות הארציים
HIERONYMUS BOSCH: THE GARDEN OF EARTHLY DELIGHTS
משך המופע 75 דקות, ללא הפסקה
כוריאוגרפיה, עיצוב תפאורה, עיצוב תאורה, בימוי הוידאו:
מארי שווינאר Marie Chouinard
מוזיקה מקורית: לואי דופור Louis Dufort
צילוםוידאו: ז'אןפרנסואהגרטון Jean-François Gratton
רקדנים: שארלקרדןבורבו, סבסטיהקוסטה-מאסה, קתריןדגנה-סוואר, ולריהגלוצ'ו, מורגןלהטיק, סקוטמקייב, סשהאולט-דגירה, קרולפריור, קלמנטיןשינדלר, מייגןוולבאום.
Charles Cardin-Bourbeau,Sébastien Cossette-Masse, Catherine Dagenais-Savard, Valeria Galluccio, Morgane Le Tiec, Scott McCabe, Sacha Ouellette-Deguire, Carol Prieur, Clémentine Schindler, Megan Walbaum.
מועדי ההופעות
יום שלישי 7.11.2017 בשעה 20:00
יום רביעי 8.11.2017 בשעה 20:00
בבית האופרה על שם שלמה להט (צ'יץ')
לינק לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/yEGBQfVnTnM
לאתר הלהקה באנגלית:
https://www.mariechouinard.com/home.html