|
אוסף יצירות וקטעים בקונצרט החגיגי בסימפונית ראשון לציון מותח את הגבולות בין ימי הביניים לזמנים המוקרנים.בין קלאסיקה של ימי הביניים לבין מוסיקה מודרנית ספק צורמת ובתווך קנדיד של ברנשטיין מחבר את כל העולמות בין וולטר למוסיקה בת ימינו. וחבורת רקדנים משלימה לנו תמונה עגומה על תפיסת העולם של טיל אוילנשפיגל על החברה האנושית. דניאל כהן מנצח דניאל כהן הוא המנהל המוסיקלי של הסימפונית עדן בלונדון, ומ 2008 הוא המנצח הראשי של הקאמרית ניו ג'רזי ובישראל הוא המנהל האמנותי של האנסמבל גרופיוס העוסק באומנות המחברת מוסיקה ותיאטרון. ועוד ועוד. הפתיחה לאופרטה קנדיד הייתה משהו אדיר מסחרר ומעורר את כל החושים. מוסיקה שכלי הנשיפה עם כלי המיתר יחד יצרו תרועה גדולה משולבת בנגינה חיננית מתעצמת. מוסיקה כמו שברנשטיין יודע להלחין. ההמשך היה קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס 2 בפה מינור אופ' 21 של שופן. לומר את האמת לאחר הקונצ'רטו מס 1 ששמעתי שבוע קודם בסימפונט רעננה זה היה יחסית מאכזב, או ליתר דיוק פחות מעורר, אפילו היית אומר שהפרק השני הלרגטו היה די מרדים. בעצם שופן כתב את הקונצ'רטו הזה ראשון בגיל 19 מה שאולי מסביר מדוע בקונצ'רטו מספר אחד משובח לדעתי בהרמוניות מוסיקליות יותר. הפרק הראשון היה נעים ועוצמתי כשהוא מציג את הנושא הכללי ואז נכנס הפסנתר ( עם הפסנתרן האדיר אלון גולדשטיין) המנעים את המנגינה ולוקח את ההובלה על הקונצ'רטו. הפרק השני איטי ומרדים המושפע מאהבתו המכאיבה של שופן לזמרת קונסטנציה גלאדקובסקה. ואילו בפרק השלישי הוא מביא לנו מוטיבים פולניים הפולונז והמזורקה ובמיוחד אהבנו את נקישות הקשתות על הכינורות, מקורי ונחמד שאפשר להפיק צלילים אלו. היצירה השלישית הייתה יצירה ישראלית מוזרה כרגיל : "מותם של מותם של השבלולים" משהו שקשור לאתגר שהוטל לחיקו של המלחין הישראלי המוכשר מתן פורת בנשף בפורטוגל בו הוא השתתף. ליצירה שבעה פרקים קצרים הבנויים בדומה לגופו של השבלול. רעיון המוות האיטי מובא לדעתי היטב בנגינת הצ'לו ( סולן) קטע אלגיה כרקוויאם שהדהים אותי ביופיו. כל השאר היה ברובו די צורם במיוחד שהמוסיקה בתוך השבלול היא הפוכה ובעצם בהלחנה זו של מוסיקה הפוכה זו ההצלחה של המלחין הישראלי המבטיח והמוכשר מתן פורת, עוד נשמע עליו.
את הקונצרט סיימה התזמורת הסימפונית ראשון לציון ביצירה של ריכרד שטראוס " תעלוליו העליזים של טיל אוילנשפיגל אופ' 28. לומר את האמת התרכזתי בצלילים של הקלרניט בס שנגנה מיכל בית הלחמי וחליל הצד שנגנה עדי מנצל והבאסונים ובעיקר הייתי מרוכז ברקדנים על הבמה.הריקוד מושך את מירב תשומת הלב ומסיט מהמוסיקה הנפלאה שברקע. אבל חובה לציין את הכוריאוגרפיה והמחול שי עידו תדמור והרקדנים שביצעו את ההופעה המרתקת והמפתיעה על הבמה. אני לא יכול לסיים ללא החיבור שבין עידו תדמור ללימודי מחול במתא"ן וללא כמה מילים על הפסנתרן החביב אלון גולדשטיין שלא רק שניגן בשלמות את שופן אלא נתן לנו שני הדרנים נפלאים. אלון גולדשטיין יליד הארץ , בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רבין באוני' תל אביב , למד אצל גדולי המורים בארץ. והמשיך בקונסרבטוריון פיבודי בבולטימור בהדרכת ליאון פליישר. והוא סיים תואר שני במוסיקה. ניגן עם התזמורות האמריקאיות מהחשובות בהן הסימפונית של פילדלפיה, סן פרנציסקו, לוס אנג'לס, יוסטון ועוד.ואחרות ברחבי העולם. אלון ניגן בפסנתר תחת השרביט של גדולי המנצחים כמו זובין מהטה,ליאון פליישר,יוניקי הירוקאמי, מנדי רודן ז"ל, נעם שריף ועוד. השתתף ברסיטלים ברחבי העולם בין היתר בקרנגי הול, באולמי הקרמלין במוסקבה, ועוד פעלים רבים בתחום.
|