סרט צרפתי בעצם זה כבר אומר המון. אם אתם מתכוונים ללמוד רפואה, מוטב לכם לראות קודם את הסרט הזה. כל לימודים אקדמאיים הם קשים, ספרו לי על זה, אבל רפואה!
זהו סרט המציב את בית החרושת לרופאים – האקדמיה במלוא עוצמתה בו אנו מתוודעים לשני סטודנטים לרפואה שנה ראשונה, אחד טירון והשני שזו הפעם השלישית שלו.
הסרט מציג את הסטודנטים כמיקרו-עולם בתוך המאקרו של כ-2000 סטודנטים או יותר על כל הקשיים, הלחץ הבלתי נסבל, המונחים המקצועיים והדרישות הבלתי אנושיות מן הצעירים שרק אתמול יצאו מהחממה של בית הוריהם. מסתבר שהתחרות הבין-אישית מחד ומן הצד השני המשפחה, ההורים והציפיות שלהם מהילדים הם אלו שיכריעו לבסוף את הכף.
לאחר שנתיים בהן ניסה אנטואן לעבור את המכינה לבית הספר לרפואה ללא הצלחה הוא מגיע לניסיונו השלישי ושם הוא פוגש את בנז'מן, בן למנתח בכיר ממשפחת מהגרים, המגיע לשנת הלימודים הראשונה בפקולטה לרפואה ישר אחרי שסיים בית ספר תיכון. השניים מתיידדים ומחליטים ללמוד ביחד (אחרת אי אפשר!). הם מתמודדים עם הלחצים והסביבה התחרותית והם נאלצים להתגבר על המכשולים היומיומיים בדרכם ועם הציפיות הגבוהות מהם ליום המחר.
זהו סרטו השלישי של הבמאי תומא לילטי שהוא רופא בהכשרתו ועוסק בכל סרטיו בהיבטים הקשורים לעולם הרפואה כמו בסרטו הקודם הלהיט "רופא הכפר". בסרט משחקים שניים מהכוכבים העולים של צרפת: ונסן לקוסט (לולו) מגלם את אנטואן ולצידו וויליאם לבגיל (סה לה וי) מגלם את בנז'מן. לבגיל היה מועמד על תפקידו בסרט לפרס הסזאר לשחקן המבטיח (לקוסט היה מועמד אף הוא לסזאר על תפקיד ראשי בסרט אחר בו שיחק השנה).
הבמאי תומא לילטי "התחלתי לעבור על המספרים במאגרי הנתונים הזמינים לציבור. משם הגעתי למסקנה שאולי הבעיה היא לא הרופאים הצעירים שמעדיפים לעבוד רק במקומות הנחשבים, אלא אולי יש פה בעיה מערכתית באופן ההכשרה של רופאים חדשים. אחרי זה הרגשתי שדברים התחילו לזרום, הרי הייתי שם בעצמי כסטודנט לרפואה ואני יודע כיצד זה נראה מבפנים. הרגשתי שאולי דברים שחוויתי בהתמודדות שלי כסטודנט לרפואה הם רק סימפטום של בעיה גדולה יותר. רציתי להראות את הלחץ העצום בו נתונים הסטודנטים הצעירים, את האופן שבו משפיעה עליהם התחרות המטורפת בצורה כמעט אלימה. אלה חוויות שמותירות את חותמן לכל החיים. הסטודנטים לרפואה במשך תקופה ארוכה מקדישים את כל זמנם ומרצם בעבור מספר שעות מועטות בלבד בכיתת המבחן. את הלחץ הזה אני שרדתי. הרפואה עצמה פה היא לא העניין, אבל עצם זה שבאופק יש כביכול מטרה נעלה משפיע על התהליך. כקולנוען זה עזר לי לעצב את הדמויות. תחרות היתר מתחילה במידה מסוימת כבר בתיכון בהשלמת הבגרויות."
הסרט דרש תחקיר מקיף על לימודי הרפואה וממש הביא את הצילום לחדרי הבחינות הענקיים האלו שם, תחקיר בו הוא מגלה שהמצב בפועל אפילו גרוע ממה שהוא חשב. זו לא רק התחרות הבלתי פוסקת, התחושה היא שיש שם הרבה יותר מדי סטודנטים, אין מספיק חדרי לימוד, אין מספיק מורים, יש תחושה של מלחמת קיום לימודית.
הצילום מעביר חוויה אותנטית בשעת מבחנים, ממש בחדרי המבחן ובכך הבמאי מערבב בין המציאותי או הדוקומנטרי לבדיוני או העלילתי. זאת ועוד, היחסים הבינאישיים הנרקמים בין שני הסטודנטים ובינם לבין מערכת בה מתחרים כ-3000 סטודנטים על הסיכוי להתקבל ולעבור ללימודי רפואה זהו תהליך הכרוך בתחרות דורסנית ובלימוד אינטנסיבי עד כלות הכוחות. זו המלחמה כדי להגיע לציונים שיציבו אותך במקום ראוי להתקבל בו ללימודי רפואה כשהמספר הזה שאומר את מקומך והישגיך והסיכוי שלך הוא כל עולמך ברגעים האלו.
זהו סרט אנושי וריאליסטי, מלא מושגים מתחום המדעים והרפואה (שמכבידים על הצופה) ומציג את עולם הסטודנטים כפי שאנו לא מכירים. הבמאי לא מרחם על הצופים ו"מפגיז" אותם בסצינות המוניות ללא דקה של הפוגה. חבל שבמקום בו יש מלא נשים צעירות ומושכות אין אפילו רומן קטן שלא לדבר על יותר מזה, פשוט אין זמן כי כל דקה פנויה מוקדשת לשינה. בתמונת הפרסומת לסרט שני הצעירים נרדמים על ערימה של עשרות ספרים.
92 דקות, צרפתית, כתוביות לעברית ואנגלית
הפצה בישראל על ידי עדן סינמה, החל מתאריך 26 דצמבר 2019 בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ
לצפייה בטריילר מתורגם לעברית:
הרלוונטיות לישראל:
בשבועות האחרונים שוב עלה לכותרות עניין המחסור ברופאים בארץ. המחסור מתחיל קודם כל במספר המצומצם של סטודנטים המתקבלים לרפואה בכל שנה, רק אחד משלושה בוגרי תיכון מצטיינים שמנסים להתקבל ללימודי רפואה ימצא מקום. לפי כתבה של יוסי מזרחי מחדשות 12 תנאי הקבלה בארץ נושקים אל הבלתי אפשרי, רבים מהמועמדים חוזרים על בחינות הפסיכומטרי פעמיים ויותר. רף הקבלה בפקולטות השונות הוא ציון פסיכומטרי של לפחות 735 וממוצע בגרות משוקלל של 100 ומעלה ואז ישנם ראיונות אישיים. כל שנה ישנם כ-2200 מועמדים על 745 מקומות בלבד בכל הפקולטות לרפואה בישראל, כולל הפקולטה באריאל שנפתחה לאחרונה ויש לכך השלכות על כל מערכת הבריאות בה יש מחסור אדיר ברופאים. הרופאים מזדקנים, מסת הרופאים שעלו לארץ ממדינות חבר העמים בשנות התשעים צפויה בקרוב לצאת לגמלאות ואז המחסור יחריף עוד יותר. רבים מהצעירים שחולמים להיות רופאים פונים ללימודים בחו"ל, בעיקר במדינות: הונגריה, קרואטיה, איטליה, ירדן ואוקראינה. ברוב המדינות האלה תנאי הקבלה קלים יותר, אך יש ניפוי משנה לשנה של הסטודנטים והם עומדים תחת לחץ גדול. מדובר גם בעלות כלכלית אדירה שנופלת על הסטודנטים ועל הוריהם כי שנת לימודים ומחייה בחו"ל מוערכת בסביבות 100,000 ₪ בשנה. כשהם חוזרים לארץ, למרות המחסור ברופאים המערכת מערימה עליהם קשיים בנסיונם להשתלב בבתי החולים וזאת מחשש שרמת הלימודים בחו"ל נמוכה מזו שבארץ. משרד הבריאות שולח פקחים לפקולטות באוניברסיטאות מחוץ למדינות ה-OECD כדי לבחון את רמתן. בחלק מהמדינות ידוע שהרמה גבוהה ומתאימה להכשרה הנדרשת, במדינות מסוימות במזרח אירופה קבע משרד הבריאות שהרמה נמוכה מדי. חלק מהבוגרים שלמדו בחו"ל, במקום להגיע לארץ נקלטים לעבודה כרופאים במדינות מפותחות כמו גרמניה שמשוועות לקלוט רופאים חדשים. כך או כך, הלחץ על הסטודנטים לרפואה גדול מאוד והוא מתחזק מתוך זה שרבים רואים ברפואה מטרה נכספת של יעוד מקצועי שהוא מעבר למקור פרנסה בלבד, סוג של שליחות והגשמה עצמית, ולכן חוששים מאוד להיכשל. הסרט גם מתייחס לשחיקה בעולם המודרני שקיימת לא רק בעולם הרפואה או בקרב סטודנטים.