התכנית השתים-עשרה של התזמורת הקאמרית הישראלית היתה מיוחדת מצד אל צד. מחד המוסיקה של היידן, מוסיקה שיש בה שמחה והומור, בתווך המוסיקה של בנג'מין בריטן, מוסיקה שונה מהמקובל, פסיכודילית משהו שנכתבה בהשפעת סמי הזיה לתיאורים חזותיים שעברו לו למלחין בראשו עם שינויי מצב רוח. ולסיום הרקוויאם האדיר של פורה שהביא עימו שירת מלאכי או מלאכיות השרת.
התכנית:
יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס' 83 ("התרנגולת") בסול מינור
בנג'מין בריטן (1976-1913) "ההארות" "Les Illuminations"
מחזור שירים לסופרן ולתזמורת כלי קשת, אופ' 18
הפסקה
גבריאל פורה (1845 – 1924)רקוויאם ברה מינור אופ' 48 למקהלה, לסולנים ולתזמורת
אריאל צוקרמן מנצח
טליה אור סופרן
יואב וייס בריטון
האנסמבל הקולי הישראלי
בניהולו המוזיקלי של יוּבָל בן עוזר
יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס' 83 ("התרנגולת") בסול מינור
כינויה של סימפוניה זו דבק בה משום שהמוטיב של הנושא השני בפרק הראשון הזכיר למאזינים בני התקופה את תנועת הראש של תרנגול או יש האומרים שהאבוב משמיע קירקור תרנגולת.
שש הסימפוניות של "פאריס" של היידן (מס '82-87) מציינות נקודת מפנה בקריירה של המלחין. בזמן ההרכב שלהם (1785-86) היידן חווה מעין מונוטוניות קומפוזיציה ביצירותיו עבור בית אסתרהזי. רגלו של היידן מעולם לא דרכה בפאריס בחייו, אבל שמו ומוסיקה שלו היו ידועים שם במאה ה -18. לפעמים, צריך לומר, שמו היה מוכר יותר מאשר המוסיקה שלו. אריסטוקרט פריזאי בשם הרוזן ד'אני הזמין שש "סימפוניות פריס" ולו התודה. . . כל שש הסימפוניות של "פריז" נקלעות לחליל אחד ושני אבובים, בסונים וקרנות בתוספת מיתרים. הסימפוניה מס' 83 אינה ידועה כמו חמש האחרות אבל היא מיוחדת.
אלגרו ספיריטואוזו
אנדנטה, הסולם משתנה למי במול מז'ור
מינואט – אלגרטו וטריו
פינאלה – ויואצ'ה, בסולם סול מז'ור
הפתיחה של העבודה מעוררת מחווה טרגית – סערה ומתח. הנושא חוזר בעיבוד שונה ויש בולטות לאווירה שהקונטרבס משרה. היידן מצרף נושא קל שבקלים, אשר אף העניק לסימפוניה את כינוייה: בפי האבוב מושם מוטיב של קרקור תרנגולת, שאליו מצטרפים אט-אט גם החליל והכינורות. זה גם הזמן שבו הסימפוניה נפרדת כמעט כליל מן המינור שבכותרתה.
האנדנטה נפתח איטי ועגמומי, הצליל עדין ומתמשך ויש הבעה של כלי הנשיפה מאחור ואז הכינורות והוויולות משמיעים סדרה של מנגינה חוזרת ונשנית שנשמעת כאילו הן מלוות מנגינה שעומדת להתחיל. הליווי נמשך, אבל אין מנגינה. הצלילים החוזרים הופכים רכים יותר ויותר, עד שהתפרצות תזמורתית פתאומית נשמעת שוב. המוטיב הזה של חלש-שקט שמתפרץ מאפיין פרק זה.
בולטות לחליל הצד ולאבוב בפרק זה ניכרת.
המינואט שהוא כתב לפריסאים הוא בסגנון אוסטרי, רואים את השמחה על המנצח האדיר. יש כאן קטע של סולו חליל עם ליווי עדין של הכינורות השניים, מקסים.
הסיום עליז וחצוף לכל אורך הדרך, למעט לרגע בקטע ההתפתחות שבו היידן מציג לפתע אקורדים קטנים ורצף הרמוני בלתי צפוי. פתיחה מהירה, חגיגה של חליל צד, אבוב וכינורות. פרק ריקודי ומז'ורי, מלבד כמה חשרות-עננים מינוריות פה ושם, המתפזרות חיש.
כפיים!
בנג'מין בריטן (1976-1913) "ההארות"
זו פעם שניה שבקאמרית הישראלית אני נחשף למלחין אנגלי זה. לביצוע היצירה הצטרפה זמרת הסופרן טליה אור.
היצירה היא מחזור שירים לסופרן ולתזמורת כלי קשת, אופ' 18
תרועה / ערים / אמירה / קדמוניות / מלכות / נוף ים / נגינת ביניים / יצור מרהיב/ מצעד / פרידה.
את מחזור השירים "ההארות" הלחין בריטן בשנת 1939, משנפלו לידיו טקסטים של פרוזה שירית אניגמטית למדי של המשורר הצרפתי הסימבוליסטי-סוריאליסטי ארתור רֶמְבּוֹ. הפסיכודליות של הטקסטים (יש אומרים שנכתבו בהשפעת סמי הזיה) משכו את בריטן. היה זה הראשון במחזורי השירים של המלחין הבריטי שזכה לפופולאריות והוא גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת.
התזמורת לא כללה כלי נשיפה אולם עיני צדו וגם השמיעה כמובן את נגן הויולה דניאל רטוש. מגיע לו קרדיט.
זה נפתח בתרועה שהופכת דרמטית, גם הסופרנית בעוצמה אדירה מציגה דרמטיות מלווה בשפת הגוף שלה. מחזור השירים שונה מפרק לפרק, לפעמים חשתי אהבה לפעמים דרמה, מצבי רוח משתנים כך גם שינויים ברמת הקול והביצוע. יללת כינורות וצלילי הקונטרבס משרים אווירה מתאימה לפרקים, לקראת הסיום הצליל הנמוך מסיים את הדיכאון הזה.
גבריאל פורה (1845 – 1924)רקוויאם ברה מינור אופ' 48 למקהלה, לסולנים ולתזמורת
לביצוע היצירה הצטרפה מקהלת האנסמבל הקולי הישראלי בניהולו המוזיקלי של יוּבָל בן עוזר.
נבל הוצב על הבמה.
התזמורת הצטמצמה והמבנה הותאם למקהלה. קשה לי לרשום את התרשמותי מהביצוע שהיה יפה מאוד אולם הייתי מצפה לעוצמה תזמורתית יותר גדולה וכבר שמעתי אותה בביצוע קאמרי אחר.
יחד עם זאת, כפי שכתבתי בעבר במשפט אחד: "אם יש מוסיקה כזו לאלוהים כנראה יש אלוהים בשמים" והפעם הוספתי מלאכי השרת (אולי מלאכיות ליתר דיוק) ירדו משמים לשיר לנו!
גם ליצירה זו הצטרפה זמרת הסופרן טליה אור.
זמר הבריטון יואב וייס
הרקוויאם – מוסיקת אבל קתולית המשמיטה את הקטעים השמחים מהמיסה ומוסיפה קינות וקטעים המפארים את בוא יום-הדין.
הרקוויאם של פורה לא הוקדש לכל נפטר, להפך, פורה אומר שהוא מסמל גאולה אפופת אושר, שאיפה לחדווה של העולם האחר יותר מאשר מעבר מדכא אל בלתי נודע מאיים. לכן ההתייחסויות שלו שונות ופחות מאיימות מפני יום הדין. פורה מדגיש רגשות אנושיים ברקוויאם באמצעות בחירת הטקסט, מה שבא לביטוי בשירת האנסמבל ומאוד מרגש את המאזין. יש ביצירה מלודיות שחוזרות על עצמן והטנורים שבאנסמבל הדגישו את הביצוע. לאחר סיום האמן מתחילה נגינת הכינורות ויש לציין את הביצועים האדירים של כלי המיתר בקונצרט זה, הוויולות מנגנות כמעין מנגינת מניפה והעוגב מנגן אקורדים מעניינים. הוא גם מלווה את הסופרן. אחד השיאים הוא "שה האלוהים", זמרי הטנור ממש מעולים ואחר כך המקהלה כולה מצטרפת והכינורות שמצטרפים מעלים את המלודיה לרקיע. פרק שיש בו שינויים בסולמות מתחלפים, המקהלה בשילוב קולות זמרות הסופרן עם התזמורת יוצרים ממש מעין מיסה מרתקת.
21 פעמים מושרת המילה "מנוחה" (requiem) ביצירה. היא הפותחת והיא החותמת. בפתיחה, קיריה, הבקשה "מנוחת עולם תן להם" ((requiem aeternam dona eis מונחת על תו אחד, לָה, בפיאניסימו. במילה "אדון" ((Domine המנגינה מתרוממת, ואת המשפט "ואור-תמיד יאיר להם" (lux perpetua luceat eis) מעצים קְרֶשֶנְדוֹ לידי פורטה. על המילה "יאיר" (luceat) חוזר פורה ארבע פעמים וכך כביכול האור מופץ אל כל כנפות תבל. אקורדי ליווי אפלים מדגישים את האור שבשירה ובביטוי "עדיך כל בשר יבואו" (ad te omnis caro veniet) מדגישים אקורדים דיסוננטיים את האימה.
טליה אור, ילידת ירושלים, השלימה לימודי שירה אמנותית – בהצטיינות יתרה – באוניברסיטה למוזיקה ולתיאטרון בהמבורג. השתלמות ב"אופרה סטודיו" של האופרה הממלכתית הבווארית במינכן הזניקה אותה לקריירה בינלאומית. על בימות בתי האופרה הממלכתיים של המבורג ומינכן, "לה סקאלה" של מילנו, טורינו, פירנצה, ולנסיה, בריסל וטוקיו גילמה – בין היתר – את דספינה בכך עושות כולן של מוצרט, פמינה בחליל הקסם של מוצרט, מַרְצֶלִינֶה בפידליו של בטהובן, רוזלינדֶה בהעטלף של יוהאן שטראוס, גרטל בהנזל וגרטל של הומפרדינק וטטיאנה ביבגני אונייגין של צ'ייקובסקי. על בימות הקונצרטים שרה באורטוריית חג המולד של באך, בסימפוניה השנייה של מאהלר ובמיסה של ברנשטיין. בין המנצחים שתחת שרביטיהם הופיעה זובין מהטה, גָ'נַנְדְרֵיאָה נוֹסֶדָה, קיריל פֶּטְרֶנְקוֹ, אייבור בולטון, בֶּרְטְרַן דֶה בִּיִי (Billy), לורין מאזל, פאביו לואיזי ואינגו מֶצְמָכֶר.
יואב וייס, יליד ישראל, החל את דרכו המוזיקלית כנגן אבוב ביחידת הנגנים הצעירים של מרכז המוסיקה "משכנות שאננים" בירושלים. לימים למד שירה והיה לחבר ב"מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית, שם כלל הרפרטואר שלו את פפגנו בחליל הקסם של מוצרט ואת דנדיני בלה צ'נרנטולה של רוסיני. עוד ברפרטואר שלו: מלכת הפיות של פֶּרְסֶל, האורטוריות משיח וישראל במצרים של הנדל והגר וישמעאל של סקרלטי. בהפקות האופרה הישראלית גילם בין השאר את קוּרְיוֹ ביוליוס קיסר במצרים של הנדל.
האנסמבל הקולי הישראלי נוסד בידי יוּבָל בן עוזר ב-1993 ומאז כבש את מקומו כגוף המקהלתי המוביל בישראל, המופיע עם רוב התזמורות בארץ ובפסטיבלים בין-לאומיים בגרמניה, בלוקסמבורג, בסרדיניה, בסלובניה, בפורטוגל, בצרפת ובקוריאה. לצד בן עוזר מנצחים עליו לעתים פְרִידֶר בֶּרְנִיוּס, ג'ון פּוּל, אנדרו פארוֹט ואנתוני רוּלי. האנסמבל זכה בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות למקהלות במלטה, בספרד ובבלגיה והוא נתמך בידי משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב-יפו, מפעל הפיס, קרנות ואנשים פרטיים. יובל בן עוזר, בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובית הספר למוזיקה באוניברסיטת אינדיאנה שבארצות הברית, ניצח כמנצח אורח על כל התזמורות החשובות בישראל ועל תזמורות באירופה ובדרום אמריקה. בן עוזר משמש גם כמנהל המוזיקלי של מקהלת הקיבוץ הארצי והוא מרצה מבוקש בתחום השילוב בין מוזיקה לעבודת צוות וניהול.