להקת המחול קמע מגישה אגדת רוק "RAIN DOGS" "THIN SKIN" LEGENDS
לראשונה בלהקת מחול ישראלית התארחו על במה אחת שניים מהיוצרים המצליחים והמוערכים ביותר בעולם כיום: מרקו גקה (גרמניה) ויוהאן אינגר (שוודיה), יוצרים קבועים בתיאטרון המחול ההולנדי (NDT) ובלהקות מהמובילות בעולם.
היצירה הראשונה THIN SKIN דוחפת את הגבולות והיכולת של הבדידים והזוגות על הבמה כאשר כל אחד ממופעי הסולו או הדואטים הם ממש וירטואוזיים בעולם המחול המוכר, מחול שמבסס את מעמדה של להקת קמע בעולם.
המחול מבוצע על במת סוזן דלל
THIN SKIN
כוריאוגרפיה, תלבושות ובמה: מרקו גקה
מרקו גקה הכוריאוגרף הגרמני נחשב היום מאוד בזירת המחול העולמית, החל את דרכו והשיתוף עם להקת המחול קמע ובשנת 2019 העלה בלהקה את היצירה "Nichets". היצירה החדשה לקמע " THIN SKIN" זכתה בפרסים רבים. גקה הוא כוריאוגרף שותף ב"תיאטרון המחול ההולנדי" (NDT), יצירותיו מוצגות בין השאר בבלט ציריך, בלט האופרה של פאריז, להקת בלט סנט פאולו ברזיל, בלט אריק גוטייה שטוטגרט, בלט האופרה וינה ועוד. מ-2020 גקה הוא המנהל האמנותי של בלט האופרה הנובר. השנה נבחר מרקו גקה על ידי ארגון מבקרי המחול של אירופה ככוריאוגרף השנה.
"עור דק" – THIN SKIN: היצירה הנה מחווה לאייקון הרוק-פאנק, המלחינה והמבצעת פאטי סמית. זו הפעם השנייה שגקה יוצר למוזיקה שלה. שפת התנועה הייחודית של גקה עוסקת במסע אל נבכי נפשו של האדם ומונעת בעיקר מנפנופי הזרועות והטורסו היוצרים יופי מתוך כאב וכנות באשר למצבו הפנימי של האדם. עומק יצירתו העניק לו את הכינוי "נסיך האופל של עולם המחול".
הבכורה של מרקו גקה ל-NDT 1 Thin Skin -היא הומאז' לאייקון הפאנק רוק והמשוררת פטי סמית. מילות השיר הקצביות של הזמר, הנשמעות לפעמים חסרות נשימה, יוצרות סינתזה עוצמתית מבחינה ויזואלית ואקוסטית עם שפת התנועה התזזיתית המאוד מסוימת של הרקדנים של קמע.
בגד הגוף הצמוד ומלא קעקועים משדר את התקופה ואת התזזיתיות שיש בעולם המשתנה וזה חודר מתחת לעור כמו המוסיקה – פס קול מעולה. הרקדנים נעים בווריאציות שונות בסולו, בדואטים חושניים, אולי ביזאריים לפעמים, הריקוד שמתקרב לכל האי-מוחשי שמגדיר את האנושות בתקופה האחרונה שקדמה לקורונה.
הכוריאוגרף הגרמני מרקו גקה נתפס הן בארצו והן בהולנד כאחת התגליות הכוריאוגרפיות הגדולות ביותר של המאה ה-21 הוא הצטרף בשנת 2013 ל-NDT ככוריאוגרף עמית. מה שמדהים בעבודתו הוא האווירה האינדיבידואלית לחלוטין שהוא יוצר: מסתורית, קסומה, לעתים קרובות מרושעת ולעתים גם אבסורדית. אוצר המילים התנועתי שלו ייחודי: במשך זמן רב שם גקה את הפוקוס על תנועות הגו, הזרועות והידיים, בתנועות פיתול, רפרוף, נפנוף ורעדה עצבניים. הביטוי שלו מוזר וחדשני – גם כאשר רקדנים פשוט שוכבים על הגב רגליהם עטופות בעיקר בחושך, בגלל התאורה והערפל האופף את המחול.
מחול שונה לחלוטין ממה שהתרגלנו לצפות בקמע.
הצצה לחזרה
https://www.youtube.com/watch?v=aZCxEBWMpS0
החלק השני
RAIN DOGS –
כוריאוגרפיה, תלבושות ועיצוב תפאורה: יוהאן אינגר | העמדה: קארל אינגר | מוזיקה: טום וויטס
עיצוב תאורה: פיטר לונדין
יוהאן אינגר– (שוודיה) רשם קריירה בלתי נשכחת כרקדן בבלט השוודי המלכותי ובלהקת NDT כבן טיפוחיו של יירי קיליאן. לאחר קריירה מרהיבה כרקדן, הוא ניהל את בלט קולברג בשוודיה. ב- 20 השנים האחרונות התמסר אינגר לקריירה של כוריאוגרף עצמאי ויצירותיו מוצגות ברפרטואר הלהקות הטובות ביותר בעולם וביניהן: NDT תיאטרון המחול ההולנדי ,הבלט הספרדי הלאומי, אלטר בלטו איטליה, אלווין איילי ארה"ב, בלט שטוטגרט, בלט גטבורג שוודיה ועוד.
"כלבי הגשם " – RAIN DOGS : עולם בו אינגר חוקר יחסים, זהות ומגדר, מערכות שהאינדיבידואל יכול לקבל או למרוד מולן. היצירה מבוצעת לצלילי טום וויטס מהאלבום באותו השם שהיווה לה השראה.
המוסיקה והמחול בעקבותיה מתארים עיר עם תערובת של ניגודים קוטביים: עשירים, עניים ועבריינים. ווייטס הפנה את ההומור שלו לאבסורדים לנושאים ותמונת המצבים האלה כדי ליצור אלבום ב-1985 – Rain Dogs – המחול "הולנדי", כך הוא נפתח בשפה ההולנדית ומחזיר אותנו אי שם לדור הרדיו הנישא בקולי קולות.
"זו כוריאוגרפיה יפה, אולי רומנטית משהו בתנועה ובתלבושות עם פרטים מדויקים במיוחד. שפה אישית שמציעה, מעל הכל, תחושה סוחפת של פשוט צפייה בריקודים נהדרים, הרגשתי השפעה של מחזות זמר של התקופה ההיא.
עבודת הריקוד החלה בסולו של חנון מול מסך סגור, חלקים מהדיאלוג הפנימי שלו, פס קול מוזיקת ג'אז ששודרה מרדיו על הבמה. וכשהווילון נפתח, התגלה קו אנכי של רקדנים עם מחול ג'אז באוויר' במיזוג של אוצר מילים של תנועת ריקוד סווינג עכשווי, הם מבצעים התכווצויות פלג גוף עליון ועבודת רגליים מהירה, כל פעם זוג או אחרים יוצאים מהשורה עד שמתקבל בכלל מחול שונה מהרגיל שמשלב את היכולות עם המוסיקה ותנועה של פעם.
הנשים מקניטות את הגברים ובהתנפנפות בחלק החצאית של שמלתן, בעוד הגברים זחלו קדימה ואחורה כאילו היו מאוימים על ידי יריביהם. יש כאן דואטים סקסואליים שופעי מיניות לכאן או לכאן. מצב הרוח הג'אזי החגיגי והשפעות ריקוד הסווינג הזכירו סביבה אורבנית בתחילת המאה ה-20. אפקט לילה ושלג ירד על הבמה. זה היה נפלא – משולש אהבה התחיל לצלילי מוזיקת נשמה. המבצעים החליפו כל הזמן מערכות יחסים; אדם אחד מבצע סולו רגשי בעוד שני האחרים רקדו יחד. בגרסה אחת, שתי נשים נשענו בנוחות אחת אל השנייה, והציעו להן חברות אולי אהבה, תשוקה של הגבר באישה מעוררת מאוד חושים, מה שגרם לו לשכב עליה, כשהיא המשיכה להתרחק ממנו. בסופו של דבר הצעיר נותר לבדו וכעסו תורגם להתנהגות דרמטית ואלימות של גופו שנשלטו עד לקצות האצבעות.
יו טויוב להמחשה ממופע בחו"ל:
זה היה יוצא דופן ומרענן לראות את הנשים משתלטות על הגבר במשולש אהבה שכזה. היו עוד קטעים הומוריסטיים ולקראת הסיום ריצה לבמה בתחתונים ובהמשך החלפת הבגדים נשים גברים. היה בלתי רגיל.
