לאחר ההצלחה בגרמניה שם עלתה ההפקה לראשונה וזכתה לשבחים והדים רבים בעיתונות ובקרב הקהל ובנוסף עלתה פעמיים בארץ בהפקה מלאה, הגיעה הלהקה עם הבלט לבימת סוזן דלל. במרכז סוזן דלל תבוצע היצירה לצלילי ההקלטה של המופע המקורי שהתקיים בגרמניה.
https://www.youtube.com/watch?v=6mE62E9GAP8
הצליבה של ישו, כמו הרדיפה שלו, מול האהבה שהוא הטיף לה בין האנשים, לצלילי המוסיקה הבארוקית של באך בביצוע תזמורת l'arte del mondo והקולות של מקהלת כנסיית BARMEN EMARKE מקבלת מימד אחר על במה עם המחול של רקדני להקת קמע בכוריאוגרפיה הייחודית של תמיר גינץ.
הפסיון של מתיאוס למוסיקה של באך נכתב, ככל הנראה, בשנת 1727 והיצירה נחשבת לאחת מיצירות המופת של המלחין ולאחת החשובות בעולם הנוצרי. היא מספרת את סיפור צליבתו של ישו ובגידתו של יהודה איש-קריות כפי שמתארת המיתולוגיה הנוצרית, סיפורים אשר ליבו את השנאה כלפי יהודים במשך מאות שנים.
עירום ועריה נולד האדם ועירום ועריה ימות, תהליך הצליבה המצמרר של ישו שהובל עירום בחוצות מקבל מימד מוחשי מאוד על הבמה (אמנם מנקרת בי השאלה מדוע חובה להגיש על הבמה אדם במערומיו, אבל באמנות המחול כיום הכל מותר). כך מתחיל המחול על הבמה. אדם עירום כביום היוולדו מכוסה יריעת בד עצומה (אולי תכריכים) קם ונישא צלוב מחוץ לבמה על ידי שני רקדנים.
תמיר גינץ הוא השני אשר התמודד עד עתה עם יצירה זו בפרשנות שלו אותה הוא מבטא בכוריאוגרפיה. גינץ בחר למקם את הבלט שלו בעתיד, כנראה שנת 2727, 1000 שנים אחרי חיבורו של באך והוא רואה בדמיונו אנשים שבורים המחפשים הצלה ומשיח, בני אדם הכמהים לאהבה ועידוד. הוא אומר: "אני מאושר שנפלה בחלקי הזכות לעבוד על יצירה שהייתה האתגר הקשה ביותר בכל הקריירה שלי ולסגור מעגל עם הזהות שלי כיהודי וכבן לניצולי שואה". תמיר גינץ בונה ביצירתו גשר בין עמים ובין דתות בעולם שבו כל אחד הוא ישו, וישו חוזר להיות רק אחד מהעם. ביצירה שזכתה לביקורות נלהבות באירופה המיתוס הישועי של באך הופך לאירוע אוניברסלי מרגש ומפתיע שאין לו מקום או זמן.
טרם החל המחול הרקדנים מסתובבים האולם במבטים לא ממוקדים בקהל וברגע כיבוי האורות מדליקים פנסים, ועולים אט אט לבמה שם הם משילים את הנעליים, והבלט מתחיל.
יש במחול הזה המחשה של המוות החוזרת על עצמה, לעיתים התנועה על הבמה איטית, הרבה עבודת רצפה, גילגולים וצמיחה משם, התקבצויות לקבוצה עד ערימה של אנשים ופיזור. ברקע שומעים את המקהלה שרה על ישו ומריה מגדלנה בליווי מוסיקה כוראלית של כנסיות.
המופע של המחול הזה, אם לדייק הבלט, עומד מול מוסיקה שהיא עוצמתית ונחשבת ליצירת מופת וכאילו אתה חש שיש תחרות בין המוסיקה והשירה לבין הביצוע של הלהקה על הבמה. הביצוע כל כך מושלם ומדויק לפרטי פרטים שזה מצמרר לחשוב על מה שזה מבטא: מות ישו הצלוב ורדיפתו.
יש במחול ריקודי סולו של רקדנית או רקדן, א-קאפלה, יש ריקודי זוגות וחבורות של חמשה או יותר, הכל מבטא משא, רדיפה ובוז, התבוננות, אהבה ושנאה. אי אפשר להישאר אדיש.
המוטיב של רקדן הנופל לבמה בזרועות האנשים וגרירת הגופה חוזר על עצמו, ומאידך הצמיחה מתוך התחתית גם היא מבוצעת בשלמות.
יש קטע של האבנים והרקדנים ההולכים על האבנים שמאוד מרגש לנסות ולהבין מה זה משדר.
יש קטעי מחול קלאסי של ריקוד מאולמי הוואלסים, מעגלים ושבירתם ושילובים הרמוניים מדויקים של הרקדנים או הרקדניות בשרשרת האנושית על הבמה. כמו כן רגעים ארוטיים בהם הרקדנית מפשיטה רקדן חלקית והוא אותה.
הלהקה מפגינה הרבה עבודת אקרובטיקה וגמישות מופגנת על הבמה ומעידה על היכולת הגבוהה של הרקדנים והרקדניות.
לקראת הסיום הניכור מתעצם, השנאה והרדיפה כמו גם הנידוי מקבלים ביטוי גם בריקוד גברים וגם בקבוצת הבנות.
ואז הסיום, ההפשטה שלו ערום ועריה, הנידוי, הסקילה והסוף.
מוזיקה: י. ס. באך St. Matthews Passion
מנצח: Werner Ehrhardt
תלבושות: לימור דרור
עיצוב במה: אדם קלר
עיצוב תאורה ותאורה פיסולית: ירון אבולעפיה
רקדנים: אלדר אלגרבלי, אופק אדמוני, לוריס אשונג'ה, ג'וני בוקשטיין, שגיא בללי, תום דויד, נעה דהאן, עלמה לאואר, לו לונדרה, רונה לרנר, פיטר סטאר, נעם עפרון, עינב קרינגל, אליוט תומפסון.
מתלמדים: עדי אביטן, רוני שפס
הבלט הופק על ידי חברת "Bayer" – גרמניה.
ההפקה נולדה אחרי שענקית התרופות "באייר" נענתה לבקשת מקהלה כנסיית וופרטל לסיוע פיננסי להפקה בימתית מלאה של יצירתו של באך. תזמורת הבית של החברה הוצמדה למקהלה וביחד הם ביקשו לקיים גשר לשלום בין נוצרים ליהודים, עם העצמת מסרי האהבה והסליחה בנצרות ומיגור השנאה כלפי היהודים, שהסיפור המיתולוגי ליבה. מסר זה הועבר ללהקת המחול קמע בפנייה אליה לשיתוף פעולה ביצירה. קמע היא אחת מלהקות המחול המובילות בארץ והיא פועלת בעיר באר שבע אשר חתומה על ברית ערים תאומות עם העיר הגרמנית וופרטל.
גינץ הוא הכוריאוגרף השני בהיסטוריית המחול העולמית שהתמודד עם יצירה זו. כבן לניצולי שואה הוא התקשה לקבל את מסריה, אולם בתום עבודה של שנתיים הוא מצא את הפרשנות שלו. הבלט של תמיר גינץ מתקיים בעתיד, אלף שנים אחרי חיבורו של באך, עם מסר אוניברסלי של אנשים שמשוועים לאהבה ועידוד.
להקת המחול קמע הנה אחד מהקולות המרכזיים בעולם המחול הישראלי. הלהקה מזמינה את הצופים לחוויה מרתקת, אסתטית ומהוקצעת במגוון יצירות מרגשות.
תמיר גינץ, המנהל האמנותי והכוריאוגרף של הלהקה, יוצר עבודות המהוות את הציר המרכזי ברפרטואר הלהקה. עבודותיו מאופיינות בשפה אישית וייחודית, המתבססת על הטכניקות הקלאסית והמודרנית והמאתגרת את רקדני הלהקה בעוצמתה. גינץ מצליח ליצור על הבמה עולם עשיר ברבדים השואב אליו את הקהל.
קמע הנה בית ל-14 רקדנים, ישראלים לצד רקדנים מרחבי העולם, בעלי אישיות ייחודית המביאים לבמה ביצוע אלגנטי, וירטואוזי ורענן.
קמע נוסדה בשנת 2002 כיוזמה משותפת של דניאלה שפירא ותמיר גינץ כלהקת הבית של מרכז המחול בת דור באר שבע. קמע הנה שגרירה נאמנה של העיר באר שבע בעשרות מופעים מדי שנה בארץ ובעולם. צוות הלהקה על רקדניה מתגוררים בבירת הנגב והנם חלק בלתי נפרד מהקהילה התרבותית בעיר.
מקהלת הכנסייה BARMEN-GEMARKE
המקהלה הנה בעלת מוניטין למוזיקה כנסייתית ווקאלית בוופרטל למעלה מ 65 שנים. לאחר שקבל את התפקיד מידיהם של הלמוט קלופר ומנפרד שרייר, וולפגנג קלנסנר, מוזיקאי ונגן האורגן של הכנסייה, עיצב את דרכה היצירתית והעבודה הקולית של המקהלה שהתפתחה משנת 1933. תוכנית הקונצרטים של המקהלה כוללת עבודות ווקאליות ספרותיות קלאסיות רבות וקונצרטי בכורה המציגים יצירות מלחינים עכשוויים. הקונצרט החודשי של המקהלה הוא דוגמא מצוינת למסורת זו.
תזמורת l'arte del mondo
התזמורת נוסדה ב 2004, ועוסקת בנגינה של מוזיקה היסטורית כבסיס לעבודתה. התזמורת גם מנגנת בכלים מודרניים בהופעות מרהיבות ולה רפרטואר מגוון של יצירות מאת מלחינים קלאסיים ובני המאה ה – 20.