מאג'דה זה בכלל סיפור אהבה, נכון התרגום הוא תהילה, אבל כאן לא מחפשים תהילה, כאן מחפשים לתת כבוד ונשמה לאוכל. את הנשמה לאוכל מפיחה מיכל ברנס במטבח, ואת הכבוד לאורחים מגיש יעקוב ברהום שנולד כאן בעין רפא.
עין ראפה זה כפר מוסלמי, סמוך לעין חמד, בשעות המתאימות יש תחרות בין המואזין של עין רפא לאבו גוש את מי ישמעו יותר. המסעדה שוכנת בבית הכחול בצד שמאל של המסגד על שיפולי ההר יש בית כחול. שם שוכן ביתם של יעקוב ומיכל שחיים כבר יחד כמה שנים טובות, לאהבה אין גבולות.
המקום הזה קסום, אין הרבה מקומות כאלו כנראה, כשאני מדבר עם יעקוב ושומע ממנו על הרעיון, על האוכל, על הגידולים של הירקות בלאדי באדמה שלהם, מביט לצמחי התבלין ולמבנה בו שוכנת המסעדה אני אומר לו זה נשמע לי כמו " SLOW FOOD ". בדיוק, אומר לי יעקוב, אנחנו חלק מקהילת ה SLOW FOOD כאן. מדהים.
כדאי לבוא לכאן קצת לפני בין הערביים, לצפות בנוף עדיין באור יום, לנשום את האווירה ולרצות להאמין שזה לא עוד חלום של עליסה בארץ הפלאות.
ומיכל? מיכל מסתגרת בביישנות מה במטבח ושוקדת על האוכל המדויק שהיא רוצה להגיש לאורחי המסעדה. המטבח הוא מקומי, מה זה אומר מקומי? יש כאן שילוב של אוכל ערבי, עם נגיעות סביבתיות אחרות וקריצה לעולמות אחרים. במדריך מפה יש להם כרגע ציון 8.7 זה ענק, השאלה היא האם זה הקנקן או מה שבתוכו, כי כשאתה מגיע אחרי פיתולי הכביש בתוך הכפר הערבי למקום הזה הנוף והמבנה שעיצב יעקוב עלולים לסחרר אותך מעט.
הגעתי למאג'דה כאורח המקום לטעימות,מה שאומר שגודל המנות המצולמות לא משקף. זה בהחלט גילוי נאות, היינו שם שלושה אורחים לכל אחד יש עבר קולינרי והבנה משלו בטעמים.
התיישבנו מול הנוף הררי הקסום בשעת השקיעה, יום אביך מעט, בשפלת החוף היה חם, כאן נעים, אבל זה מחייב אותנו ללגום גם משהו קריר ומרענן, המארחת שלנו לא רצתה לרענן אותנו בקולה זירו, צריך לתת כבוד למקום.
פתחנו בלגימת קוקטיל רוזטה תפוזים וקפמרי, אני הייתי מוסיף שם פסיפלורה, זאתי לא לגמה אז מהר לפני שתתחרט לגמתי את שלה. אבל הרבה לפני צילמנו את הרוזטה הכתומה מכל זוית אפשרית, אווירה כבר אמרתי לכם.
מנהג המקום זה להגיש כפתיח צלחת טעימות מזטים מיצירותיה של השפית מיכל ( 58 ₪ ) הירקות כזכור לכם בלאדי מהשדה שלהם, הגבינות מקומיות. מה היה לנו שם בצלוחיות הקטנות? סלט ריג'לה או פרפחינה בבישול ארוך שעשוי להזכיר את התבשיל שהטוניסאים עושים ממנגולד ( מה שכנראה מצביע שמיכל מטריפולי) לשלושה אנשים זו דוגמית ולי הדוגמית הייתה טעימה.
סלט של דלעת עם טחינה ונענע, אני חייב לשחזר את זה, שמעתי כבר על סלטים ערביים מדלעת שיש כאן בכפרים, תמיד שאני בא לאבו גוש זה נגמר.גם כאן הצטערתי שנגמר, אולי היום נשחזר בבית..
מטבל אנשובי שכנראה בא מהמרחק הקטן יחסית בין טריפולי לאיטליה, אישית אני אוהב אנשובי אבל לא כאן במטבח מקומי!
משולשי מנגולד במילוי גבינת גוגונזולה, אהבתי את הרעיון של שימוש בחלק הלבן של המנגולד, הרבה פעמים אם אין לי להכין קציצות או פשטידה הם מוצאים דרכם ל.. מאידך אני לא חסיד של גוגונזולה שמשתלטת בטעמה על כל תבשיל.
צלוחית עם גבינה גרוזינית , סוג של מוצראלה או משהו דומה שאני לא יודע לחזור על השם שלה
וזוקיני בלאדי עם משמש, משהו שהם לא אהבו אז הרווחתי, אין לנו שבוע בבית בלי כרובית וקישואים. כאן הקישוא לא היה מבושל, אני לא יודע אם היה אפילו חלוט, צריךך לחזור לשם לתהות על ההרכב בשביל לשחזר.
המארחת שלנו צ'פרה אותנו גם בסלט חצילים מדהים בקרם פרש, הללויה.
פלאפל שרימפס טייגר קצוצים במעטפת פריחה בליווי של כמה מטבלים שכל אחד טעים מהשני, זה באמת חיבור ים יבשה עם קריצה רצינית למטבחים שונים וחיבור לטרנד שתופס תאוצה בשנים האחרונות של פלאפל מכל דבר, מה אכפת לי טרנד, העיקר שטעים לאוהבי שרצים.( 58 ₪)
ואחת המנות המפורסמות של מאג'דה: סרדינים כבושים מבושלים ברוטב עגבניות שרי טריות זרעי שומר ועארק, (55 ₪) . לטעמי המנה מלוחה מדי והסרדינים יבשים מדי. לא התחברתי.
היין שלגמתי הוא יין מקומי של סוסון ים שעושה כבוד לרוגוב ז"ל. יין רוגוב של זאב דוניה ( בציר 2009 ) איך אומר זאב דוניה: זהו יין לא כבד,, פירותי, וכזה שמתאים למטבח המקומי שלנו באמת מתחבר טוב למטבח המקומי. היין בלנד 50:50 גראנש וסירה. ( 165 ₪).
מה אכלתי עם היין מהמטבח המקומי, קבב טלה בייתי עם גבינה כחולה איטלקית ( 78 ₪) הקבב מונח על פריקי מהטעימים אם לא הכי טעים שאכלתי ואכלתי הרבה פריקי. גם קבב אכלתי הרבה… הבולגרים ממלאים אותו בקשקבל, כאן הגבינה הכחולה מעצימה טעמים ויש לה אמירה בתוך המנה. אישית אני פחות מתחבר לגבינה כחולה אבל המנה הייתה משו משו.
מנה ידועה של מיכל המטבח המקומי היא שיש ברק, את אלו היא ממלאת בבשר לחי ( ראש) ומבשלת ביוגורט על מנת לא לעבור על הדיבר לא תאכל גדי בחלב אמו אכלנו גרסה צמחונית במילוי בטטה. האמת, אני מניח שכדאי לעבור על הדיבר, הבצק הקטיפתי העוטף את הבטטה והרוטב החמצמץ של היוגורט מעניקים לכיסון הזה רגש, אבל עדיף ללכת על הדבר האמיתי.
שיפוד פרגית שעלתה על הגריל אחרי ששרו אותה ביוגורט וכמון הונחה אחר כבוד על מצע של יוגורט מנה לעילא ועילא.
קובה סינייה, זו כבר מנה מיוחדת שלא מוצאים בכל מקום, אחת מהמנות של המטבח הערבי האסלי, פאי בשר מתובל טוב, ומעליו ג'ריש עליו הזלפת טחינה. כן זה מבושל עם חמאה, הרבה חמאה. .את המנה מלווה סלט עגבניות בטחינה גם הוא ערבי מסורתי. (78 ₪ )
שיא הארוחה היה אוכף טלה, עסיסי עד העצם, לא יכולתי להתאפק לקחתי את מה שנותר וכרסמתי עד העצם, לא לבזבז פירור בשביל הנימוס ( יש מגבונים לחים)( 95 ₪ )
הקינוחים היו מיוחדים
עוגת גבינה, תפוחים וקינמון פירורים, ריבה או רוטב פירות מקומי ופרח.. מעולה
עוגת פיסטוק שקדים משהו אורגינלי מהמטבח המקומי, טעים.
מרציפן ( 10 ₪) אני מאוד אוהב מרציפן ונהניתי
אבל הקינוח , הקינוח האולטימטיבי היה כנאפה פרג בסירופ לוונדר. תשמעו, הקדאיף עצמו ממש נפלא, רך, עדין, קריספי כמו חוטי משי ששזרו על מלית פרג טעימה, קשה לי לכתוב על זה בכלל..
תה וקפה בכלים מתאימים ושני השותפים שלי יכולים לארוז ולטוס לחו"ל כי כל הארוחה הם היו מתוחים, מאג'דה זה מקום לבוא, להתנתק מעול החיים, לנשום ולטעום ולהמשיך את החלום.
עין ראפה
הבית הכחול משמאל למסגד