סשה וולץ ואורחים – המחול קוֹנְטִינוּ Continu

עונת המחול באופרה החלה

המחול קוֹנְטִינוּ Continu  בביצוע רקדניה ואורחיה של סשה וולץ זו יצירת אומנות עכשווית במחול, זה אינו מחול רגיל, גם אין שמות לביצועים או חלוקה לשמות הפרקים אלא ליצירות המוסיקליות מהן הורכבה הכוריאוגרפיה למחול. העבודה שלה נובעת בין היתר מתוך פרוייקטים שלה למוזיאונים. היצירה התפתחה משורה של עבודות גדולות אותן יצרה וולץ לאירועי פתיחה של כמה מוזיאונים בולטים ב- 2009: בפתיחה המחודשת של נוייס מוזיאון בברלין שעבר שיקום על ידי האדריכל דייויד צ'יפרפילד  וגם בפתיחת המוזיאון לאמנות בת זמננו שתכננה זהא חדיד ברומא. את היצירה רחבת ההיקף הזו מלווה מוסיקה מגוונת והמוטיב הבולט הוא יצירתו של המלחין אדגר וארזה "ארקאנה". יצירה זו היא לב ליבה של העבודה אליה מצטרפים קטעים מוסיקליים נוספים בהם הקונצ'רטו לאבוב מאת מוצרט, מוסיקה מאת קלוד ויוויה ויצירתו של המלחין היווני יאניס קסנאקיס.

היצירה חולקה לשני חלקים בהצגתה על בימת האופרה הישראלית כחלק מעונת המחול:

החלק הראשון ארוך, שעה לפחות, אולי גם מייגע, אולי תחושה של more of the same , אבל זהו מבחן חובה ליכולת שלך כצופה להבין את התפיסה של הכוריאוגרפית ולעבור לחלק השני הראוי לפרס!

החלק הראשון נפתח עם שבע רקדניות בעמידה ארוכה ומשם זה מתפתח למחול עם תנועה, מעברי ריצפה, זוגות-שלשות  וכמובן נוספים עוד רקדנים , כ- 19-20 היוצרים ערמה ותנועה והנפות. בעצם, יש על הבמה לקול הטיפוף הרועם והמקצועי של רובין  שולקובסקי,  קליידוסקופ של דפוסים במבנים שונים המציגים אולי את העיוות, את האלימות, את החריג מול הקבוצה. תחושה של דרמה נוצרת מפס קול רועם של מוסיקת רעש של יאניס קסנאקיס ולפעמים בחרישיות אקפלה לפעמים בצעקות וצריחות או צלצולים או סירנות. כך בוחנת וולץ עם הרקדנים את המתח הנוצר בשילוב בין האמנויות השונות בכוריאוגרפיה, מוסיקה ועיצוב הבמה. בחיבור בין השלושה נוצרת אנרגיה מיוחדת ושמה של היצירה מעיד על המשכיות ועל הפעילות הבלתי פוסקת של כוחות הטבע. והסיום דרמתי במיוחד, פשוט יורים בכולם ונכנסים לפאניקה – זה העולם הפוליטי, החברתי ויחסי הגומלין שהכוריאוגרפית רואה במציאות הגלובלית של היום.

ההמשך הוא לב היצירה. אם החלק הראשון דן יותר בקבוצה, כאן בוחנת וולץ את עתידו ויכולתו של הגוף האנושי, כאן בחלק הזה לראשונה על במת במחול אני ראיתי רקדניות פוסעות על קירות מאונכים!! מונפות על כפות רגליים ללא תזוזה כעל מגש. הקטע נפתח עם רקדן אסייאתי בלבנים בלבד  והוא מותח את יכולת הגוף האנושי לקצוות שלא נודעו. מצטרפים אליו עוד רקדנים בתחתונים אבל הוא מהווה את השיא. תנועות איטיות כשל slow motion מול תנועות דרמטיות יחידים מול קבוצה, הכל לפס קול של יצירתו של המלחין אדגר וארזה "ארקאנה".

וארזה מלחין עם חזון כפי שלא היה לפניו, יצר לפני 90 שנה את "ארקאנה"  וחיבר בין תכנים אמנותיים ומדעיים. ניתן לומר שהיצירה מעבירה תחושות של שינוים, טרנספורמציות, התחדשות ובעיקר מעבירה תחושה של התפרצות וולקנית לילית, תיאור של הפיתוי הפרומתאי לשלוט על היקום באמצעות קול ומוסיקה.

הרקדנים מתחלפים בצמדים וקבוצות, גם כאן המוסיקה נפסקת והמחול אקאפלה אבל זה עולם אחר. התנועה של הלהקה מדהימה על הבמה ולסיום הקטע המרשים על היריעה עליה ציירו קודם עם רגליהם ציורי קנדינסקי, מקפלים את היריעה כמפרש וזוג רוקד לו עם הרקע הזה מאחור עם הקונצ'רטו לאבוב מאת מוצרט וזה מסתיים שהיא הופכת לגל ומתקפלת.

מחול עכשווי בו רקחה הכוריאוגרפית אלכימיה של התפרצות וולקנית על הבמה עם המון מחאה חברתית, פוליטית ואחרת לפי תפיסתה. . . ושמה של היצירה מעיד על המשכיות ועל הפעילות הבלתי פוסקת של כוחות הטבע. אם רציתם לראות אנשים מבועתים מהמציאות הזו תראו או ראיתם אותם על הבמה.

אודות היוצרת סשה וולץ

נולדה בקרלסרוהה במערב גרמניה, למדה מחול וכוריאוגרפיה באמסטרדם ובניו יורק. בשנת 1993 יסדה את להקתה סשה וולץ וחברים בשיתוף יוכן סנדיק. ב- 1996 פתחה את סופי סאל, המקום שזכה לביקורות נלהבות שם הקימה עם יוכן סנדיק את התיאטרון. ב- 2000 נבחרה לאחד מן המנהלים האמנותיים של תיאטרון השאובינה בברלין. היא יצרה את הטרילוגיה "גוף" ואת המיצב inside out .

ב- 2004 הפכה שוב סשה וולץ וחברים ללהקה עצמאית בניהולו האמנותי של יוכן סנדיק. ב- 2005 התקיימה הצגת הבכורה של האופרה הראשונה שביימה "דידו ואניאס" בבית האופרה, השטאטס אופר אונטר דן לינדן בברלין. ב- 2007 הציגה שתי יצירות תיאטרון עם מוסיקה, האחת "מדיאה" עם מוסיקה של פסקל סופן שבכורתה התקיימה בלוקסמבורג ובאותה שנה הציגה האופרה של פריז את גרסתה של וולץ לסיפור רומאו ויוליה לפי המוסיקה של ברליוז.

וולץ ממשיכה לצור עם להקתה ומרבה לשלב בין מחול, תיאטרון, אופרה ומיצבים אמנותיים. מקיימת דיאלוג יצירתי פורה עם מוסיקאים. יצירה משלה נעשתה בשיתוף פעולה עם אנסמבל מודרן האנסמבל הברלינאי למוסיקה בת זמננו. הוזמנה על ידי הפילהרמונית של ברלין לצור עבודה למחלקה החינוכית שלהם והרקידה מאות ילדים ונערים לביצוע כרמן על פי המוסיקה של סוויטת כרמן של רודיון שצ'דרין.

ב- 2013 יצרה שיתוף פעולה בין להקתה לבין בלט בית האופרה מרינסקי בסנט פטרבורג בהעלאת גרסתה ל"פולחן האביב" של סטרווינסקי ושנה אחר כך הועלתה היצירה בניצוחו של דניאל בארנבוים. בברלין. תערוכה מיוחדת על עבודתה ועל יצירתה הוצגה במוזיאון ומשכה קהל גדול של למעלה משישים אלף איש. ב- 2014 המשיך שיתוף הפעולה שלה עם מאסטרו דניאל בארנבוים כשיצרה את הכוריאוגרפיה ל"טנהויזר" האופרה של של ואגנר בניצוחו. בנוסף להעלאת עבודותיה מארחת הלהקה אירועים שונים מוסיקליים ופוליטיים וגם סדרה של מפגשים עם אמנים ויוצרים ואנשי רוח.

ב- 2017 להקתה נטלה חלק באירועי הפתיחה של אולם המוסיקה החדש והמרשים בהמבורג.

היא זכתה לפרסים רבים בגרמניה ובעולם, כולל ממשלת צרפת. וממשלת גרמניה משנת 2013 היא גם חברה באקדמיה לאמנויות בברלין וב- 2013 הוענק ללהקה התואר שגרירת תרבות של אירופה.

החל מעונת 2019-2020 נבחרה סשה וולץ ביחד עם יוהנס אומן, מנהל הבלט השוודי להיות מנהלת אמנותית שותפה של שטאטס בלט ברלין (Staatsballett הבלט הלאומי). במקביל תמשיך סשה וולץ בעבודתה בלהקה שלה.

בלהקה רקדנים המגיעים מכל קצווי העולם וכמו בביקור הקודם גם הפעם יש ישראלים בלהקה: מיכל מועלם, עידן יואב ויעל שנל שהיא ממנהלות החזרות בלהקה וכוריאוגרפית בזכות עצמה.