29 במרץ 2024 7:40
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

עת דודים הצגה בהבימה – המלצה

עת דודים עם ליא קניג זו ההצגה הטובה ביותר שראיתי בעת האחרונה ולפניה… ההצגה מחזירה אותנו לאחור לימי " אנו באנו ארצה"  ותל אביב של פעם, לימים שעבודת כפיים כמו פועלי בנין נחשבה יותר מסוחרים וספקולנטים ולטיפוסים של פעם והעיקר ל" מאמע" שיודעת לגונן ולדאוג למשפחה, בעצם צריך לרשום " לדאוג" במרכאות כי זה בעצם לשלוט.

יחצ

  יחצ

זאת ועוד, ההצגה קורמת עור וגידים סביב שירים מאותם הזמנים כמו  " סורו מני" , "שני שושנים", "רינה" , " הן אפשר " ועוד.

סיפור ההצגה מתרחש  בליבה של תל אביב באמצע שנות השלושים בעת ההפוגה הראשונה במלחמת השחרור. חלק ניכר מהסיפור נערך בצל עבודות הטיח והפיגומים שם  ומסביב לכך נרקמים הסיפורים, האהבות, השנאות, הדאגות, השמחה והעצב, אולם במרכז העניינים נמצאת המאמע – ליא קניג בתפקיד דומיננטי של אם וסבתא השומרת את אפרוחיה לבל יקרה רע, רוקמת ושוזרת בדומיננטיות כל צעד ובעצם שולטת במצב ביד רמה.

ליא קניג בעיקר כמו גם שאר השחקנים המעולים מצליחים להחזיר כל צופה לתקופה די נשכחת ולעורר מחדש סקרנות ועניין.  בעצם הקאסט הזה הופך את ההצגה להצלחה כבירה.

משתתפים:

ליא קניג, רוברטו פולק, אמנון וולף, תומר שרון, טלי אורן, דניאל סבג/ מוטי לוגסי, אילנית גרשון, נוגה שחר ואלון נוימן.

הדמויות העיקריות: ארון, בנה של המאמע, ראש קבוצת טיח, נשוי לאיטה ללא ילדים ובתחילת המחזה גם ללא אהבה. ארון כמה לאהבתה של המאמע, שמעדיפה מצידה את סניה, בנה השני.

סניה שרוי באבל על מותה של יונה, רעייתו האהובה, בעת הולדת בנם נחומי. הוא אינו מוצא נחמה באבלו ואינו מצליח לטפל בבנו, שתווי פניו מזכירים את אמו המנוחה. נחומי גדל בחיקה של המאמע.

פנינה, בתה הצעירה של המאמע, מתאהבת בפיקלמן, קל הדעת. בניגוד לדעת המשפחה והמאמע היא נישאת לו ויולדת את רוחל'ה. לאחר שפיקלמן בוגד בה עוזבת פנינה את הבית וחוזרת עם התינוקת אל ביתה של המאמע. שם היא מתקשרת עם יודה, בעלה השני.

יודה הוא פועל גברתן וחם לב שעלה מליטא. הוא אוהב מרחוק את פנינה. לאחר שנפרדה מפיקלמן, יודה מציע לה לעבור לחיות אתו בקיבוץ חדש בנגב.

כאמור במרכז המחזה המאמע, ליא קניג, אם משפחה דומיננטית שעלתה ארצה עם שלושת ילדיה מהעיר מינסק. המאמע מנהלת ביד רמה את חייהם של ילדיה ובני זוגם, ולפעמים אף מעירה לריבונו של עולם כשטעה לדעתה,

בעוד המערכה הראשונה מתקיימת בצל הפיגומים המערכה השניה נערכת בצל הפלישה המצרית לנגב. כולם מגוייסים וזו העת שהמאמע תפרוס כנפיה ותטיל את כל כובד משקלה שהנכד היתום מאם, נחומי, לא יצא ללחום בדרום. מצידה יכול כל העולם להיחרב או כדבריה "אם המצרים רוצים חולות ניתן להם חולות" היא מוכנה לוותר על הנגב רק שבני משפחתה לא יצאו לקרב.

המחזה  מפגיש את  הצופה עם הפערים החברתיים שבין מעמד הפועלים לבין המעמד הבורגני, " הספקולנטים" הסוחרים והרוויזיוניסטים במיוחד את הפער בין ה"פולנים" לבין ה"יקים והאוסטרים" בין העובדים על הפיגומים לבין יושבי בתי הקפה והבליינים , ונשאלת השאלה האם הטייחים יצליחו לטייח את הפערים ולדחוק את הבעיות החברתיות, יתרה מכך מה קורה כאשר זה חודר לתוך הקן המשפחתי?

יחצ

יחצ

יחצ

סיפור משולב של חיים בתוך חיים, של אנשים בתוך משפחה של הימים ההם ואולי שום דבר לא השתנה.

 

כמה שאני לא אוהב לכתוב " הצגה חובה" זו הצגת חובה. כי כמה עוד נראה את  ליא קניג על הבמה בגדולתה.

שתפו את הפוסט!