אם אתם לא יודעים למה למסעדה איטלקית אמתית וטובה קוראים טריטוריה (Territorialità) אז תצטרפו אלי למסעדת פורטו בנמל תל אביב ותבינו, בעצם פורטו אינה הטריטוריה האיטלקית היחידה בארץ, וכבר ביקרתי בכמה בכפר סבא, ברעננה ואפילו יש בתל אביב, אבל כעת זה הזמן אחרי מאה ימים שהיא בהרצה לספר לכם ולעורר לכם את התיאבון לאוכל איטלקי דליקטס, כן מה שכתוב דליקטס כאן בנמל תל אביב על הדק, ואני חייב לומר לכם גילוי נאות שאתמול הייתי שם בהזמנה וכעת שאני כותב שורות אלו אני בקריז כשאני רואה את הצילומים שלי ונזכר בטעמים.
כי טריטוריה איטלקית זה שלטון האוכל האיטלקי במיטבו בלי פוליטיקה ובלי גבולות, כאן מול הים האופק הוא הגבול ולא הקיבול שלי , אילו יכולתי הייתי אוכל הכל כפול ושוב ואני לא אומר את זה במליצה.
אז הנה תקראו קצת על המקום, טרטוריה (אוכל, אוירה וכייף) חדשה הושקה בנמל תל אביב, תחת השם 'פורטו' – מסעדה איטלקית אותנטית, המציעה שילוב מנצח של קולינארי, יחד עם נוף אינסופי של הים התיכון.
פורטו משתרעת על פני שטח כולל של כ- 600 מ"ר בשני חלקים עיקריים: חלק פנימי וחלק חיצוני הממוקם על הדק של הנמל.
פנים המסעדה מציע כ- 50 מקומות ישיבה, בחלל הבנוי בשתי קומות ומעוצב כסיפון של אנייה בשילוב מוטיבים איטלקיים (האדריכל דודי אזולאי). הבר עשוי עץ ובנוי בצורת חרטום, המעקה המפריד בין שתי הקומות בחלק הפנימי של המסעדה, הוא כמו מעקה בסיפון של אנייה, המראה בצורת הגה ענק ועוד, מאידך טפט קיר ענק ובו גונדולה השטה על גבי מפת העולם – בארץ המגף.
החלק הפנימי מתאים לבילוי מחייב, רציני או אינטימי, אך גם למחפשים מקום שקט וממוזג.
החלק החיצוני של 'פורטו' מציע כ – 130 מקומות ישיבה, באמצעות ספות וכורסאות נוחות לישיבה. כך ניתן ליהנות מבילוי רגוע, באווירה פתוחה וקלילה עם נוף ישיר ל הים.
השף אילן חפץ ( אונו ) היה עסוק במטבח, המנות שלו זרמו החוצה ללקוחות כשכל מנה עוברת תחת היד שלו, ולא היה לו זמן לדבר אתנו, יחסי ציבור או לא קודם הלקוחות! אבל שוב גילוי נאות כשסיימתי את הארוחה ירדתי במדרגות למטבח ואמרתי לו " שף, תודה, אוכל מעולה" משפט נדיר אצלי.
בתפריט עושה אילן שימוש בחומרי גלם טריים, אותנטיים ואיכותיים. כל המנות נעשות במטבח המסעדה, החל מהבצק של הפיצה והפוקצ'ה הנאפה בתנור אבן בתוך המסעדה, דרך הבצק של הפסטה ממנו מכינים את הרביולי, הרביולי, הניוקי, הפטוצ'יני, הסלטים, וכן הקינוחים שאת כולם מכינים גם כן, במקום.
חברים מקום שאופה את הלחם שלו במקום ומכין את הפסטה שלו במקום ומשתמש בחומרי גלם טובים זו מסעדה!! ואני חייב לציין שהפסטה על כל צורותיה שווה מדליה.
אז התחלתי כרגיל בשנדי מהבר שמגיש אחלה משקאות ולא ניצלתי יתר את הגעתי עם נהג תורן או נהגת לצורך העניין המשכתי בגיוורצטרמינר עד שהיין נגמר והמשכתי בלימונדה. אבל חשוב שתדעו הבר ב'פורטו' עשיר ומציע מגוון רחב של משקאות אלכוהוליים כגון: מבחר יינות, מבעבעים וקוקטיילים ייחודיים למקום.
ואז כשאני בשיא התיאבון בתחילה ההתקפה כמו בכל הארוחות של בלוגריות חמודות שכאן גילו נימוסי יתר וסבלנות שאצלם בשקט, צל"ש בנות.
כנהוג ומקובל על השולחן הונחו אחר כבוד פוקצ'ות – סלסלת עגבניות, שמן זית ובלסמי מה לומר כל ביס וכל טבילה, הללויה.
מתאבן קפרזה עם גושי גבינת מוצרלה קרועים, מיקס עגבניות, זיתים, פלפל קלוי, שמן זית, בלסמי מצומצם היה מעדן, כמה שקפרזה זה כבר הפך לסטנדרט שכמה מסעדות חושבות שלהגיש פרוסות עגולות של עגבניות וגבינה ושמן זית עם בזיליקום כאן זה היה פאר היצירה והטעם.
עכשיו התחלנו עם צלחת שרשמתי לי בצד "פנינים" רביולי פורצ'יני עם גבינת מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין, פרמז'ן, זה נחשב כאן לאנטיפסטי כן! האמת מה התפקיד של אנטיפסטי אם לא לפתוח את התיאבון והוא מה זה נפתח, כי אם ההתחלה כזו אז ההמשך מבטיח.
פיצה פורמג'י ז"א פטריות עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטובלו, גבינת בושרון, רוקט, רוטב עגבניות הייתה מדהימה, דקה בפנים כמו שמגישים באיטליה, מנופחת מהבצק בחוץ וקריספית בקצוות שאי אפשר לוותר על אף ביס, אכלתי שלושה משולשים לפחות בלי לחשוב על ההמשך.
ואז הגיעה המנה שרשמתי עליה "זהב" רביולי דלעת בשמנת , מנה שאני לא אשכח לעולם!! הרביולי הכי טעים שאכלתי, אני גורף אותו עם הרוטב המדהים שנכנס לקפלים והוא נמס בפה בעדינות שלו ובטעם הנפלא.
עכשיו הגיעה פיצה מדרום איטליה, פיצה פפרוני , נקניק סלמי שמיוצר במיוחד לפיצות ולא לסנדוויץ' שלכם לעבודה, קאפיש? לא הרבה פעמים יוצא לי לאכול פפרוני בארץ ( אולי כשרות?) פה במסעדת פורוטו היא הייתה ממש מוצלחת וטעימה. והבצק כנ"ל דק בהפנים ומנופח בחוץ טיפה חרוך אפילו ונהדר אין לי מילים.
והפיצה הנוספת נפוליטנית קלאסית – פיצה מארינרה עם רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים, פטרוזיליה, בלב אמרתי , אימא אני רוצה לגור כאן, אתה מרגיש באנשובי ובזיתים שהשף משתמש בחומרי גלם איכותיים, אתה נהנה מכל ביס והלכו כאן משולשים בלי לספור.
ואז עמדתי בפני בעיה רצינית לבחור מנה עיקרית, האמת אני חולה על פירות ים אבל לא בקיץ! וסתם לאכול פסטה בשביל להתרשם לא בא לי למרות שמהרביולי כבר הבנתי שיש שם במטבח שף קליבר, והייתי צריך לבחור בין מנת ספישל שלא בתפריט לבין מנת דג סלמון, התאווה ספישל הפסידה לנאמנות המבקר לתפריט: נתח נאה של פילה סלמון על ניוקי, שום, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון, שמנת, מנה כל כך נאה ומשביעה, והניוקי נימוח כמו שאני אוהב, טעים כולל הרוטב,
אלא שהמלאכים בשמיים הנידו כנפיים וקובי שלחש לסירים נשף למלצר : מנת ספישל של קרעי פסטה רחבה ונתחי סינטה צרובה עם רוטב בקר ויין ועל טוב המטבח בקיצור מה שאנחנו קוראים פפרדלהא–לה קצ'יטורה ( רוטב הציידים ) אני לא נכנס אם זה בדיוק היה רוטב הציידים דמי גלס וכו' וכו'.. אבל אני מצהיר שחייבים להכניס את המנה הזאת לתפריט ומיד, כי אז בעוד שלושה חודשים אחרי שכולם יבינו במה מדובר יהיה תור בכניסה למסעדה! הבשר היה איכותי וטעים והפסטה עם הרוטב יחד עם הבשר תענוג. אין דברים כאלו.
בגזרת הקינוחים, טעמתי את מקפא ברולה, זה לא הברולה הרגיל שאנחנו רגילים זה פרפה שוקולד לבן, קראנץ' נוגט, קרמה שוקולד, טעים בהחלט אבל שונה.
טירמיסו שמוגש בכוס, קרם מסקרפונה מוקצף עם נגיעת אספרסו וליקר אמרטו ובישקוטים, נחמד.
והקינוח המנצח היה מרקיז שוקולד שיש בו בננות מקורמלות, שטרויזל אגוזי לוז, גלידת קרמל, אם מושכים בכפית את השטרויזל עוגיות וחד עם הגלידה ועוצמים עיניים מתענגים.
זהו את השקיעה הממשית הפסדתי בשעת הארוחה אבל אם תבחרו להגיע בשעות בין הערביים או בערב, תרוויחו, נוף חלומי אל הים ואל השקיעות המדהימות שהשמש שלנו יודעת לספק מידי יום. בזמן שתשבו על הספות המרגיעות, בחלק החיצוני של המסעדה, תוכלו ליהנות פעמיים: נוף אין סופי עוצר נשימה ושקיעה מרהיבה לצד מנות ייחודיות מהתפריט העשיר.
בשעות בין הערביים, אל תוך הלילה, האוירה בפורטו משתנה.
התאורה במקום, יחד עם הצמחייה והריהוט כל זאת בשילוב הנוף הטבעי אל מול הים והדק האינסופי מעניקים לפורטו אוירה איטלקית ייחודית ושונה, במקום הכי מרכזי שיש – נמל תל אביב.
נמל תל אביב
האנגר 21, תל אביב