סיכום: הסרט זכה באוסקר ובצדק!
הסרט מראה לנו תמונות מחייהן של שתי משפחות באיראן של ימינו, על הקונפליקטים שבתוכן, בין הבעל לאשתו,וכן בין שתי המשפחות.
בראשונה, האשה מאוד אסרטיבית והחלטית, וכשהיא נוכחת שבעלה אינו מעוניין להגר לארץ אחרת, היא מוכנה לוותר על הנישואין כדי להשיג
את מטרתה,והכל מתוך דאגה לבתה בת ה 11 הנראית מבוגרת יותר מגילה. אולם הבת מגיבה באופן לא צפוי, לגמרי.
במשפחה השניה, האשה כנועה למראה, אך היא מניפולטיבית ועושה דברים מאחורי הגב של הבעל, והוא כמובן אינו מבליג.
שתי המשפחות נפגשות במקרה וההתנגשות שקורת ביניהן מביאה אותם לחקירה משטרתית.
אנו יכולים לזהות כאן אנשים מוכרים מהסביבה שלנו,חברים וקרובים, הם כועסים,משקרים,מאיימים, שומרים טינה, מסתירים עובדות ומעשים.
הטעויות שהם עושים הן טעויות אנושיות בסיסיות ונפוצות,כמעט אפשר לומר אופי " ים תיכוני" אך לאירן אין מוצא לים התיכון.
גם הילדה בת ה 11 מגלה שהמבוגרים אינם מושלמים, וכשהיא תופסת את אביה משקר היא מטיחה בו " למה שיקרת?" והוא עונה" אם הייתי אומר אמת הייתי נכנס לכלא".
זהו סרט אנושי שנוגע לכולנו, וקשה להאמין שהוא נעשה בזמן שלטון האייתולות. יש בו כבוד מתוך אמונה לדת, בלי שטיפת מוח, ויש בו כבוד להורים מבוגרים. אין בו שמץ של גזענות או שנאה לזרים. הדמויות מאוד אמינות והעלילה מדלגת באומנות מתמונה לתמונה אחת לשניה כשכל פעם המצב מסתבך עוד קצת, אולי יש צורך לראות את הסרט שוב כדי להבין את חשיבותם של כל הפרטים הקטנים שבו, וכיצד הם בונים את כל הפאזל.
חובה לראות.