מוזיאון ישראל בירושלים מציג החל מה- 5 ביולי 2013, למשך ארבעה חודשים בלבד, תערוכת יצירות מופת מתוך אוסף ורנר וגבריאלה מרצבכר– מאוספי האמנות המודרנית הפרטיים החשובים בעולם.
"צבע פראי" – תערוכה נוספת מתוך האוסף – הכוללת גם יצירות מופת שמעולם לא הוצגו בארץ. וניתן למצוא בה יצירות של גדולי האמנים המשתייכים לזרמים אלה, ובהם: אנרי מאטיס, ואסילי קנדינסקי, ארנסט לודוויג קירכנר, מקס בקמן, ג'ורג' בראק ואחרים. היא תוצג באולמות האוספים של המוזיאון כמבוא לתערוכת הקבע של אמנות המאה ה-20. התערוכה היא הרחבה של מערכת היחסים ארוכת-השנים בין מוזיאון ישראל ובני הזוג מרצבכר, שראשיתה בכהונתו הממושכת של מר מרצבכר כנשיא המייסד של אגודת ידידי המוזיאון בשוויץ. בשנת 1986 תרמו בני הזוג מרצבכר את הקמתם של אולמות יוליוס והילדה מרצבכר לאמנות ישראלית.
במסיבת עיתונאים עם פתיחת התערוכה אמר ג'ימס סניידר וציין את התרומה והיחסים המיוחדים של מרצבכר למוזיאון ועל התרומה שלו למוזיאון ולאומנות.
מדובר בתערוכה יחודית בכך שהיא מציגה את התפתחות הציור המודרני בתחילת המאה העשריםעש שני הזרמים העיקריים שבבו: אימפרסיוניסם ופוביזם.
הפרה הכלב והבית פראנץ מארק
הזוג מרצבכר הקדיש את חייו לרכישה ואיסוף של יצירות מופת של חשובי הציירים של אותה התקופה. תערוכה ראונה התקיימה בירושלים 1998 ומאז האוסף מוצג בכל העולם. אוסף אשר קודם איש לא ידע עליו. בתערוכה זו כיום מוצגות גם תמונות שטרם נראו במוזיאונים בעולם.
חלק מההסברים של ורנר מרצבכר על הציורים:
זהו הציור הראשון של קנדינסקי שהוא רכש
בתערוכה מוצגות בין היתר 9 תמונות של וסילי קנדינסקי על קיר אחד, זו לצד זו, זהו אירוע חד פעמי שטרם היה כמוהו בעולם.
קשה להישאר אדישים מול הצבעוניות העזה של היצירות, הציורים של תחיתלת המאה הקודמת הפרו את כל חוקי הציור הקלאסי ופתחו עידן חדש בו במקום צבעים עדינים ומאופקים השתמשו בצבעים בסיסים ישר מהשפופרת ללא עירבוב. כך גם המציאו זוויות חדשות מקוריות.ומשחקי אור וצל. הציור אינו צריך לתאר מציאות בדיוק המרבי, אלא לבטא את שמתרחש בנפשו של הצייר וכך גם לגעת בנפשו של הצופה.
התמונות האהובות עליו, כלב פרה ובית של פרנץ מרק, נערה עם חתול של א.ל. קירכנר
בין היצירות המוצגות בתערוכה ניתן למצוא גם יצירות שנרכשו על ידי ורנר מרצבאכר בשנים האחרונות, ובהן: "מלקטי תפוחי-אדמה" (1907-1905) מאת מוריס ולאמנק, "שתי עירומות על ספה כחולה" (1920/1910) ו"נערה עם חתול, פרנזי" (1910) מאת ארנסט לודוויג קירכנר, ו"שני פרשים ואדם שוכב" (1910-1909) מאת וסילי קנדינסקי.
ועוד כאן
אוסף מרצבכר
ורנר מרצבאכר נולד ב-1928 בדרום גרמניה ולאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938 נשלח על ידי הוריו בטרנספורט הילדים לשווייץ. לרוע המזל, הוריו לא הצליחו להימלט והם נספו במיידנק.
ב-1949 היגר לארצות-הברית שם נישא לגבריאלה מאייר בת למשפחה שהאמנויות מילאו בה תפקיד חשוב וברשותם היה אוסף צנוע של ציורים מודרניים שהפך לסמל ולמופת בעיני ורנר וגבריאלה ונר לרגליהם בהקמת האוסף שלהם.
ב-1953 הצטרף ורנר לשוק הפרוות בניו-יורק כשותף בחברה "מאייר, הופמן ומקס פיק". כעבור 11 שנים כשחזר עם רעייתו ושלושת ילדיו לשווייץ- הפך לבעלים של התאגיד הבין-לאומי למסחר בפרוות "מאייר ושות".
במהלך השנים החלו בני הזוג לפתח ולעצב טעם אמנותי משובח לאמנות מודרנית שהוגדר בעצם על ידי שתי יצירות מופת ראשונות שרכשו: "עצים פורחים" מאת קרל שמידט-רוטלוף ו"תפנים בקוליאור (ה'סייסטה')" מאת מאטיס. הם החלו לרכוש יצירות פוביסטיות ואקספרסיוניסטיות נוספות, וציורים המשתייכים לזרמי אמנות קרובים להן.
כיום כולל האוסף כ-150 ציורים ופסלים, החל מהתקופה האימפרסיוניסטית ואילך, וניתן למצוא בו יצירות מופת רבות של פיקאסו, מאטיס, קנדינסקי, קוקושקה, בראק, בקמן, פרנץ מארק, פול קליי ורבים אחרים.
רוב היצירות שבאוסף נקנו במכירות פומביות, אם כי כמה מן החשובות שבהן נרכשו מגלריות לאמנות ולעתים אף ממשפחת האמן. אמות המידה לרכישה התבססו תמיד על איכות מעולה וכוחה של העבודה לגעת בהם ו"לדבר" אליהם. כדבריו של ורנר מרצבכר: "האוספים הטובים ביותר נוצרים מתוכך".
התערוכה "צבע פראי"- מדגימה את פרי עמלם באיסוף יצירות אמנות המשקפות שניים מזרמי האמנות המרכזיים במאה ה-20. התערוכה מציגה מגוון רחב של נושאים: נופי טבע, עיר וכפר, טבע דומם ויצירות פיגורטיוויות ומופשטות, וכל היצירות המוצגות בה מתאפיינות בשפע הצבעים, בהבעה העזה ובאנרגיה הדינמית. בכולן בולט טעמו האישי הייחודי של אחד מאספני האמנות החשובים בעולם.
ורנר מרצבכר על האוסף ( מתנצל על איכות הוידאו בשל הצפיפות)
אוצרת התערוכה ד"ר עדינה קמיאן-קשדן.
הכותב אינו מבקר אומנות