אין ספק שבקונצרט זה שביצעה התזמורת הסימפונית ראשון לציון היה לנו פסנתרן ווירטואוז – אלכסנדר קורסנטיה זוכה פרס רובינשטיין שפשוט אין מילים לתאר את נגינתו ואת הביצוע שלו ליצירה של רחמנינוב. זאת ועוד, המנצח האסטוני המרשים אנדראס מוסטונן גם הוא אחד מנכסי המוסיקה בישראל וכן, ברור, היצירה של רחמנינוב היא אחת הקשות והמאתגרות לביצוע, כך שזכינו להקשיב וליהנות מביצוע מיוחד ונדיר במחוזותינו.
התזמורת הסימפונית ראשון לציון ביצעה 3 יצירות בקונצרט מס' 4
הוירטואוז, קונצרט של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון- לציון
The Virtuoso
מנצח: אנדרס מוסטונן Andres Mustonen
פסנתר: אלכסנדר קורסנטייה Alexander Korsantia
בתוכנית:
רחמנינוב קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 ברה מינור אופ' 30
מאהלר אדג'ו מתוך סימפוניה מס' 5
פרוקופייב "רומיאו ויוליה", סוויטה מס' 2
Rachmaninov Piano concerto No. 3.
Mahler Symphony No. 10 – Adagio.
Prokofiev Romeo and Juliet, Suite No 2.
הרוח החדשה ממשיכה ונושבת על במת התזמורת, ההחלטה לכבוד שנת ה-70 למדינה לנגן בכל קונצרט שיר ישראלי שעובד לתזמורת הפכה למסורת. הפעם היה זה השיר הליכה לקיסריה (אלי אלי), מלים חנה סנש, לחן דוד זהבי, עיבוד דורון טוויסטר (הצ'לן הראשי). הביצוע היה מעולה ומרגש.
המנהלים המוסיקליים בחרו לפתוח את הקונצרט ביצירה של מאהלר, פרק האדג'ו מתוך הסימפוניה מס' 3 שלו (הוחלפה התכנית המקורית לנגן את האדג'ו מסימפוניה מס' 10). כל היצירה הזו – סימפוניה מס' 5 עוסקת באבל, קינה ומסע לוויה. פרק האדג'ו שהוא השלישי ביצירה הוא ממש קינה לאזכרות, פרק דרמטי, רגשי, נוגה ומשעמם!
נכון התזמורת ניגנה בנעימות והמנצח ניצח בחן וברוגע שלא תמיד מאפיין אותו. רק כלי מיתר היו על הבמה ונבל. ממש מוסיקה ללויה ואבל. איטית מאוד, נוגה אבל מונוטונית ולא יוצרת ענין אצל המאזין.
ההמשך היה יצירה נעימה ומוכרת פרוקופייב "רומיאו ויוליה", סוויטה מס' 2.
כבר בפתיחה הרועמת והעוצמתית (גם התעוררנו!) היצירה כובשת את המאזין, היא מתחילה בנעימות וממשיכה בתרועה רמה של כלי הנשיפה כשהטובה מאחור נותנת טון והתופים את הקצב, ואז בא הקטע האהוב והמוכר מיצירה זו.
הנה תקשיבו!
https://www.youtube.com/watch?v=p1_JUTAO0SA
היצירה (שבמקור היתה סוויטה לבלט) נבנתה תוך כדי ביקורות ואי שביעות רצון של בתי המחול ברוסיה וכך נוצרה מוסיקה של שתי סוויטות לבלט שהתקבלו בהתלהבות.
4 שנים לאחר שנכתבה רומיאו ויוליה ראתה סוף סוף את הבמה בדצמבר 1938 בברנו, צ'כוסלובקיה. ההפקה הזאת היתה מוצלחת למדי. אולם בברית המועצות עצמה הבכורה שלה עלתה רק ב -11 בינואר 1940 והצליחה להשיג ניצחון.
יש ביצירה שבעה פרקים:
המונטגיו והקפולטים אלו התרועות הרמות ששמענו על הבמה כמו המתחים בין שתי המשפחות היריבות.
יוליה כעלמה צעירה המוסיקה נעימה, רכה כמו מעוף פרפר. זהו המחול של יוליה כשהיא מביטה בנשיותה הפורחת במראה.
המנצח נהנה מכל רגע בניצוח על היצירה ומוציא מהתזמורת את המיטב.
האח לורנס המוסיקה מבטאת את ההבנה של הנזיר את לב האוהבים. חלילנית הצד מנגנת בחן ובולטת לטעמי בביצוע קטע זה וכמובן כל שאר הכלים.
מחול עליזות וצלילי פעמונים, הפרפר שבראש שלי עף מפרח לפרח במחול, הקלרנית נכנס בחן וחליל הצד בסולו קצר ומדהים.
זה הזמן של המנצח להביע את שמחתו על הבמה, התנועות שלו נלהבות.
רומיאו ויוליה על סף פרידה המוסיקה מתארת את התעוררות הרגשות המתוקים והמתלהבים של האוהבים בבוקר שלאחר הצהרת האהבה הראשונה שלהם, והמפגש שלאחר המסיבה על מרפסת ביתה של יוליה. הבסונים, הקרנות והקלרנית מביאים רוח חדשה לבמה ואילו הכניסה של הנבל מסמלת את התוגה המתקרבת. הקונטרבסים גם נכנסים ומצליחים יחד עם המיתרים להשרות את השמחה ולעורר את התוגה המתקרבת.
מחול נערות וחבצלות משהו מהאיים האנטיליים ומעין גוון מזרחי מרומז. התיפוף מאחור מבוצע היטב, התזמורת במיטבה. המחול מהיר, התנועה מורגשת במוזיקה, הקונטרבס עם הצ'לות וכלי נשיפה קטנים יוצרים הרמוניה (חבל שנגמר).
קברה של יוליה הדרמה שמתחוללת סביב ההלוויה ובקבוק התרעלה מביאה את רומיאו להתאבד. צלצול הפעמונים, המוסיקה נעשית איטית וכבדה, הצ'לות תורמים לאווירה וכניסת הכינורות משרה את העצב, הכנר הראשי אקהרט בולט בנגינתו. התזמורת ממשיכה וכאילו האוניה טובעת הכל עולה בעוצמה עולה ויורדת. הטובה שוב נכנסת והתוף רועם וזה מתעצם ומצמרר, "בומים" של התופים כאילו מכריזים על משהו סופני. ואז הצ'לות נכנסות והכינורות וגם הקונטרבס וביחד עם כלי הנשיפה יוצרים משהו נפלא.
בהחלט מחיאות כפיים!
אחרי ההפסקה: קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת של רחמנינוב מס' 3
כמה שאהבנו את הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר של רחמנינוב, להתוודות – לא רציתי לשמוע משהו אחר ואפילו כעת בפתיחה שמעתי משהו מהגוון של הפתיחה של הקונצ'רטו האחר. והנה רחמנינוב קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 מתגלה לנו כיצירה אדירה. ואולי זה הפסנתרן הווירטואוז אלכסנדר קורסנטייה שעושה את זה ואולי זה היצירה, המנצח והתזמורת. מדובר על ביצוע מופלא. אני יכול רק להודות למוסטונן על ההכנה של התזמורת הסימפונית ראשון לציון לביצוע הנדיר הזה שהחזיר לנו את האהבה לעוד יצירות של המלחין.
ליצירה שלושה פרקים:
הפתיחה Allegro ma non tanto הפסנתרן פותח את היצירה ורק אחר כך נכנסים כלי המיתר ובהמשך הצ'לות וכלי נשיפה מעץ וקונטרבס. המיתרים מלווים את הפסנתרן. אתה יושב ונשבה בצלילים ובתנועה. האוקטבות פשוטות והולך ונהיה מהיר יותר עם הליווי של התזמורת, הנושא נשמע כל פעם בצורה אחרת והחן של הפסנתר פשוט מהפנט, יד שמאל ויד ימין משחקות דמויות חופפות. התנועה מגיעה לשיא, הנגינה שלו עוצמתית, הוא רוקע ברגליים על הבמה וממש נכנס לאקסטזה. הסולו הזה ממחיש עד כמה הוא נושא הקונצרט כאן – הווירטואוז. החליל והקלרנית ואולי הקרן גם נכנסים ומלוים ומעצימים את האקורדים. הקדנצה מסתיימת בשקט, אבל בפסנתר לבדו מורגשת התפתחות שקטה לקראת הנושא השני.
InterMezzo: Adagio וראיציות על מנגינה נעימה ורומנטית, התזמורת מקדימה לפסנתר, הקלרנית והתזמורת יוצרים משהו מלנכולי ומהורהר, מנגינה שקטה ועצובה וכשהוא נכנס האקורדים גם איטיים. שוב מלודית זה מאוד מזכיר את הקונצ'רטו מס' 2 אולם שונה במקצב ובלחן, הסולו של הפסנתר מדהים והחיבור לליווי התזמורתי ממש הרמוני. הקרנות מעבות את המנגינה ושוב המלנכוליות חוזרת. אבל הפסנתר לא מוותר ושוב זה מהיר .
רחמנינוב בשיא החינניות!
Finale: Alla breve התנועה מאוד נמרצת, העוצמות מהירות וגוברות והאוקטבות רק עולות כמו המהירות על הקלידים. לרגע נדמה שזהו מארש רוסי, לרגע אולי מחול בעוצמה ובמהירות. סולו קטן ויפה של חליל הצד שאליו מצטרף מיד הפסנתר. המלודיה שובת לב ואוזן פשוט קסם של יצירה. הקצב רק עולה עם כלי הנשיפה והתזמורת הולך ונהיה מהיר יותר ויותר לקראת הקודה המהממת, רגע השיא של הקונצרט.
https://www.youtube.com/watch?v=IukwgD9-QsA
אנדרס מוסטונן, מנצח
בעונות הקונצרטים האחרונות היה המוסיקאי האסטוני אנדרס מוסטונן פעיל מאד בסצנת המוסיקה הישראלית. עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון הופיע לראשונה בעונת תשע"ה. שיתוף הפעולה עם התזמורת כלל הופעות בסדרות המנויים והופעה של התזמורת ב"מוסטונן-פסט טאלין – תל-אביב" שהוא הפיק בישראל. שיתוף הפעולה כלל הבאת אמנים מאסטוניה והכללת יצירות מארצו בתכניות התזמורת. מוסטונן פעיל מאד בביצוע יצירות של מלחינים בני דורנו וחש שותף בתהליכי היצירה. בין היתר היה פעיל במיוחד באירועי יום ההולדת ה-85 של המלחינה סופיה גוּבַּאידוּלינה, וניצח על ביצוע הבכורה לאורטוריה שלה "על אהבה ושנאה" שהוקדשה לו ועל הקונצ'רטו לכינור שלה "אופרטוריום" (מנחה) בנגינת ואדים רפין. לצד עבודת הניצוח ממשיך מוסטונן לעמוד בראש "הורטוס מוסיקוס" (הגן המוסיקלי) , קבוצת הנגנים שהקים כסטודנט בשנות השבעים של המאה שעברה. הקבוצה מבצעת יצירות מתקופות מוקדמות שהחלה בביצוע מוסיקה נוצרית מוקדמת, עוסקת כיום גם במוסיקה מסורתית הודית, יהודית וערבית וביצירות חדישות. עוד מרבה מוסטונן לנגן עם חברים מוסיקה קאמרית ולבצע עם רביעיית "ארט ג'ז" עיבודים ליצירות מופת בהן וריאציות גולדברג והקונצ'רטות הברנדנבורגיים. הופעות רביעיית הג'ז שלו התקבלו בחום בישראל.
אלכסנדר קורסנטיה, פסנתר
מאז זכה בפרסים ראשונים בתחרות רובינשטיין הבינלאומית לפסנתרנים בתל אביב בשנת 1995 ובתחרות הבינלאומית סידני, אוסטרליה, נסקה הקריירה של אלכסנדר קורסנטיה והוא נישא על גלי הצלחה ומוניטין וזוכה לביקורות מעולות של מבקרי מוסיקה בעולם. קורסנטיה הופיע בין היתר עם המנצחים המובילים ועם תזמורות שונות בהן הסימפונית שיקגו, תזמורת העיר ברמניגהם, הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית הישראלית ראשון לציון ורבות אחרות בארץ ובעולם. הוא היה סולן בסיור של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בברזיל.
אלכסנדר קורסנטיה נולד בטביליסי והחל בלימודי המוסיקה כילד. בשנת 1992 משפחתו עברה להתגורר בארצות הברית ושם הוא הצטרף לכיתת הלימוד של בן ארצו אלכסנדר טוראדזה באוניברסיטת אינדיאנה. במולדתו זכה אלכסנדר קורסנטיה בציון ההכרה הגבוה שמעניקה גיאורגיה לאמניה הבכירים. קורסנטיה משמש כפרופסור למוסיקה בקונסרבטוריון ניו-אינגלנד, מרבה להופיע בארצו ומנהל את פסטיבל המוסיקה "בין הפסחא לחג העלייה" בטביליסי ובערים אחרות בגיאורגיה.