צילום יוני שור
חגי יודן פגש והכיר את קרן הדר לפני שני עשורים בזמן הלימודים בבית צבי, בעשור האחרון לא יצא להם לפגוש ולשמוע ולהאזין. לי אישית יצא בעשור האחרון לשמוע אותה כמה וכמה פעמים. זה היה בקונצרט עם הסימפונית ראשון-לציון בניצוח פרדריק שאזלן, שם היא גם שרה את ברברה סטרייסנד והמיסה אותנו, ועוד. יצא לי גם לשמוע אותה בקונצרט של אנסמבל צעירי תל אביב ב- 2012 בניצוחו של טל ברק שם שמענו אותה מבצעת את וולפנג אמדיאוס מוצרט – " כה גדול הסקרמנט" ק. 142 לסופרן, למקהלה ולתזמורת וכמובן ב- 2015 במסטונן פסט – פסטיבל טאלין תל אביב. בקיצור אפילו כעת כשאני מקשיב לקול שלה אני מצטמרר מהתרגשות. כשקראתי שקרן הדר תחתום את סדרת הסופרנוס שיזם חגי יודן ידעתי שאין מצב שאני מחמיץ את המופע, בטח לא באינטימיות של ההופעות בלופט של חגי.
המופע החל עם יצירות של רימסקי-קורסקוב , שיר הודי מתוך האופרה סאדקו, קרן הדר מפגינה את היכולת הקולית שלה בעוצמה בלתי תתואר, ענקית זו.
ניקולאי רימסקי-קורסקוב (1844-1908) – מתוך האופרה סאדקו: Chanson Indoue – שיר הודי
רימסקי-קורסקוב, המלחין הרוסי הנודע, שילב בין הקלאסי המערבי לאוריינטלי. האופרה סאדקו מבוססת מוסיקלית על יצירה סימפונית מוקדמת יותר של המלחין, שחש כי הוא רוצה להוסיף נופח דרמטי ליצירה.
השיר ההודי הוא סיפור אווירתי, צבעוני ותיאורי של אוצרות הטבע של הודו.
ניקולאי רימסקי-קורסקוב – מתוך האופרה תרנגול הזהב: Hymn to the Sun (אריה של הצארית Shemakha)
ה״המנון לשמש״ מתוך תרנגול הזהב הוא שיר הלל ליופיה ולאורה של השמש. גם כאן – המוסיקה שואבת השראה ממוטיבים אוריינטליים.
בשיר השני "תרנגול הזהב" המטוסים נעצרו בשמיים בניסיון לשמוע אותה! אי אפשר להבין או שאולי אפשר, מדוע אופרה זו נאסרה להשמעה, צונזרה ושברה את ליבו של רימסקי קורסקוב.
היצירה הבאה מיוחדת ביותר, אני יודע שקרן הדר שרה בשבע שפות אבל זה לא כלל יפנית, בא לי לברך אותה ביפנית – אריגאטו גוזה מיישטה. קרן שרה יצירה של טורו טקמיצו – פגישה מקרית. מערב ומזרח נפגשו כאן בשירתה. השיר השני של המלחין היה מתוך הלחנה לסרט הזוי על סמים שנותנים למישהו שהחליפו לו את הפנים, הפעם השיר היה בגרמנית: "אני מביטה בפניך ולא מכירה אותך", היא שרה. שיר מאוד טעון שקרן הדר מצליחה להביע לא רק בקולה אלא גם בשפת הגוף שלה ובהבעת הפנים שמביעה עצב.
טורו טקמיצו (1930-1996) – Meguriai – פגישה מקרית(מילים: איצ׳ירו אראקי)
Waltz (מילים: טסאטסוי איוואבוצ׳י)
שני השירים של המלחין היפני טקמיסו – רחוקים מלהיות מוסיקה יפנית אופיינית – שניהם ניחנים בניחוח הוליוודי מתקתק והרמוני. השיר ״ולס״ לקוח מתוך הסדר The Face of Another של הבמאי הירושי טשיגהרה והוא מושר בגרמנית ורווי עשן סיגריות ואופיום.
לאחר מכן, אסטור פיאצולה (1921-1992) – Ave Maria (מילים: אנג׳לה דניה טרנצי)
Oblivion – שכחה (מילים: אנג׳לה דניה טרנצי)
Che tango che – זה טנגו שד (מילים: אנג׳לה דניה טרנצי; עברית: דורי פרנס)
María de Buenos Aires – מריה מבואנוס איירס (מילים: הורסיו פרר; עברית: דורי פרנס)
Balada para mi muerte – אמות בבואנוס איירס (מילים: הורסיו פרר; עברית: דורי פרנס)
Balada para un loco – בלדה למשוגע (מילים: הורסיו פרר; עברית: דורי פרנס)
השירים של פיאצולה שייכים לז׳נאר הטנגו החדש. התרגומים שעשה דורי פרנס, במיוחד עבור קרן הדר, משקפים באופן פואטי ממש את המשמעות הגלויה והנסתרת של הטקסטים.
ששת השירים מאת המלחין אסטור פיאצולה: החל בשיר אווה מריה, קרן אומרת שזו לא תפילה ואני אומר שאם זו לא תפילה אז מה כן תפילה? נכון אולי לא הטקסט המוכר, אבל אם המילים הן "אין עוד רחמים בעולם…" השירה שלה מהלב, ההבעה הרצינית אתה יושב ומרגיש שזו תפילה אישית של הדר עצמה. מרגש ונוגע. הגובה שהקול שלה מגיע אליו בשירה הביא אותי למחשבה על כותרת "הקולרטורה של קרן הדר". לא יאומן.
השיר "שכחה" אופיין בהבעה קשה כמו מילות השיר.
זה טנגו שד, שיר שהפתיחה שלו קצבית ושמחה, כמעט ג'אז, ממש מחזמר על במת הלופט בהופעת יחיד, וקרן מפגינה את כשרונות המשחק שלה. רשמתי לעצמי "מה כובש את הקהל, המשחק? או השירה? או הכל?."
"מריה מבואנוס איירס" זה טנגו קברטי על אישה קשת יום.
זה הכישרון של קרן להציג רפרטואר מגוון מכל הקצוות החל בשירה אופראית ועד למחזמר או קברט ועוד.
"אמות בבואנוס איירס" שיר דרמטי, אפל ורציני, משהו מעולם אחר, עצוב ומעורר חמלה, אולם זה כבר דקלום ולא שיר.
"בלדה למשוגע" החזיר את קרן הדר מדכדוך השירים הקודמים לשיא נוסף בעוצמות שלה והיכולת שלה להפגין סופרן, הרי לשם כך התכנסנו.
כרגיל חגי מביא יצירה של מלחין ישראלי בבכורה, הפעם זה השיר "אפרורית של ערב" – מילים תרצה אתר, לחן משה זורמן. זה שיר וביצוע של קרן הדר שחייבים לשמוע בשביל להבין, זה משהו אחר שונה מכל מה שאנחנו שמענו ממנה, זה לא אופראי כמובן. משה זורמן כיבד אותנו בנוכחותו בלופט של חגי יודן.
משה זורמן (נ. 1952) – אפרורית של ערב (מילים: תרצה אתר) (בכורה)
השיר שבוצע בהשמעת בכורה ברסיטל מתאר תמונה אופיינית של שירתה של תרצה אתר ומנהלת דיאלוג עם שירו של אביה, נתן אלתרמן – שיר משמר.
עוד אורח מכובד ושיר בהלחנתו היה רפי קדישזון, אלא שכאן כבר מדובר ב"רומן" ארוך שבין קרן הדר ללחנים ושירים והופעות ללחנים של קדישזון. אליס בארץ הפלאות, שירי נונסנס וקצב ישראלי שונה מכל מה ששמענו. גם חגי הפליא בפסנתר וקרן בפלצטים ואפילו היה דואט מלא הומור ומשחק של הבעות פנים. לפעמים זה שיר לפעמים דקלום או הקראה, ואז היא פותחת בסופרן שלה שלא נשכח שבאנו לסופרנוס.
רפי קדישזון (נ. 1953) – שירי אי-גיון (מילים: לואיס קרול; עברית: רינה ליטוין)
היצירה ההומוריסטית המבוססת על ״אליס בארץ הפלאות״ היא שילוב של טקסטים שכל אחד לחוד וכולם יחד הם נונסנס.
צילום יוני שור
ולסיום, הדרן היה מתוך האופרה ״הנסיך איגור״ מאת בורודין, ענק שיא השיאים!
זהו, תמה הסדרה! מה קרה, חגי, אין עוד סופרניות ? קדימה, הסופרנוס עונה שתיים או הטנורים? מה הולך להיות בשנה הבאה, ספר לנו, – אהה, רסיטלים ועוד…היכונו!
קרן הדר, סופרן בוגרת בית-הספר הגבוה לאמנויות הבמה ״בית-צבי״, פיתחה בעשור האחרון קריירה בינלאומית מגוונת, תוך שילוב בין רפרטואר קונצרטי, מוסיקת תאטרון, זמר עברי ושירי-עם. בזכות מלגה מיוחדת מן המאסטרו דניאל ברנבוים השתלמה קרן בשנים 2006-2007 בלימודי אופרה בברלין וגילמה את ננטה בפאלסטף (ורדי) לשבחי הביקורת הגרמנית. בשנת 2011 גילמה את כרמן (ביזה) עם התזמורת הסימפונית חיפה בניצוח נועם שריף. בין התזמורות שהופיעה עמן: הפילהרמונית של וסטצ׳סטר ניו יורק, הסימפונית של ברלין, הסימפונית של איטליה, הסימפונית של בנגקוק, הפילהרמונית הישראלית והקאמרטה ירושלים. היא שרה תחת שרביטם של לורין מאזל, זובין מהטה, נועם שריף, אבנר בירון, אריה ורדי, ליאור שמבדל, פרדריק שזלן, ירון גוטפריד ואחרים בארץ ומחוצה לה: ארה"ב, רוסיה, סין, תאילנד, אנגליה, צרפת, איטליה, קרואטיה, פולין, בלגיה וגרמניה. בשנת 2006 יצא לאור תקליטה הראשון עם רפי קדישזון ודן אטינגר – ״מוסיקת לילה זעירא״ ובשנת 2007 התקליט ״שחורה אני ונאווה״ ובו פנטסיה על שיר-השירים מאת אלה מילך-שריף. ב-2010, יצא לאור בבריטניה תקליטור בו משתפת קרן פעולה עם נגן קרן-היער אלון ראובן והפסנתרן יוני פרחי. ב-2013 יצא לאור תקליטה הרביעי עם משה זורמן ואסף רוט ובו מסע מוסיקלי בעקבות ״החלונות הגבוהים״. קרן שרה בהצגה אשכבה (חנוך לוין) ובאופרה צחוק של עכברוש (נאווה סמל ואלה מילך-שריף) בתיאטרון "הקאמרי" ובמחזות בתיאטרון באר-שבע ובתיאטרון הספרייה. קרן הדר היא זוכת תחרות ריינסברג שבגרמניה לשירת אופרה ואמנית נבחרת של הקרן למצוינות בתרבות. היא אימם של התאומים אייל ונועה.
צילום יוני שור
הקריירה של חגי יודן הביאה אותו לשיתוף פעולה עם מיטב הזמרות והזמרים בארץ ובחו״ל. כזמר בעצמו, ליווי זמרים הוא לו טבע שני – הנשימה המשותפת, בניית המשפט המוסיקלי השירתי, הדריכות לכל הברקה ספונטנית והכרת הרפרטואר הווקאלי על בוריו. וכזמר בעצמו – הוא גם יבצע דואט עם כל אחת מהזמרות.
הרעיון לסדרה נולד מתוך עבודה צמודה עם זמרות ומתוך אהבה לקול הסופרן ולאפשרויות והצבעים השונים שהוא טומן בחובו. מאחורי כל קול ייחודי ומרגש קיימת גם אישיות מדהימה, מה שהפך את היצירה המשותפת עם חברות טובות ואמיתיות להנאה צרופה – בחדר החזרות כמו גם על הבמה, מול קהל שיזכה לביצועים יוצאי-הדופן והטובים ביותר בחלל הקסום אותו עיצב חגי.
כסטייליסט, השם דגש רב גם על הצד הוויזואלי – הקפיד חגי גם הפעם לחבר בין הקלאסי, המסורתי והעל-זמני למודרני והאורבני. לפיכך, בפרסומים השונים מופיעות הזמרות בשמלות ״שחורות-קטנות״, עונדות תכשיטי וינטאג׳ עשויים פנינים על רקע קיר חשוף בבניין התעשייתי בדרום העיר, בו נמצא הסטודיו למוסיקה של חגי יודן. הווידאו-קליפ שצולם גם הוא ממש מחוץ לדלת הסטודיו, מציג את הסופרניות ביופיין המרהיב וברגעים האינטימיים של כל זמרת לפני קונצרט – בין אם בחימום הקול ובין אם במלאכת האיפור והטיפוח שכל זמרת מכירה מקרוב.
העיצוב האקלקטי של הסטודיו עצמו צולם והוצג במגזינים ובספרי עיצוב ובמשך 6 שנים רצופות ביקרו בו אלפי מבקרים במסגרת ״בתים מבפנים״ – פרויקט הבתים הפתוחים של תל אביב. מחלון הסטודיו נשקף למלוא העין נוף אורבני עוצר נשימה – מחוף הים התיכון ממערב ועד הרי שומרון שבמזרח; ועם שקיעת החמה נשקפת בעד החלון פנורמה ניו יורקית נוצצת.