רכבת קלה
סרטו החדש של עמוס גיתאי
צפיתי בסרט בפרמיירה עם הבמאי השחקנים וכל המי ומי.
האמת לא נסעתי ברכבת הקלה, כנראה שאחרי הסרט אולי לא אסע. זה לא סרט עלילתי ואין בו כל עלילה, זה אוסף של אפיזודות מבוימות עם שחקנים ואחרים שלרובן אין קשר האחת עם השנייה. המון דיאלוגים לפעמים ארוכים לפעמים משעממים ולפעמים כמו הקטע של חנה לאסלו מענגים. מה שכן הטיפוסים ברובן מבחינת הליהוק מעולים, מאוד מתאימים לסיטואציות. לא רואים את ירושלים וזו הייתה הזדמנות להראות את ירושלים, רואים נטו רק את סביבת המסילה בעיקר בתחנות. לטעמי היו כמה אמירות פוליטיות בסרט ומעניין שדווקא לטעמי השחקנים הערבים\פלשתינאים שיחקו מעולה ודי טבעי לסיטואציה. ולמרות שאין לסרט תוכן אתה יוצא עם מטען וחומר למחשבה.
שאפו מיוחד לתמר בלוך על שירתה בפתיחה ובסרט, היא מדהימה.
הסרט בהחלט מציג את הטיפוס הישראלי, המחוספס לפעמים הישיר או הבוטה לפעמים בהגזמה.
בבתי הקולנוע בישראל החל מ-3 בינואר 2019
"רכבת קלה" סרטו החדש של עמוס גיתאי, שהוקרן בבכורה עולמית במסגרת הרשמית של פסטיבל ונציה ה-75 (UNIMED Award 2018), עולה להקרנות בבתי הקולנוע בישראל החל מ-3 בינואר 2019.
הסרט הוא אוסף של אפיזודות משעשעות, המתרחשות כולן בתוך הרכבת הקלה בירושלים, המשמשת כמיקרוקוסמוס יחיד במינו, המהווה מראה אנושית למציאות הישראלית המרתקת והמורכבת בה כולנו חיים.
מנקודת מבט אוהבת אדם, עולה ומתגלה ירושלים דרך תושביה. הסיטואציות היומיומיות במהלך נסיעה שגרתית ברכבת , חושפות סיפורים אישיים של אנשים מאד שונים: חילונים, דתיים, שוטרים, חיילים ואנשי ביטחון, תלמידי ישיבה, סטודנטים, נערות מתבגרות, זוגות תמהוניים, ערבים, אוהדי בית"ר, תיירים וצליינים מוזרים , שביחד יוצרים פסיפס ייחודי של החברה הישראלית העכשווית.
בסרט, שבמהלכו מדוברות שבע שפות שונות, משתתף צוות מרשים של עשרות שחקנים ושחקניות מהארץ ומרחבי עולם, ביניהם שחקנים בינלאומיים ידועים כגון מתיו אמרליק הצרפתי ופיפו דלבונו האיטלקי ולצדם קרן מור, יובל שרף, חנה לסלאו, יעל אבקסיס, רמי הויברגר, מיטל דוהן, רותם אבוהב, משה פרסטר, אחינועם ניני, לירון לבו, למיס עמאר, הילה וידור, לונא מנסור, מאיסה עבד אלהאדי, תומר רוסו, ערן סבאג, רם מזרחי שפינוזה, מנחם לאנג, ז'יל בן דוד, תמר בלוך, מוראד חסן, מוסטפה מוזי, מיה נאששיבי ועוד.
Tramway-in-רכבת-Jerusalem-קלה-בירושלים-צילום-אוליבייה-פיטוסי-photo-by-Olivier-
דבר הבמאי
הסרט 'רכבת קלה' מציע דימוי אופטימי ושונה לירושלים המחולקת. אנחנו, כל תושבי העיר – הישראלים, הפלסטינים והאחרים, מנסים באמצעות הרכבת לייצר מצג שמראה כיצד ניתן יהיה אולי לקיים חיים במיקרוקוסמוס הזה, או ב"קופסת הסרדינים" של הרכבת הקלה בימים שעתידיים להגיע.
זהו ניסיון לראות כיצד יכולים אנשים לקבל האחד את קיומו של האחר, על אף ההבדלים ביניהם.
הרכבת הקלה בירושלים מחברת בין שכונות העיר – מהמזרח ועד המערב – ומכילה בקרונות שלה אנשים מהמגוון הרחב של התושבים, על כל המחבר והמפריד ביניהם. אנו צופים בנוף האנושי הזה במהלך חיי היומיום, דרך סדרה של מפגשים, שמתרחשים לאורך הקו האדום של הרכבת הקלה, קו שנוסע בין השכונות הפלסטיניות שועפט ובית חנינא במזרח העיר לבין הר הרצל במערבה.
הפסיפס הזה, המורכב מפיסות חיים וזיכרונות, יוצר את תמונת המציאות העכשווית בישראל.
אתר הצילום של הסרט הוא המקום בו נפגשים אנשים מרקעים שונים. כך, במהלך הצילומים של הסרט, נוצרו מפגשים בין שחקנים ושחקניות ישראלים, פלסטינים ואירופאים, בתוך קרון רכבת שחוצה את ירושלים.
הסרט מתאר סיטואציה דמיונית, כמעט אוטופית, בעיר היפהפייה, הטעונה באלפי שנים של היסטוריה, מאפשרת לתושביה לחיות את חייהם זה לצד זה. זוהי מעין פנטזיה מלאה בסתירות ובאירוניה.
במציאות העולמית של הימים האלה, אנחנו טובעים בתוך מעין צונאמי של שנאת זרים ואקלים גזעני. כמעט בכל מקום, ישנם פוליטיקאים שבוחרים להלהיט את היצרים הלאומניים ולעודד את שנאת הזר – האחר, רק כדי לזכות בבחירות. במציאות הזאת, האמנויות השונות והעוסקים בהן מחויבים לשמור על פתיחות ולעודד את דיאלוג פתוח וחופשי. זוהי תמצית המסר של הסרט 'רכבת קלה' – לתת ביטוי לאפשרות של קיום חיים משותפים וליצור דיאלוג במקום שנאה.
אורך: 94 דקות | ישראל | שפות: עברית, ערבית, צרפתית, אנגלית, גרמנית, איטלקית, לדינו ו־יידיש | תרגום: עברית | הפקה: 2018