במרכז הקונצרט השלישי לעונה זו מוצרט וז'וזף בּוֹלוֹן אַבּיר סֶן ז'וֹרְז' המכונה מוצרט השחור שההבסבורגית מריה אנטוניה החלה להעדיף אותו על מוצרט בבית המלוכה. קונצרט זה הוא בכורה בה לראשונה מנוגנות יצירות של ז'וזף בּוֹלוֹן אַבּיר סֶן ז'וֹרְז'.
הקונצרט:
ז'וזף בּוֹלוֹן אַבּיר סֶן ז'וֹרְז' (1799-1745) קטעים מסוויטת הבלט "המאהב האלמוני"
וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) קונצ'רטו לכינור ולתזמורת מס' 4 ברה מז'ור, ק' 218
ז'וזף בּוֹלוֹן אַבּיר סֶן ז'וֹרְז' קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בלה מז'ור, אופ' 5 מס' 2
יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס' 85 ("המלכה") בסי במול מז'ור
אריאל צוקרמן מנצח
איתמר זורמן כינור
ז'וֹזֶף בּוֹלוֹן אביר סן-ז'ורז' (Joseph Bologne Chevalier de Saint-Georges ) נולד ב-1745 באיים הקריביים. אביו היה בעל מטעים צרפתי ואמו – השפחה הסנגלית של אשתו. האב בחר להעניק לבנו את שמו ואת תוארו, וכשעקרה המשפחה לפריס ניתן לו חינוך משובח: בהגיעו לבגרות היה ז'וזף סַיָּף ורקדן, פרש וצלף. בעקבות המהפכה הצרפתית, נטל פיקוד על גדוד של כהי-עור שלחם לצד הרפובליקה. אשר למוזיקה, ז'וזף התגלה ככנר מזהיר, ולימים גם כמלחין וכמנצח. הוא חי במקביל למוצרט ושניהם היו עילוים. למה איפה הוא מכונה "מוצרט השחור"? אגודה המעלה לתודעה יוצרים לא-לבנים זועקת: "קיראו למוצרט סן-ז'ורז' הלבן!" ובאמת, כפי שעוד נראה, מסתבר שמוצרט הושפע מן המלחין הפריסאי. מדוע נעלם ז'וֹזֶף בּוֹלוֹן מדפי ההיסטוריה על אף שנגינתו וכישרונו היו לא פחות ממוצרט? – צבע עורו. ז'וֹזֶף בּוֹלוֹן בן של שפחה בתקופת סחר העבדים היה שחור עור, תקופה בה שחורי עור היו עבדים והגזענות עשתה את שלה. אביו, טאוורנייה דה בולוניה, היה אציל פושט־רגל צרפתי שלא היה יכול לשאת את אימו ולכן לא היה באפשרותו להעניק לו תואר אצולה אבל העניק לו את מעלת אביר, שוואליה, והעניק לו את שם הנחלה הסמוכה לשלו – סן־ז'ורז'. ז'וֹזֶף בּוֹלוֹן זכה לחינוך מוסיקלי ולימודים עיוניים. מילדותו התבלט בכושר הגופני ובזריזותו אשר הרשימו לימים את גבירות פאריס ביניהן הבסבורגית מריה אנטוניה. לבוש היה כבן־אצילים, אך בעיני הלבנים נותר "בן של שחורה", וזכה ליחס בהתאם. אך שוב עם הזמן בשל צבעו השחור והאפליה המכוונת של נפוליאון בונפרטה יחד עם שגשוג העבדות ודחית השחורים מכל עמדה, למעשה נשלל ממנו כל מעמד וכל יצירותיו "נעלמו" ורק לאחרונה התגלו בארכיונים וקמו לתחייה. בקונצרט זה של הקאמרית מביאים שתי יצירות משלו לקדמת הבמה ועוד עם הכנר הווירטואוז איתמר זורמן.
היצירה הראשונה
ז'וזף בּוֹלוֹן אַבּיר סֶן ז'וֹרְז' (1799-1745) קטעים מסוויטת הבלט "המאהב האלמוני"
מיעוט הלחנותיו של סן-ז'ורז' לא שיחק לטובתו. נותרו 2 סימפוניות, סונָטות, קונצ'רטי, סימפוניות קונצרטיות, רביעיות, שירים ו-6 אופרות קומיות. האופרה השלישית והמצליחה מכולן, "המאהב האלמוני", נסבה סביב האלמנה היפה לֵאוֹנְטִין, המגלה שבעלה המנוח בגד בה. מרגע זה ליבה קָץ באהבה. בינתיים שפע מכתבי הערצה ותשורות מגיעים אל מעונה ממחזר אלמוני. אותה ואת ידידָהּ וַלקוּר כל זה מצחיק, עד שהידיד מודה שהוא הוא האוהב האלמוני. התיענה לֵאוּנְטִין לווידויו? נשמע ארבעה קטעים מסוויטת האופרה: פתיחה (מהיר-איטי-מהיר), ושלושה מחולות.
המאהב האלמוני , האופרה השלמה היחידה ששרדה של סן ז'ורז', מבוססת על מחזה מאת סטפני פליסיטה דה ז'נליס (1746-1830). מאדאם דה ז'נליס, סופרת מצליחה וידידה של סן ז'ורז', הייתה גם האישה הראשונה שמונתה למורה רשמית לבני משפחת המלוכה. מעט מאוד מתועד על מקורות המחזה או האופרה, אולם אנו יודעים שהוא הולחן עבור התיאטרון הפרטי הנודע של מאדאם דה מונטסון (1738-1806). סן ז'ורז' היה המנהל המוזיקלי של התיאטרון ומאדאם דה ז'נליס, אחייניתה של מאדאם דה מונטסון, הייתה מוכרת היטב לסן ז'ורז'. האופרה עלתה לראשונה ב-8 במרץ 1780 לפי עמוד השער של כתב היד. הליברית של המחזה עובדה לאופרה על ידי הליברית הידוע פרנסואה-ז'ורז' פוקס דשייס, המכונה "Desfontaines" (1733-1825). נראה כי המחזה הוצג גם בתיאטרון של מאדאם דה מונטסון, אולי סן ז'ורז' ראה אותו והחליט להשמיע אותו.
העלילה של L'Amant Anonyme מורכבת ממשולש אהבה הכולל שתי דמויות בלבד. מאדאם דה ז'נליס משיגה את המצב הבלתי רגיל הזה באמצעות הגיבורה לאונטין המאמינה שחברתה ואלקור והמעריצה הסודית שלה הם שני אנשים נפרדים. לאונטין, אלמנה מנישואים מסודרים בשנות העשרה שלה, מתנגדת להצעה שעליה לנסות עוד אהבה. כאלמנה בעלת קרקע, לאונטין היא עצמאית אישית וכלכלית, דבר נדיר לאישה מהמאה ה-18.
האופרה מדגישה את מעמדה העוצמתי עם הפזמון במערכה הראשונה, סצנה iv " Chantons, cיlיbrons notre dame ". תנועה זו מחקה חלק מהשפה המשבחת בפרולוגים של אופרות צרפתיות ישנות יותר, שתוכננה במקור כדי למצוא חן בעיני הפטרון של המלחינים.
במרכז הבמה צ'מבלו, חטיבת כינורות וכלי מיתר, שתי קרנות בסון, חליל וקלרניט.
מאז תחילת הקורונה זה הקונצרט הראשון שאני צופה בביצוע התזמורת הקאמרית הישראלית ובכלל, וחלק ניכר לדעתי מהנגנים התחלפו להרגשתי.
הנושא המרכזי חוזר על עצמו בווריאציות שונות מוסיקה סוחפת. הפרק השני דרמטי יותר והמנגינה מאוד עדינה.
וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) קונצ'רטו לכינור ולתזמורת מס' 4 ברה מז'ור, ק' 218
אלגרו / אנדנטה קנטבילה / רונדו (אנדנטה גְרָצְיוֹזוֹ – אלגרו מה נון טְרוֹפֹּו)
בקיץ 1778 נסע מוצרט לפריס בלוויית אמו למצוא לו משרה. אחת התקוות הייתה אוזן קשבת אצל מרי -אנטואנט, הילדה שפגש ווֹלפֶרְל ילד הפלא בחצר קיסר אוסטריה. אלא שההבסבורגית מריה אנטוניה היא עכשיו מלכה צרפתית דעתנית, ולה כבר יש מלחין קרוב ללב (וללבן של עוד צרפתיות): ז'וזף בולון אביר סן-ז'ורז', סייף, כנר וצ'רמר. דמותו האקזוטית-אלגנטית צצה בכל פינה. לנוכח מתחרהו הלא צפוי נמלא מוצרט צער. ואז בא צער גדול ממנו: אימו מתה. מצוקת מוצרט במטרופולין הזר הייתה נוראה. ואך באה הקלה. הוצע לו להתארח בארמון הדוכס מאורליאן. הדוכס, מתברר, חבר של ז'וזף בולון, וגם הוא, הנֶמֶסִיס, מתאכסן באותו ארמון. מ-5 ביולי עד 11 בספטמבר 1778, דרו אפוא "מוצרט הלבן" ו"מוצרט השחור" בארמון אחד. הם דיברו? ועל מה? אין יודעים. ידוע בלא ספק כי מיד אחרי מות אמו הלחין מוצרט סימפוניה קונצרטית לכינור ולוויולה ובה פרק אלגי קורע לב. ראוי לזכור שסימפוניות קונצרטיות (שבהן שני סולנים ותזמורת) הייתה המצאה פריסאית, וז'וזף סן-ז'ורז' הלחין בזמנו שמונה כאלה. על כן מותר לנחש שהשניים אכן נועדו. היום אנו מנגנים קונצ'רטי לכינור ולתזמורת של שניהם, שתי היצירות ילידות 1775. הקונצ'רטו של מוצרט נוצר בזלצבורג. הוא פותח באלגרו בעל נופך צבאי, האנדנטה לירי וענוג, וברונדו מתהלכות שתי ישויות: קוֹנְטְרֶדַנְס נינוח ומנומס וז'יג נמרץ ומקפץ. הישויות מהלכות זו לצד זו וזו כנגד זו, עד שלבסוף – הן מתקדמות יד ביד אל אופק קסום. על הבמה כלי המיתר וארבעה כלי נשיפה קטנים. מוסיקה רומנטית עם מצבי רוח משתנים פעם איטי ונוגה ופעם שמח ועוצמתי יותר.
הסולן ביצירה זו הוא איתמר זורמן אשר מפליא בכנור בנגינת נשמה, וירטואוז מוכשר מאד. הנגינה ממש עדינה וחודרת לנפש המאזין, הדו שיח של הכינור הסולן עם התזמורת הוא מקסים ומדגיש את היכולת והדיוק של זורמן.
ז'וזף בּוֹלוֹן אַבּיר סֶן ז'וֹרְז' קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בלה מז'ור, אופ' 5 מס' 2
אלגרו מודרטו / לרגו / רונדו
סולן איתמר זורמן
תזמורת רק כלי מיתר וצ'מבלו ללא כלי נשיפה כלל
יצירה מלאת עוצמות. אחרי בפתיחה העוצמתית והסולן מפגין וירטואוזיות ונגינה מושלמת ויפיפייה.
בחלק השני הסולן מפליא בכינור והתזמורת מנגנת בצורה לירית שובת לב.
חלק שלישי מהיר מלא שמחה ביצוע מעולה.
כפיים.
בולון, מתלמידי המלחין הבולט בפריס של אז, פרנסואה-ז'וזף גוֹסֶק. מתועד שב-1769 הצטרף סן-ז'ורז' למיזם מינויי הקונצרטים "קוֹנסֶר דֶז אָמָטֶר" (Concert des Amateurs) של גוֹסֶק. ידוע גם שלימים היה לכנר הראשי של המיזם ולמנצח שלו. בהופעות הבכורה שלו כסולן עם תזמורת המיזם, ביצע שניים מהקונצ'רטי לכינור שלו, מתוך ארבעה-עשר שהלחין. הקונצ'רטו שלפנינו הוא הקונצ'רטו השני באופוס מס' 5. מועד הכתיבה כאמור 1775. פרק א', בצורת הסונטה, עשיר מלודית. התזמורת מציגה ארבעה נושאים בטרם מְגַוֵּן אותם הסולן באורח יצירתי. כמה מהרעיונות מופיעים בשינוי לא גדול במקטע הפיתוח, אך במֶחזר (ברֶפְרִיזָה) הסולן מבצע אקרובטיקות קשתניות עוצרות נשימה. היכולות הליריות של סן-ז'ורז' ניכרות בפרק ב', לרגו, שקצביו המערסלים הופכים אותו לשיר ערש כֵּלִי. פרק ג', רונדו, בנוי על נושא קליט וקליל החוזר שוב ושוב בין אפיזודות מנוגדות לו.
יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס' 85 ("המלכה") בסי במול מז'ור
אדג'ו – ויואצ'ה / רומנסה: אלגרו / מינואט: אלגרטו / פינלה: פרסטו
כאן יש נוכחות מלאה של כלי הנשיפה והחליל במרכז היצירה.
הפתיחה של הפרק הראשון נראים כ"הכרזה" מוזיקלית או כרוז,
הפרק השני סדרת וריאציות על שיר העם הצרפתי.
פרק שלישי מינואט איכרים מהנה.
היידן זכה לתהילה אדירה עוד בחייו. הוא כונה "אבי רביעיית כלי הקשת" ו"אבי הסימפוניה", ובשנות השמונים של המאה ה-18 הלך שמו לפניו כגדול מלחיני אירופה. לא ייפלא אפוא, שלונדון ופריס כמהו ליצירותיו. את הקונצרט שלנו תחתום סימפוניה מס' 85 של היידן, אחת משש "הסימפוניות הפריסאית" שלו. כינויה "המלכה", נובע מכך שהייתה פייבוריטית של מרי אנטואנט. אך כיצד הגיעו שש הסימפוניות לפריס? סן-ז'ורז' שלנו הביאן. בהיותו מוזיקאי נערץ ובונה חופשי (כמוצרט) מוּנה בשנות השמונים למנהל המוזיקלי של "קונסֶר דֶה לָה לוֹז' אוֹלִימְפִּיק" (Concert de la Loge Olympique), מיזם קונצרטים מסונף לתא הבונים החופשיים של פריס. הרוזן d'Ogny, פטרון המיזם, הנחה, וז'וזף כתב להיידן, הזמין ושילם. מ-11 בינואר 1786 בוצעו שש הסימפוניות של היידן בניצוחו של סן-ז'ורז' בארמון טוּיֶרִי בפריס. פרק א' מתחיל חגיגי, ואז מתפתח שיח ער בין חבורת צלילים נינוחה לחבריה החופזים. פרק ב' עשוי וריאנטים של שיר העם "La gentile et belle Lisette", פרק ג' הוא מינואט משולש-משקל (כבדרך כלל), ופרק ד' הוא רונדו. נושא שמגיש הבסון, מזדמר, עובר וחוזר.
אריאל צוקרמן, המנצח הראשי והמנהל המוזיקאלי של התזמורת הקאמרית הישראלית משנת 2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית באינגולשדט שבגרמניה. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים.
היום צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הירבה לנצח על תזמורת "אומני הצליל" (Tonknstler) באולם אגודת המוזיקה הוותיק "מוּזִיקְפֶרְאַיין" של וינה, וכן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, באזל ובמברג, הקאמריות של ציריך, שטוטגרט וברמן, תזמורת האופרה הממלכתית במינכן, תזמורות רשויות השידור של מינכן, הנובר, קלן, זַרְבְּרִיקֶן ו-KBS בסאול, תזמורת פסטיבל בודפשט, התזמורת הלאומית הדנית, תזמורת היידן של בּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, תזמורת מחוז דָלַרְנָה ותזמורת האופרה של מחוז נוּרלנד, שניהם בשבדיה. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגיאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקאלית שלו כחלילן, ועל נגינתו זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. גם היום הוא מרבה להופיע כחלילן סולן עם תזמורות ובהרכבים קאמריים.
איתמר זורמן זינק לתודעת זירת המוזיקה ביוני 2011 בזכייה בתחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית לכינור במוסקבה. שנתיים אחר כך, ב-2013, זכה במענק קריירה ע"ש אברי פישר, וב-2014 בפרס קרן בּוֹרְלֶטי-בּוּיטוֹני. הקריירה הבינלאומית לקחה את זורמן לקונצרחבאו של אמסטרדם, ללובר הפריסאי, לוויגמור הול הלונדוני, לקרנגי הול בניו-יורק, לאולם סוּנטוֹרי בטוקיו ועוד. הוא הופיע עם רוב התזמורות בארץ ובהן הפילהרמונית הישראלית, וכן עם תזמורת תיאטרון מרינסקי בסנט פטרבורג, התזמורת הקמרית סנט-פאול במינסוטה, תזמורת העולם החדש בפלורידה, תזמורת הרדיו בפרנקפורט, תזמורת הקפיטול בטולוז, קְרֶמֶרָטָה בַּלְטִיקה, תזמורת רשות השידור הקוריאנית, הסימפונית טוקיו ועוד. בין המנצחים שעמם ניגן: המאסטרי אורן, בַּשְמֶט, דֶה-פְּרִיסְט, טילסון-תומס, מהטה, סְטוּצְמָן, סְטֶרְן, קָנֶלָקִיס ורוברטסון. במוזיקה קאמרית הופיע לצד הפסנתרנים מִיצוּקוֹ אוּצ'ידָה, ריצ'רד גוּד ופָזיל סָאי, הצ'לן סטיבן איסֶרליס והקלרניתן יֶרג וִידְמָן. הוא חבר מייסד של הפרויקט הקאמרי הישראלי וחבר בשלישיית הפסנתר לִיסַנְדֶר, איתה זכה בפרסים רבים.
איתמר זורמן, יליד תל אביב ובנם של הפסנתרנית אסתרית בלצן ופרופ' משה זורמן, סיים בהצטיינות את לימודיו בקונסרבטוריון הישראלי בהדרכת דויד חן ונאווה מילוא, זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, שירת בצה"ל כמוזיקאי מצטיין והשלים את לימודיו באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים בהדרכת חגי שחם. בהיותו בן 21 זכה במלגת לימודים בבית הספר הגבוה למוסיקה ג'וליארד בניו-יורק, בו סיים לימודי תואר שני ותעודת אמן בהדרכת רוברט מאן וסילביה רוזנברג. באקדמיית קרונברג למד אצל כריסטיאן טֶצלָף ומאוריסיו פוּקס. זורמן מנגן בכינור גוּאַרְנֵרִי דֶל גֶ'זוּ (1734) מאוספו הפרטי של יהודה זיסאפל.