28 במרץ 2024 12:31
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת תולדות

לפני כמה זמן נסעתי לנגב הצפוני או ליתר דיוק לנחל גרר. אמרו לי שיש שם להקה גדולה של עקבים, עוף דורס למי שלא מכיר. כך מצויד במצלמה נסעתי, עקבים לא היו שם.

חלפו עברו למקום אחר, אבל שרידי עתיקות ואבני צור לרוב.

למה אני מספר לכם זאת בפרשת השבוע?

בדיוק כששבתי הביתה אחרי שהג'יפ של הירוקים התחיל להסתובב שם, התחלתי ללמוד את פרשת השבוע והנה היה מאמר בו כתוב שבניגוד לאברהם שתר את הארץ לאורכה ורוחבה, יצחק נדד בין נחל גרר לחברון.

" ויצחק בא מבוא, באר לחי רואי; והוא יושב, בארץ הנגב. " ( בראשית כד, סב) ועוד נאמר: "א ויהי רעב, בארץ, מלבד הרעב הראשון, אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל-אבימלך מלך-פלשתים, גררה. ( בראשית כו)

ועוד נאמר: "טו וכל-הבארות, אשר חפרו עבדי אביו, בימי, אברהם אביו–סיתמום פלשתים, וימלאום עפר. טז ויאמר אבימלך, אל-יצחק:  לך, מעימנו, כי-עצמת ממנו, מאוד.  יז וילך משם, יצחק; וייחן בנחל-גרר, ויישב שם. ( שם)

נחל גרר מוזכר עוד כמה וכמה פעמים בספר בראשית כמו גם נושא חפירת הבארות על ידי יצחק.

"לב ויהי ביום ההוא, ויבואו עבדי יצחק, ויגידו לו, על-אודות הבאר אשר חפרו; ויאמרו לו, מצאנו מים.  לג ויקרא אותה, שבעה; על-כן שם-העיר באר שבע, עד היום הזה. (שם)

כל כך מעט כתוב על יצחק ביחס לאברהם אבל מודגש עיוורונו והמדרש מספר כי בשל הטראומה מניסיון העקידה היה יצחק מביט לשמים , לקדושה ומתוך שנפשו כבר יצאה לעולם הבא וחזרה אליו , לא היה מסוגל להביט על החיים עצמם, בקיצור היה רוחני ומופנם .

"א ויהי כי-זקן יצחק, ותכהינה עיניו מראות;" ( בראשית כז)

ולמה חשוב לנו פרט זה על עיוורונו של יצחק?

כיוון שיעקב בנו גזל מאחיו את הברכות שבירך אותו יצחק לאחר שקנה את הבכורה בנזיד עדשים."

 כט ויזד יעקוב, נזיד; ויבוא עשיו מן-השדה, והוא עייף.  ל ויאמר עשיו אל-יעקוב, הלעיטני נא מן-האדום האדום הזה–כי עייף, אנוכי; על-כן קרא-שמו, אדום.  לא ויאמר, יעקוב:  מכרה כיום את-בכורתך, לי.  לב ויאמר עשיו, הנה אנוכי הולך למות; ולמה-זה לי, בכורה.  לג ויאמר יעקוב, הישבעה לי כיום, ויישבע, לו; וימכור את-בכורתו, ליעקוב.  לד ויעקוב נתן לעשיו, לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת, ויקם וילך; וייבז עשיו, את-הבכורה. " (בראשית כה)

יש המתרעמים על אמירה זו "גזל" אולם יצחק אומר במפורש שדבר מרמה היה כאן:

"לה ויאמר, בא אחיך במרמה; וייקח, ברכתך. "( בראשית  כז)

לרגע בקריאתי את הפרשה נדדה מחשבתי לרומא העתיקה, מי לא ראה את הסדרה הנהדרת "אני קלאודיוס" כעת רק נותר לי לפשפש בזיכרוני כיצד הורעל קלאודיוס ולשם מה? כיצד ניהלו את התככים בארמונו על ידי סבתו ליביה ורעייתו אגרפינה?

רגע!! אגרפינה היא שהרעילה את קלאודיוס, לא? ולשם מה?

כעת שב זכרוני: אגריפינה הבטיחה את עלייתו של נירון לשלטון במקום בריטיניקוס.

מעניין, בשיעור שקראתי בישיבת עציון הדנה ברבקה אומר אריק נמט על רבקה

כי למעשה היא החוליה המרכזית שמעשיה בנו את עם ישראל וכי היא הייתה מודעת עד כי אפשר לקרוא לה נביאה  בצורך לקבוע גורלות. איך אומר המחבר שם " היא האדם הראשון המבין שאין ישראל עולה אלא מחורבנה של רומי."

וכך היא פועלת:

" ו ורבקה, אמרה, אל-יעקוב בנה, לאמור:  הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשיו אחיך לאמור.  ז הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים, ואוכלה; ואברכך לפני יהוה, לפני מותי.  ח ועתה בני, שמע בקולי–לאשר אני, מצווה אותך.  ט לך-נא, אל-הצאן, וקח-לי משם שני גדיי עיזים, טובים; ואעשה אותם מטעמים לאביך, כאשר אהב.  י והבאת לאביך, ואכל, בעבור אשר יברכך, לפני מותו.  יא ויאמר יעקוב, אל-רבקה אימו:  הן עשיו אחי איש שעיר, ואנוכי איש חלק.  יב אוליי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עליי קללה, ולא ברכה.  יג ותאמר לו אימו, עליי קללתך בני; אך שמע בקולי, ( בראשית כז)

רבקה היא זו האומרת ליעקב להתחזות לעשיו ולקבל עליו את הברכה, ויעקב אכן מתחזה , מתחפש לעשיו ומקבל את הברכה

" טו ותיקח רבקה את-בגדי עשיו בנה הגדול, החמודות, אשר איתה, בבית; ותלבש את-יעקוב, בנה הקטן.( שם)

כא ויאמר יצחק אל-יעקוב, גשה-נא ואמושך בני:  האתה זה בני עשיו, אם-לא.  כב וייגש יעקוב אל-יצחק אביו, וימושהו; ויאמר, הקול קול יעקוב, והידיים, ידי עשיו.  כג ולא הכירו–כי-היו ידיו כידי עשיו אחיו, שעירות; ויברכהו.  כד ויאמר, אתה זה בני עשיו; ויאמר, אני.  "(שם)

וכמו בסיפורי רומא העתיקה מתחיל כאן מחול ההרג והרצח, עשיו כועס וזועק על גניבת הברכה ממנו ומתכנן להרוג את יעקב

 " מא וישטום עשיו, את-יעקוב, על-הברכה, אשר בירכו אביו; ויאמר עשיו בליבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה, את-יעקוב אחי. "

ושוב כמו בסיפורים האם היא המבריחה את בנה ומצילה אותו :

מג ועתה בני, שמע בקולי; וקום ברח-לך אל-לבן אחי, חרנה.  מד וישבת עימו, ימים אחדים–עד אשר-תשוב, חמת אחיך.  מה עד-שוב אף-אחיך ממך, ושכח את אשר-עשית לו, ושלחתי, ולקחתיך משם; למה אשכל גם-שניכם, יום אחד. (שם)

ולסיום תקראו בעצמכם ותאמרו לי האם רבקה אחת מארבע אמהות לא הייתה פולניה  הנה:

" מו ותאמר רבקה, אל-יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לוקח יעקוב אישה מבנות-חת כאלה, מבנות הארץ–למה לי, חיים."( שם )

למה לי חיים … כל כך צחקתי על המשפט ה"פולני" הזה

שבת שלום

שתפו את הפוסט!