הנה חלפה לה שנה, חג הסוכות עבר ובתפילת שמיני עצרת היא שמחת תורה מתפללים "משיב הרוח מוריד הגשם" והנה התקבלה בשמים גשם עז

זהו, מסתיימת קריאת התורה. וכיצד היא מסתיימת? בברכתו של משה לבני ישראל טרם מותו. כמה סבל משה מהעם הזה, אבל הוא לא ויתר והובילם עד

אני יושב שם אצל  "יונס" ברח' שישים, עיני אחד משני יושבי פינת הנרגילות מסתובבות בחוריהן כאילו ראו שד. שנים לא הייתי שם אצל "יונס", בכלל

הקטר האינסופי הזה נוסע על מסילות ברזל שחורות, כאילו אני מסתכל דרך חלונותיו האטומים ודלתות הברזל החורקות, לעבר האין סוף. והוא אינו עוצר, אינו מוריד

כל נסיון להדביק לי  את הסיפור בזה הוא דמיון ים תיכוני, הכל בדיה פרי דמיוני אחרי כמה כוסיות צ'צ'ה —————————————————————————– קשה מאוד להבחין בה בשוק

וּווּדוּ   לוֹקַחַת בֻּבַּת סְמַרְטוּטִים, נוֹעֶצֶת סִכּוֹת, בִּמְקוֹמוֹת רְגִישִׁים. קוֹרַעַת אֶת גּוּפִי לַגְּזָרִים, מְטִיחָה אֶת רֹאשָׁהּ בַּקִּירוֹת, מַכְאִיבָה לְנִשְׁמָתִי. בְּלֵילוֹת שְׁחֹרִים שׁוֹלַחַת, אַלְמָנָה שְׁחֹרָה אַרְסִית,