במסגרת התוכניות של הסימפונט רעננה הקונצרט מספר 2 לעונה, הגיש לנו
יצירות אולי פחות נודעות אבל איכותיות רומנטיות במידת מה ומענגות את האוזן.
על התזמורת הסימפונט ניצח המנצח הישראלי הנודע: אשר פיש, שכבר הקשבנו לצלילים בניצוחו בפתיחת העונה ה 20 לסימפונט בקונצ'רטו לפסנתר מספר 1 של שופן, והסימפוניה מספר 5 של בטהובן. מי שלא האזין הפסיד.
אשר פיש הוא בעל שם עולמי בעולם המוסיקה ונודע בבתי האופרה באירופה ובעולם. שימש כמנהל מוסיקלי של האופרה העממית של וינה וב207 התמנה למנצח אורח ראשי של בית האופרה בסיאטל. לאחרונה הופיע בפילהרמונית של ברלין בתכנית שכללה את דניאל בארנבוים וניגן בפסנתר. יש לו עבר של ניצוח אורח באופרה של ברלין ועוד ועוד..
את דניאל בארנבוים לא היה לנו כאן אבל הכנר הראשי נתאי צרי העניק עם שאר חברי התזמורת הסימפונט צלילים מענגים.
הקונצרט נפתח ביצירה הישראלית " סימפונט " מאת חיים פרמונט. הפעם לא ממש יצירה רעשנית אלא די מאוזנת מבחינת הצלילים ועולת קטעי נגינת חליל עם נטיה למוסיקה מזרחית המאפיינת את הקלסיקה של האיזור. כבר נאמר עליה שהיה קלילה, שמחה, קצרה, עם ריח של פלאפל.המקצב הים תיכוני הזה פשוט מתאים לנו הישראלים שכמהים למוסיקה קלסית משלנו כמו כפפה. ואם היצירה מוקדשת לסימפונט רעננה הרי זה בכל משובח.
ההמשך היה לשירתה של זמרת המצו סופרן סטפני אירני הגרמנייה המבטיחה. הזמרת הזו היא ממש אמנית, שפת הגוף שלה והבעות הפנים וכל התנעות הופכות אצלה את השירה לאומנות. פשוט חייבים לראות אותה ולהבין.
היא מופיעה בעולם , הופיעה בריגולטו בפראמה איטליה,שרה בקונצרט האוס בווינה, בהרקולס הול בוינה, ועוד, השירים שהיא שרה, כולם בגרמנית היו מיצירות שוברט ומאהלר והדרן משל שטראוס.
בין השירים משל שוברט היא שרה את : לסילביה, גרטכן ליד הכישור D118 אופ 2, ושר היער אופ 1.
בין השירים משל מאהלר: אגדת הריין, אל תסתכל על שירי, איבדתי מגע עם העולם.
הסימפוניה שנוגנה שנכתבה על ידי רוברט שומאן הייתה הסימפוניה מס 2 בדו מז'ור אופ' 61
הסימפוניה בנויה מארבע חלקים. בפרק הראשון מוגש מבוא ארוך עם שני קטעים מנוגדים האחד נמרץ והשני שקט ועדין. בפרק הזה מבטא שומאן את המאבק המתחולל בין גופו הדואב לבין נפשו הפעילה.
הפרק השני הסקרצו נמרץ עם שתי חלקים הכוללים נושאים מנוגדים בחלק הראשון לוקחים חלק ניכר כלי הנשיפה, הקרנות במיוחד. והחלק השני משרה אוירה ללירית רגועה. בפרק הזה מבטא שומאן את הניצחון.
הפרק השלישי האדאג'ו חולמני ורומנטיקני המכיל מנגינות מלנכוליות מרגשות במידת מה.
העוצמה של היצירה מקבלת ביטוי בפרק האחרון האלגרו מולטו ויואצ'ה והמוסיקה נוסקת מעלה.
לא ספק יצירה שלא הייתה מוכרת לי ויפה לה לסימפונט שאינה בוחרת רק יצירות ידועות שמנוגנות שוב ושוב אלא מרחיבה לנו את האופקים.
