התבוננתי בחלק הראשון של תחרות המחול: גוונים במחול המתקיימת בסוזן דלל. זו השנה ה-17 לקיום התחרות המתמקדת ביצירה ישראלית ודרכה פילסו להם מקום מכובד טובי הרקדנים שאנו מכירים כיום בעולם הזה של המחול בישראל, כמו ליאת דרור וניר בן גל; תמר בורר; ענבל פינטו; ברק מרשל; יסמין גודר; עמנואל גת; רונית זיו; שלומי ביטון; ענת דניאלי; רננה רז; נעה ורטהיים ועדי שעל – כיום להקת מחול ורטיגו; איציק גלילי , הולנד ; סאלי-אן פרידלנד; תמי בן עמי; יורם כרמי; יובל פיק ויוסי יונגמן.
שישה יוצרים נבחרו להשתתף בתחרות ויצרו עבודות העוסקות בקשר בין פולחן למחול כפי שמסבירה עידית הרמן:
"היוצרים בחרו להתמקד בפולחנים וטקסים שונים: פולחן נשי, טקסי זוגיות, טקסי מעבר, טקס גירוש ופולחן ההנצחה. התמודדות זו הביאה אותם לחשוף את סיפוריהם האישיים, לצד הניסיון ליצור לפי מהלכים טקסיים כללים, המובנים לכל אדם.
המקום בו מופע בימתי הופך להתרחשות אמיתית, בעלת משמעות סמלית ופולחנית עבור המופיע והנקודה בה משיקים מצבי התודעה בעת מופע בימתי ובעת טראנס, נבחנים ביצירות באותנטיות ובאומץ וכשהם מתלכדים – מחול פרפורמטיבי מצליח להפוך לסוג של שמאניזם מודרני".
זה המקום לציין כי השנה הנושא הוא פולחן האביב.
אן מון – כוריאוגרפיה וביצוע ניצן מרגלית, אם להתעלם בכלל מהתוכניה והמידע על מחול זה, כצופה מהצד שיוצא לו לצפות בלא מעט מופעי מחול, זהו ביצוע ייחודי שראיתי על הבמה עם רקדן יחיד. אני אמרתי שאם היו כולאים אדם פגוע נפש בחדר סגור אולי זו ההתנהגות שהייתי מצפה ממנו. העוויתות וההתפתלויות תוך בחינת העצמי הן מהמרשימות שראיתי על הבמה.
אולם המחול מתאר שיחה בין דמות לירח, שגם היא אינה שיא השפיות.. הדמות אותה הרקדן מגלם מתמודדת עם עולם כאוטי והיא מתמודדת (הדמות) עם קונפליקט וסתירות ונוגעת ממש בטירוף קיצוני בדמיונות מהעבר תוך השלמה עם גורל טראגי וגסיסה על הבמה.
ניצן מרגלית יליד שנת 1991 .בוגר תיכון האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, רקדן לשעבר באנסמבל בת שבע, בבלט Cross Connection בדנמרק ובלהקת המחול ורטיגו.
המחול השני היה מקסים. פוליאנות- כוריאוגרפיה עדי פז. יצירת תיאטרון-מחול העוסקת בפולחן הצלחה נשית וחושפת באומץ את סיפור ההצלחה והכישלון האישי של המשתתפות, אל מול הסטראוטיפ הנשי שלהן.
צילום-גדי-דגון
כאן כבר היה מחול מודרני מלווה במוסיקה המאפשר לצופה לחוש בתחרותיות שבין מתמודדות המגולמות על ידי הרקדניות, התמודדות לפעמים היא הצלחה לפעמים כישלון והריקוד מבטא זאת, הבנות בוחנות את הגבולות של היכולת שלהן ואת ממדי הכישלון תוך בחינת הוויתור שהן צריכות לוותר על מנת לנוע לניצחון . יחד עם התמודדות זאת יש כאן שיח קבוצתי ורדיפה אחרי סמלי החיים כמו כסף אהבה סקס וקריירה.
עדי פז משחקת ורוקדת בתאטרון קליפה, תאטרון הסימטה ותאטרון המדיטק. עד כה יצרה שתי יצירות עצמאיות בהשתתפותה."פרימיירה", יצירת תאטרון-מחול ל 4 שחקנים-רקדנים בהשראת חוויות אישיות שלה וטקסטים של הסופר אלדד כהן."תחבושת אישית", סולו תאטרון-מחול בשילוב וידאו דוקומנטרי, אשר עוסק בתחושה של שוני חברתי.
משתתפות : אלינור אינדיך, אייר בלומברג, ענת גרינברג, עדי פז, וקזויו שינוירי רקדנית זרה .
המחול השלישי: צ'ארלי- כוריאוגרפיה וביצוע עמר עוזיאל
מחול העוסק בפולחן פרידה מסמלי הנעורים תוך הרצון להישאר ילד, קצת קטעים ריטואליים חוזרים אשר לפרקים משעממים ויתכן כי מבטאים את פרקי השינוי. המחול משתף בובת חד קרן, אשר הרקדן מתמזג עמה וקשה לו להחליט האם הוא הבובה או הוא עצמו.
עמר עוזיאל, יוצא להקת דה דה דאנס, השתתף כרקדן בפסטיבל גוונים במחול בשנת 2011 וחוזר כעת כיוצר עצמאי. יצר והשתתף בפסטיבל עכו 2011, אינטימהדאנס 2012, מחול חדש 2013 וזכה במקום הראשון בפסטיבל בת-ים 2012.
לסיכום, אין לי ספק כצופה וכאיש מקצוע כי הופגנו על הבמה יכולות מקוריות ביותר של המבצעים אשר אני אישית צופה להם עתיד על במת המחול בישראל וסוזן דלל בפרט.