צילום וונדי מוץ
זו עובדה שהמוסיקה הכי מנוגנת עד היום ברדיו ותכניות מוסיקה זו המסיקה של פעם.. ושמות כמו בוב דילן, ג'ון באאז, פיט סיגר ולהקת האורגים, פיטר פול ומרי, להקת קינגסטון ועוד הם בתוך התודעה המוסיקלית שלנו. שנות השיא של המוסיקה היו לפני שנולדתי אולי בשנים 1941 אבל מוסיקה ניכרת בכך שאינה מתיישנת עם הזמן.
וודי גאת'רי הוא זמר פולק ידוע מאוד בארה."ב (1912-1967) אחד מגדולי הזמרים שאני לא בטוח שהקהל הישראלי ( צברים) בדיוק הכירו כמו שהכירו את האליל בוב דילן, אבל מסתבר שקהל יוצאי ארה"ב אנגלו סכסים מכיר ועוד איך מכיר. וודי גאת'רי מכונה על ידם גיבור הפולק האמריקני בעיקר בזכות העיבוד שלו והשימוש בפולק ככלי למחאה חברתית ( כמו ג'ון באאז ) והוא זה שבעצם פילס לבוב דילן את הדרך להשתמש במחאה בשירה ולעוד מפורסמים.
צילום וונדי מוץ
WOODY SEZ הוא מחזמר שירי פולק שצפינו באולם לולה בצוותא תל אביב מופע מדהים, באמת מדהים, שווה כל רגע של התרגשות והתרפקות על העבר, השנים והתמימות והמחאה שללא יחזרו עוד. זה פשוט מסע בזמן לאחור שמקבל ביטוי בהעמדה על הבמה, בתלבושות בכלי הנגינה וקטעי הקישור.
המחזמר החדש , Woody Sez, מספר את סיפור חייו של גדול זמרי הפולק האמריקאי וודי גאת'רי. בערב מקפיץ ומסעיר שפונה לכל טעם, ארבעה שחקנים-מוסיקאים מנגנים ב-14 כלים ומבצעים 25 מבין שיריו של גאת'רי וכך מעבירים את סיפור חייו המרתק, יפהפה וטרגי של האיקונה האמריקאית שהשפיע על בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ועל כל מסורת כתיבת השירים. Woody Sez כולל קלאסיקות אהובות כמו This Land Is Your Land, This Train Is Bound For Glory, ואחרות ומשרטט את חייו של הגיבור המוסיקלי האגדי שהפך את המוסיקה העממית לכלי למחאה חברתית ועורר את הרוח חסרת המנוחה של דור "סופות האבק" .
דייויד לטקן, קול, גיטרה; מגלם את וודי גאת'רי כשלצידו אנדי טירסטין, קול, כינור, בנג'ו, מפוחית; מגלם את פיט סיגר ובכלל מחליף שם תפקידים ומשחק מצוין את הטיפוסים שהוא מגלם. הלן ראסל הבלונדינית בחבורה, קול, בס; מגלמת את אימו של גאת'רי ואחרות מפגינה כישרון ענק . דרסי דוביל, הטיפוס של פעם הקלאסי על הבמה, קול, כינור, ויולה, גיטרה, מנדולינה איזה כישרון מוסיקלי, ממש אוצר; מגלמת את "לפט לו", קלרה ואחרות.
אבל דייויד לאטקן פשוט משגע את הקהל, הוא מקפץ, מתזז, רץ וקופץ ורוקד ואפילו יורד אל הקהל והכל בסגנון טהור של "פעם" אין דברים כאילו בימינו. בעצם הוא מתאר במחזמר את כל מסכת חייו ונדודיו של וודי גאת'רי ויש שם הרבה עצב וכאב, רעב ואבטלה, ואובדן שמוסיקת הפולק היא זו שמאפשרת להעביר את זה לקהל במלי שנגיר דמעה. השפל הכלכלי בארצות הברית ומלחמת העולם הביאו להתעצמות המוסיקה הזו ולמחאה שהיא מביעה אבל דייויד לאטקן כדרכו של וודי מצליח להעביר את זה לקהל שפשוט מזדהה מבין ונהנה מהשירה הזו באופן מדהים.
אני וזוגתי, למרות שאנו " דוברי אנגלית" שלא שפת האם שלנו התחברנו מאוד לשירה אבל לא בדיוק הבנו את כל מה שהקהל האמריקני הבין, צחק ואפילו התלהב, כמו בדיחות על הרפובליקנים לדוגמה ועוד. קשה להבין את העגה ואת הרקע לקטעי הקישור למי שלא בא משם, אולם זה לא הפריע להנות מהשירה הנגינה , וחבר'ה ניגנו שם ב 14 כלי נגינה חלק לא ראיתי בחיים.. ודרסי הרביצה קטעים בכינור שממש משגעים , לא לדבר על אנדי שגם הפתיע וניגן בכל מיני כלים מיוחדים וכן גם בכינור הוא התעלה ( למרות שהתאים לקרקס ) בקיצור המחזמר של השנה.
קדם למחזמר בכניסה אוסף פלאקטים, מיני תערוכה על וודי גאת'רי, רק משם הבנתי כמה הפסדתי עד עכשיו שלא הכרתי אותו ..
חלק נודע פחות בסיפור הוא הקשר של גאת'רי לעולם היהדות: רעייתו, שהיתה רקדנית של מרת'ה גרהם נולדה לבית יהודי דובר יידיש ואמה, עליזה גרינבלט, היתה משוררת יידיש חשובה. במקביל לשירי המחאה המוכרים שלו חיבר גאת'רי גם מוסיקה רבה לחגי ישראל. כמו כן, הרכבי כלזמר כמו הקלזמטיקס ופרנק לונדון משלבים את המוסיקה שלו בהופעותיהם.
את המחזמר הגה דייויד לטקן, שהכיר את אמרגנו של גאת'רי וגדל על ברכי המוסיקה שלו. הוא קיבץ סביבו שחקנים/מוסיקאים מהשורה הראשונה בארה"ב.
מקווה שלא החמצתם ( אם אתם דוברי אנגלית, אמריקנים במוצא במיוחד)
[