לעוף מהתרגשות הוא סרט שראיתי בקולנוע לב, וכנראה הכוונה היא לעוף מצחוק. זוהי קומדיה של הבמאי הספרדי הנודע פדרו אלמודובר, משהו קליל, בוטה, הזוי, מצחיק ומשעשע.
בניגוד לסרטים אחרים של אלמודובר אין כאן סרט רציני עם התעמקות וביקורת חברתית ואולי בדרך שלו כאן כן יש ביקורת סמויה ונוקבת.
אישית שבעתי מסרטי אסונות של מטוסים, גם בצורת קומדיה, זה תמיד מערער את הביטחון האישי שלי בטיסות. אבל עם השם המפורסם של הבמאי החלטתי לצפות בו, ולא, לא הצטערתי, צחקתי, נהניתי והעברתי ערב אביבי נחמד.
זהו סרט על מטוסים " מתרוממים" ואיך הם "יורדים" ומה הם "סמים" לנוסעים בשתייה, וגם לעצמם. הסרט הזה הוריד לי את כל החשק לטוס בחברות תעופה ספרדיות, ומעכשיו אני אבחן כל דייל או דיילת בשבע עיניים.
העלילה ברובה מתרחשת במחלקת העסקים של המטוס, ובקבינה של הטייסים וחדר הדיילים.
יש לנו שם במחלקת העסקים מדיום שמנבאת אסון ומאידך בשורה שבטיסה זו היא תאבד את בתוליה. יש לנו אלילת סאדו מזו, איש עסקים משונן ונוכל, שחקן טלוויזיה, רוצח שכיר וזוג מיוחד בירח דבש. כעת ניקח את כל אלו עם שלושה דיילים עליזים, טייס בי-סקסואל ועוד אחד גאי שהוא הקברניט, נוסיף לזה סמים, נערבב בהודעה שיש תקלה במטוס ושהם כבר לא יגיעו למחוז חפצם ואז כל השדים יוצאים מהקבינה וזה עושה לך שמח כצופה.
ואי אפשר בלי סיפורי אהבה טרגיים או רציניים וגם זה קורה ודווקא מחוץ למטוס.
ועוד דבר חשוב, חייבים לקחת את הדיילים האלו לארוויזיון הבא או לפחות למיוזיקל כי הם נותנים קטע מוזיקלי ופשוט מפילים את הצופים לרצפה.
אם לא תבנו ציפיות גבוהות מעצם הבימוי של אלמודבור תיהנו כפליים.