התזמורת הסימפונית ראשון לציון ניגנה את הקונצרט מס 2 לעונה זו
במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב. הקונצרט נקרא – קונצ'רטו משולש.
קונצ'רטו משולש נקראת היצירה של בטהובן שעמדה במרכז הקונצרט – קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת בדו מז'ור אופ' 56
בתכנית
אנדריס פוגה, מנצח
שלישיית ירושלים
רועי שילוח, כינור
אריאל טושינסקי, צ'לו
ירון רוזנטל, פסנתר
שמעון כהן – אביב חיי – סימפונייטה
בטהובן – קונצ'רטו משולש
דבוז'ק – סימפוניה מס' 8
למנהלים המוסיקליים בארץ יש מחוייבות מסויימת לקדם את היצירה הישראלית, כאן בערב זה הביאו את יצירתו של שמעון כהן אביב חיי, סימפונייטה – תמונות ילדות מבית ספר חביב.
אני אמנם תושב ראשון לציון אולם שמעון כהן נולד לפני ב 1937 כך שהחוויות שלו מבית הספר העברי הראשון שונות.
שמעון כהן הוא פסנתרן, מעבד, ומנצח בוגר האקדמיה ע"ש רובין בתל אביב. יצירותיו מנוגנות לא רק בישראל אלא באירופה וארה"ב וזכו לביצוע על ידי מיטב התזמורות בעולם.
את היצירה כתב לרגל 10 שנות קיומו של בית הספר.
ליצירה ששה חלקים:
שלום כתה א
שיעורים בתנ"ך
שיעורים בחשבון
ההפסקה הגדולה
קבלת שבת
ומסיבת הסיום
https://www.youtube.com/watch?v=e2sdMmoVOFk
אני התחברתי לחלקים האחרונים יותר. המוסיקה שונה ממה שהאוזן שלי מורגלת כמוסיקה קלאסית.
לעומת זאת התענגתי על הצלילים של הקונצ'רטו המשובח של בטהובן זה הקרוי "הקונצ'רטו המשולש"
הפרק הראשון הוא ממש מלכותי ומסב עונג לצופים. רוח של שיר לכת והצגת הנושא על ידי הכלים הסולניים ואחר כל על ידי הצ'לות והקונטרהבסים. החלק השני דיאלוג בין הצ'לו הכינור והפסנתר עליהם מנגנים הסולנים שלישיית ירושלים: רועי שילוח, כינור, אריאל טושינסקי, צ'לו,ירון רוזנטל פסנתר.לטעמי הפרק האמצעי הלארגו הוא שיא היצירה וההנאה למאזין, למרות שהוא איטי וקצר הוא היה יפה ביותר והכין את המאזין לקראת הפרק האחרון עבודת הכינורות הפסנתר והקלרניתות ממש מעולה והסולנים עצמם חותמים את הפרק.
פרק הסיום הרונדו אלה פולקה כתוב בסגנון פולונז והצ'לן פותח בניגון שכיוונו ריקוד, פרק תוסס ומעולה
הסולנים שלישית ירושלים,זה הרכב שקיים כבר 25 שנה והם זכו בפרסים בין היתר בפרס אוסקה 1999 ובתחרות במלבורן 1995
על הקונצרט ניצח מנצח לטבי אנדריוס פוגה הייתי אומר איש של כלי נשיפה מה שבא לביטוי בחלק השלישי של הקונצרט דבוז'ק – סימפוניה מס' 8.
היצירה מתחילה בגוון מלנכולי משהו הצ'לות והקרנות מרשימות.אולם האווירה משתנה עם נגינת החליל המחזירה את שמחצת החיים ליצירה בציוץ ציפורים. הנושא השני מתחלק בין כלי המיתר לבין כלי הנשיפה ומיד התזמורת כולה מצטרפת לחגיגה מוסיקלית יש בה ביצירה מעברים חדים של צבע, צליל ומקצב. האדג'ו מתחיל בכלי המיתר ועובר לקלרניתות בדו שיח היוצרת מעין סרנדה של טרובדור
ואבירים במבצר.
האלגרטו מביא את נגינת האבובים והבאסונים והצטרפות כלי הנשיפה. כאן באופן מובהק מרגישים את אווירת המחולות והמינואט או הוואלס שדוז'ק יודע לחבר.
הסיום בתרועת חצוצרות די צורמת לטעמי, אולם זו הצורה שהתיזמור כנראה עובד ליצירה, כאילו לפנינו מצעד וחגיגה גדולה, הקצב מואץ וכלי הנשיפה יותר ויותר צורמים לטעמי. ובכל זאת זו יצירה שכל כולה קסם ורעננות.
