כשיצאנו מהקונצרט אמרתי, הפעם אין מספיק סופרלטיביים לתאר את הקונצרט, ולא פלא.
המנצח עומר מ. ולבר שהוא גם המנהל המוסיקלי לא רק ניצח אלא גם ניגן בפסנתר כסולן ומנצח. אולם אני דווקא אתמקד בעיקר בשתי יצירות שבעבורן הייתי מוכן גם לשבת על המדרגות..,
הפתיחה " ליאונורה" מס 3 אופוס 72של בטהובן
פשוט אדיר! יצירה שאי אפשר לשבת רגע ללא הזזת יד או רגל או חלק אחר כי הסערה שאופפת אותה אינה מניחה לך .
זו אחת מארבעת הפתיחות שכתב בטהובן לאופרה "פידליו" המספרת על העלילה בה ליאונורה התחפשה לגבר על מנת להציל את בעלה, פלורסטאן ממאסר.
היצירה מתחילה בשקט איטי ועוברת לסערה שאי אפשר להישאר אדיש
זו אחת הפתיחות הגדולות ביותר שיש לנו בעולם המוסיקאלי כפרק מוסיקלי לסגנון של סונאטה שבטהובן הוציא תחת ידו .
הניצוח של עומר מ. ולבר ליצירה יחד עם התזמורת הסימפונט רעננה היה פשוט נפלא, אני חושב שבכלל בקונצרט הזה במיוחד היה פשוט אחד השיאים שנזכור להרבה זמן.
היצירה השנייה היא כמובן הסימפוניה השביעית של בטהובן, פשוט יצירה אדירה, ביצוע מדהים של כלי המיתר, החליל, והקלרינט וכלי הנשיפה.
זו אחת מיצירות המופת שבטהובן כתב, הפרק הראשון מבוא ארוך מעט ביחס לשאר הסימפוניות שלו יש בו עליות בסולם אשר יש המדמים אותן למדרגות והתנועות של המנצח רק מדגישות זאת. לעיתים המנגינה פורצת במנגינות שהן למעשה ריקוד מלא צבעים וקצב ההופך את הפרק לנמרץ.
האלגרטו אינו מהיר כשמו, הוא מתחיל באיטיות שקטה אולם הנעימה המנוגנת עולה בקצבים ובווריאציות שלה. וחוזרת בעוצמות על אותו המוטיב. זהו הפרק האהוב ונערץ על ידי רבים כולל אותי. זהו אחד הפרקים שהקהל היה קם ומריע אילו הכללים לא היו מכתיבים לו לשבת ולהמשיך להאזין. וכאן הביצוע של התזמורת הסימפונט רעננה לא היה מבייש אף בית קונצרטים ענק בחו"ל.
ההמשך סקארצו נמרץ ועליז הטריו מנוגן פעמים בניגוד לצורה השגורה, בקיצור פרק רומנטי בביצוע אדיר.
הסיום הוא חגיגה מוסיקאלית חסרת מעצורים כמה מרץ השקיע המנצח והנגנים בטהובן והסימפונט הגישו אותו כפינאלה מעולה לתשואות הקהל.
היצירה של קופיטמן, קונצ'רטו לכינור ותזמורת קנטוס IV לכינור ולתזמורת הייתה שילוב של המודרני עם קלאסית מולדובית עממית, משהו שהקהל הישראלי לא מכיר לדעתי, וכמו כל היצירות של מלחינים ישראלים מהמודרניים משהו שצריך להתרגל אליו.
יש ביצירה גם קינה וגם דרמה המדמה צריחה צורמת ושריקות לצד מלודיה של ריקודי ימי הביניים ומוסיקה אופראית ואחרת. חייב לציין את הכנר ניתאי צרי שניגן כסולן בכינור ולרגעים הדרך שלו להפיק את הצלילים כמעט הפכה אותו לכדור בהתכווצות גופו להפקת צלילים לא מוכרים מהכינור.
נתאי שהחל את לימודי המוסיקה אצל אביו, צבי צרי, המשיך אצל פרופ' יאיר קלס ואצל פרופ' אילן גרוניך ואחרים. בעל ואר ראשון במוסיקה מהאקדמיה למוסיקה ע"ש רובין . הופיע עם תזמורות שונות בעולם בהן כמובן התזמורת הסימפונט רעננה וכן הקאמרית הקיבוצית, הסימפונייטה ב"ש, הסימפונית הישראלית ראשון לציון ועוד. נתאי הוא כנר מוביל בקבוצת המוסיקה נובה, משמש כמדריך נגנים מחוננים במרכז המוסיקה משכנות שאננים ירושלים .
מרק קופיטמן יליד רוסיה ( 1929) בעל תואר דוקטור למוסיקה מאוניברסיטת מוסקבה, כתב מספר יצירות קאמריות ווקאליות, סימפוניה וקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת ועוד, עלה לארץ 1972 נפטר ב 1911. שימש כפרופסור באקדמיה למוסיקה בירושלים.
עומר מאיר ולבר ניגן בקונצרט כסולן על הפסנתר עם התזמורת את היצירה של מוצארט: קונצ'רטו לפסנתר מס 12 בלה מז'ור ק. 414
https://www.youtube.com/watch?v=PiHra1MBhtE
היצירה הזו לדעתי פחות מנוגנת בארץ אולם היא נחשבת לאחת העבודות הבוגרות של מוצארט, ובאמרי עבודות , כן צריך לזכור שמוצארט התפרנס מזה והיה עסוק מאוד בוינה של שנות 1782 עת כתב את הקונצ'רטי 11,12,13
הפרק הראשון אלגרו רגוע, מלודי וקליל.
ניכרת בפרק השני האנדנטה השפעה משל באך ממנו מוצארט למד רבות.
הפרק השלישי אלגרטו מלא צלילים שמחים במבנה רונדו.
בסך הכל מוסיקה מאוד שקטה ונעימה מתאימה גם למבנה קאמרי והוא מהווה דוגמה לעבודה אלגנטית של המלחין וכן גם של המבצע: עומר מ. ולבר.