29 במרץ 2024 12:12
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תלמיד מספר 1 סרט בסינימטק

תלמיד מספר 1

The First Grader

סרטו של ג'סטין צ'דוויק

A film by Justin Chadwick

זוכה פרס חביב הקהל בפסטיבל טורנטו 2010

זוכה פרס התסריט בתחרות הקולנוע האפרו אמריקאי

זוכה פרס הקבל ופרס הבימוי בפסטיבל סדונה בארצות הברית וזוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל פאלם ביץ

תלמיד מספר אחד הוא סרט מבית נשיונל גיאוגרפיק המבוסס על סיפור אמיתי.

הסיפור מחזיר אותנו למאה הקודמת ולשלטון הקולוניאלי הבריטי.

"שנאת אחים" או " שנאת חינם" הם כמקובל אצלנו הסיבה לחורבן בית המקדש.

שבטיות, ופערים בדעות פוליטיות ותפיסות עולם היו מאז ומתמיד במרכזם של סכסוכים עקובי דם.

באפריקה, זה מתעצם בגלל עצם ההבדלים המהותיים הפיזיים והתפיסתיים בין השבטים.

קניה קיבלה את עצמאותה ב 1963 לאחר שהמאו מאו החלו מ 1952 במרד וטרור שהביא לשינוי ורפורמות שהובילו לקץ השלטון הבריטי הקולוניאלי ולעצמאות של קניה.

מרד זה החל בעצם כבר ב 1945 על ידי שבט הקיקויו שהביעו מורת רוח מהשלטון הקולוניאלי.

 אנו עדים בשנים למלחמות שבטיות באפריקה ולג'נוסייד, הרג ורצח עד היום.

השאלה שעולה בין היתר בסרט היא האם לאחר קבלת העצמאות המיוחלת, הפסיקה שנאת האחים הבין שבטית? האם העם הפך למאוחד יותר והאם שלטון העם – הדמוקרטי הוא באמת שלטון העם נטול שבטיות.

הסרט מגיש לנו מקרה אמיתי של מרוגה קשיש בן 84 , לוחם מאו מאו לשעבר שאיבד את משפחתו במלחמה נגד הלבנים אשר שומע את הבשורה של הממשלה " חינוך חינם לכל" והוא מגיע עם כל הילדים וההמולה שבדרך להירשם לבית הספר. הוא עקשן ואינו מוותר ולא נכנע לכל הקשיים והסירובים, כך גם להתנגדות שמסביב ובסופו של דבר מתקבל.

 

Photograph-by-Kerry-Brownthe

לצד זה סיפורה של גיין אבינצ'ו המורה ואופן הטיפול שלה בנושא , הנחישות שלה לעמוד לצידו תוך הקרבה של חיי המשפחה, העמידה בפני האיומים, והבירוקרטיה של המשרדים השונים הרואים בכך בדיוק מה שאנו היינו רואים – אי ההסכמה שקשיש בן 84 ישב בכיתת לימוד עם הזאטוטים.

הזיכרונות שלו מתקופת המרד, משולבים בעלילת הסרט וחושפים לפני הצופה את הקשיים והעינויים שהוא עבר, ואת רצונו העז ללמוד לקרוא.

זהו סרט חשוב על עקשנות ונחישות ועל חמלה. סרט הדן בפערים הפוליטיים שהיו ויהיו וימשיכו להיות.

על הסרט השחקנים והיוצרים:

בכפר קטן בקניה מצטופפים מאות ילדים בבית ספר יסודי. כולם רוצים לנצל את חוק חינוך חינם שזה עתה נחקק על ידי הממשלה.תלמיד אחד מעורר   השתאות כאשר הוא דופק על הדלת: מארוגה, לוחם מאו מאו בן 84,רוצה גם הוא ללמוד לקרוא.   סרטו המרגש ומרומם הנפש של ג'סטין צ'אדוויק מבוסס על סיפור אמיתי ומצולם באתר ההתרחשות בקניה עם צוות שחקנים לא מקצועי ברובו. הסרט עוקב אחר מסעו מעורר השראה של מארוגה ובו בזמן עוסק גם בצלקות שנותרו בקניה מאז קבלת העצמאות מבריטניה בשנת 1963. הסרט מתעכב על המחלוקות בין אותם קנייתים שמרדו בבריטים וסבלו מוות ועינויים בשל כך לבין אלה שנותרו נאמנים, קרע שעדיין קיים ארבעים שנה אחרי האירוע. אוליבר ליטונדו נהדר בדמותו של מארוגה ומגלם את כל החוזק וההומור של הדמות. הוא אומנם נעזר במקל הליכה כדי להגיע לבית הספר וגם העיניים כבר לא מה שהיו, אבל הוא הוכחה חיה לכך שאף פעם לא מאוחר ללמוד.

בימוי : ג'סטין צ'דוויק Justin Chadwick

תסריט: אן פיקוק Ann Peacock

הפקה: רי'צרד הרדינג, סם פוייר, דייויד .מ תומפסון

הפקה בפועל: ג'ו אופנהיימר, ענאת סינה, נורמן מרי הלנה ספרינג

מפיק שותף: טרבור אינגמן

צילום : רוב הרדי Rob Hardy

עיצוב: ויטוריה סוניו Vitoria Songo

עריכה: פול נייט Paul Knight

עיצוב תלבושות : סופי אופריסנו

מוסיקה: אלכס הפס

שחקנים

ג'יין אבינצ'ו – נעומי האריס Naomie Harris

מארוג' : אוליבר מוסילה ליטונדו Oliver Musila Litondo

וילדים מבית הספר אוליסריאן ובית הספר היסודי המסאי המשחקים את חבריו לכיתה של הגיבור.

על הפקת הסרט

הפקת הסרט החלה בעקבות מאמר שהתפרסם בלוס אנג'לס טיימס. המאמר שנכתב על ידי רובין דיקסו, ספר את סיפורו יוצא הדופן של כפרי קנייתי בן 84. אדם שלחם עם לוחמי המאו מאו נגד הכיבוש הבריטי בקנייה, בשנות ה- 50. כשהכריזו שלטונות קנייה בשנת 2002, שהם מציעים חינוך חינם בבתי ספר לילדים, מארגו לקח את זה לליבו, הגיע לבית הספר שנוהל על ידי ג'יין אובינצ'ו, וביקש ממנה שתקבל אותו לבית הספר ותאפשר לו ללמוד לקרוא ולכתוב.

גיבור הסיפור פנה לאומות המאוחדות בבקשה לטפל בצורך בחינוך באפריקה. התסריטאית אן פיקוק נשבתה בסיפור מיד כשקראה אותו. "הרמתי טלפון לסוכן שלי ואמרתי, אני חייבת לעשות משהו עם הספור הזה. האומץ שלו הקסים אותי, זה אדם שאין לו דבר אבל הוא מאד רוצה שתהיה לו היכולת בגילו לקרוא. היכולת והרצון שלו, הצניעות ללכת ללמוד בבית ספר עם ילדים, וכמובן הרקע שלו כלוחם מאו מאו. הוא כבר עמד על שלו בעבר ועכשיו הוא עושה את זה שוב."

מסתבר שהתסריטאית לא היתה יחידה, גם המפיק סם פוייר קרא את הכתבה, פוייר צלצל למפיק השני רי'צרד הרדינג מייד כסיים לקרוא. הרדינג נולד בסיירה ליאונה ,הוריו אפריקאיים והרדינג מיד התייעץ עם אמו שאמרה שהיא חושבת  שזה רעיון מצוין ."מיד שקיבלתי את האישור מאמא הבנתי שאנחנו צריכים להתקדם עם הסיפור".

הם פעלו במהירות פנו לעיתונאי שכתב את הכתבה שהפנה אותם למנהלת בית הספר ג'יין, שעדכנה אותם שאיש לא פנה אליה לרכוש את הזכויות לסיפור חייהם. תוך שבוע הם הגיעו לקנייה עם עורך דין ועם חוזה לחתימה,נפגשו עם מרגו לשכנע אותו לאפשר להם לספר את הסיפור שלו. הוא לא כך הבין מה רוצים ממנו בתחילה, הוא חשב שמדובר בסרט דוקומנטרי או בראיון כיון שהרבה עיתונאים פנו אליו.

כשהבין במה מדובר חתם על החוזה. שני המפיקים חזרו לארצות הברית, בינתיים גילה הסוכן של התסריטאית שהחברה של הרדינג ופוייר רכשה את הזכויות לספור, הוא יצר איתם קשר והסביר להם שפיקוק מאד רוצה לכתוב את הספור הזה. כולם הבינו שהם נועדו לעשות את הסרט הזה ביחד. פיקוק עיבדה את סיפורי נרניה למסך, אבל הצלחתה לא סייעה לגייס כסף לפרויקט. בנסיעה של פיקוק לדרום אפריקה שם נולדה וחייתה לפני שעברה ללוס אנג'לס היא עצרה בלונדון לפגישה עם מפיק הסרטים של ה BBC  ג'ו אופנהיימר, שהתלהב מן הספור ושכנע שותף לעבודה  להתגייס לפרויקט. אותו שותף, המפיק תומספון סיים את עבודתו בסרטי ה- BBC  והקים חברה משלו. הוא הבהיר שבין הפרויקטים הראשונים שהוא רוצה לעשות הוא הסרט הזה. כך נמצא גם במאי הפרויקט ג'סטין צ'דוויק שביים את "נערת בוליין האחרת". ועבד עם תומפסון.

"חינוך וילדים הם נושאים מאתגרים"  אמר צ'דוויק , מיד כשסיים לקרוא את התסריט. הקשר המיוחד לסיפור נבע גם מן החינוך והילדות לה זכה בילדותו בצפון אנגליה, בגיל 11 מורה אחת השפיעה עליו  ובזכותה הלך לתיאטרון לראשונה בגיל 11 . והצטרף לתיאטרון הצעירים של מנצ'סטר. זה שינה את חייו לעד. צ'דוויק אמר "כל מה שאתה צריך כילד הוא מורה אחד טוב, וברור לי שג'יין אובינצ'ו , היא מורה שכזו".

"מעולם לא הייתי בקניה, הייתי בגמביה כתייר וסיירתי פה ושם והחלטתי לנסוע ולדבר עם האנשים ולהכיר אותם לעומק, אנשים משנות ה-50 ואנשים מראשית שנות ה-2000, ואת התוצאות של המפגשים הללו הכנסתי לתסריט ושינית אותו" אומר צ'דוויק.

מה שהשפיע עליו ביותר היתה הפגישה עם גיבור הסרט, שמת מסרטן מספר חודשים אחר כך.

הם נפגשו בהוספיס בו שהה מרגו, "הוא לוחם אמיתי סרב להיות זקן, הוא כל הזמן אמר "אני לא זקן". הוא רצה לטייל, סייענו לו לעשות זאת. הוא היה קל כמו נוצה אבל יכולת לחוש את העוצמה הפנימית שלו. האחיות רדפו אחריו עם כסא גלגלים אבל הוא רצה לטייל ברחובות ניירובי."

המפיק הרדינג סיפר שהוא כל הזמן ביקש שיביאו לו להוספיס מורים כדי להמשיך ללמוד אבל האחיות התנגדו כדי לא לעורר אפליה מול החולים האחים.

לגבי הצילומים: היתה מחשבה לצלם בדרום אפריקה, כיון שתעשיית הקולנוע שם מפותחת יותר אבל צ'דוויק חשב שנכון ביותר לצלם בקניה, לחוות את האנרגיה המיוחדת של המקום. הוא בדק את השטח בדרום אפריקה אבל חזר שוב ושב לקניה.

תעשיית הקולנוע של קנייה היא בחיתולים למרות שאירחה את הפקת "הגנן המסור" כמה שנים קודם לכן, אבל דברים השתנו והתקדמו.

צ'דוויק עבר לקניה לפני תחילת הצילומים לחפש אתרי צילום וכן לעסוק בליהוק. הקושי הבולט היה חבורת הילדים, והוא בחר לחפש חבורת ילדים מבית ספר מקומי.לבסוף נמצאו ילדים מיישוב בהרים שעה וחצי נסיעה מן העיר. ילדים היוצאים מדי בוקר לעבוד ואחר כך הולכים לבית הספר.

החיפוש אחרי השחקן לתפקיד הראשי היה משימה קשה גם כן, זהו ספור קנייתי וצ'דוויק רצה ללהק שחקן קנייתי, הקושי היה למצוא אדם בגיל הזה ובמיוחד כאלה שיעמדו בבדיקות הרפואיות הנדרשות. והיה גם צריך למצוא שחקן שיוכל לשחק באנגלית ובשפת המקום קיקויו.

לבסוף נמצא אוליבר ליטונדו, קריין חדשות בשנות השבעים שהחל לשחק. ליטונדו הכיר היטב את הספור, ואמר שהדרך בה הוצג הספור במדיה המקומית היתה יבשה ולא מעניינת בצורה שאנשים לא גילו בה עניין. בעיקר הגישה היתה שהגיבור הזקן של הסיפור מנסה לעשות קצת כסף מן הספור הזה. וכמו שרואים בסרט גם מנהלת בית הספר הואשמה שניסתה להרוויח על חשבונו של מרגו.

ליטונדו מעולם לא הצליח לפגוש את הגיבור, הוא הצטרף לפרויקט זמן קצר לאחר מותו.

לתפקיד המורה רצה צ'דוויק את השחקנית הבריטית נעומי האריס המוכרת מתפקידה בסדרת הסרטים שודדי הקריביים. וזאת לאחר שכל הניסיונות לאתר שחקנית באפריקה לא צלחו.

הבעיה העיקרית שניצבה מול הצוות היא איך לשלב את השחקנים הראשיים עם חבורת הילדים שמעולם לא ראו מצלמה בחייהם אפילו לא טלוויזיה. אבל הוא מצא דרך להתגבר על זה .

לצ'דוויק היה מאד חשוב לשמור על אותנטיות ולשמר את דרך החיים הקנייתית ושהתוצאה לא תראה כמו מבט מערבי חיצוני ומתנשא על הילידים.

היה עליו לטפל גם בסיפורם של מורדי המאו מאו בקטעי העבר בסרט. הקטעים בהם מרגו הצעיר נלחם בבריטים. משפחות רבות בקנייה לא מדברות על חלקם באותו מאבק כי הפצעים עדיין מדממים. זה נושא מאד פרטי. אבל עם צוות קנייתי גדול לצידו הצליח צ'דוויק למצוא מספיק אנשים שיספקו לו תיאורים שעזרו לו בעשייה.

השחקן שמשחק את מנהיג המורדים, בחור בשם  פול, הוא נכד לאנשי מאו מוא. סבתו של פול עדכנה אותו בסיפורים מאותה תקופה ולימדה אותו את השירים ששרו אסירי המאו מאו במחנות. למרות שהכוונה היתה לצור סרט שיעסוק בחינוך ובחשיבותו של החינוך הוא גם סרט שעוסק בעבר המורכב של קניה.

הסרט הוא מחוה לדמותו של מרגו אדם שלדעת אוליבר ליטונדו השחקן הראשי מהוה השראה לאומה הקנייתית.

על השחקנים:

 

נעומי האריס

בנוסף לעבודתה בסרט שודדי הפיראטים , מקפידה האריס לעבוד בסרטים קטנים ומאתגרים. היא נולדה בלונדון וסיימה את לימודיה באוניברסיטת קיימבריג' בשנת 1998. התואר שלה היה במדעי החברה ופוליטיקה. לאחר הלימודים החלה ללמוד משחק בבריסטול אולד ויק. הופיעה לראשונה בסרטו של דני בוייל "28 יום אחרי", בשנת 2002. הופיעה ב"מיאמי וייס" של מייקל מאן, וכן בסרטים רבים נוספים ובסדרות טלוויזיה בבריטניה.

מבין הפרסים בהם זכתה, פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל מונטה קרלו לטלוויזיה בשנת 2003,פרס הכוכב העלה בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בבהאמס, ב 2007 ,ב-2010 זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר אגוד הטלוויזיה המלכותי.

אוליבר ליטונדו

החל את הקריירה שלו כקריין חדשות בתחנת טלוויזיה קנייתית,. עד לסרט זה שיחק בשורה של תפקידים קטנים. זהו התפקיד הראשי הראשון שלו.

על היוצרים:

ג'סטין צ'דוויק

במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה זוכה פרסים רבים.

סרטו הראשון היה "בת בוליין האחרת", שהוצג בבכורה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין ב 2008.

קודם לכם ביים תשעה פרקים בסדרת טלוויזיה אותה יצר.

זכה בפרס האקדמיה הבריטית על מיני סדרה שביים ויצר.

החל את הקריירה שלו כשחקן תיאטרון ועבר לבימוי תיאטרון, ביים הצגות שזכו בפרסים כמו "החולה המדומה" של מולייר.

את הקריירה בטלוויזיה החל בשנת 1993 בסרט אותו ביים עם יואן מקרגור.

ביים אפיזודות בסדרת המצליחה איסט אנדרס. וסרטים וסדרות נוספים.

אן פיקוק: תסריטאית

נולדה בדרום אפריקה שם למדה תיאטרון, וספרות אנגלית ואחר כך סיימה לימודי משפטים באוניברסיטת קייפ טאון. היגרה עם משפחתה לארצות הברית והפכה לתסריטאית. זכתה באמי על סרטה הראשון. אחריו כתבה את התסריט לסיפורי נרניה הפרק הראשון. ולסרט "לילות רוטנדה".

הפרויקטים העתידיים שלה – עיבוד לספר של ג'ון גרישם, וספר אפי על חיי מרקו פולו.

ר'צרד הרדינג:מפיק

יסד את חברת ההפקות שלו ב-2002, ועבד עם כמה חבורת גדולות באמריקה, הסרט הזה הוא ההפקה בה הוא גאה במיוחד

סם פוייר

שחקן אמריקאי ישראלי, עבר לניו-יורק מישראל כדי לקדם קריירת משחק. הצטרף לחברת ההפקות ב-2005. הופיע בסרטו של סטיבן ספילברג מינכן. זו ההפקה הראשונה שלו.

רוב הארדי: צילום

אחד הצלמים העולים בבריטניה היום. החל את דרכו בסצנת הקולנוע והמוזיקה בשפילד. סרטו הקצר הראשון כצלם במאי היה מועמד לפרס הבאפטא. צילם עד עתה שישה סרטים עלילתיים.

ארצות הברית , בריטניה, קניה 2010 , דובר אנגלית תרגום לעברית

103 דקות

הסרט מופץ על ידי סרטי חמישה כוכבים

החל מ- 11  באוקטובר בסינמטק תל אביב וברחבי  הארץ.

שתפו את הפוסט!