תיאטרון מחול בייג'ין – ערפילים – Haze
זה קצת מטעה אולי שלהקת בלט סיני רוקדת מחול מודרני וללא כל זיקה למחול סיני או למוסיקה סינית. תיאטרון המחול בייג'ין הציגו במשכן אומנויות הבמה במסגרת " מחול במשכן " את היצירה הכוריאוגרפית ערפילים – Haze. יצירתה של הכוריאוגרפית ואנג יואניואן WANG YIANYUAN,לצלילי המוסיקה הסימפוניה מס' 3 של גורצקי Gorecky סימפוניית שירי העצב ומוסיקה אלקטרונית מאת ביוספר Biospher, יצרה ואנג יואניואן את יצירתה "ערפילים".
היצירה נוצרה בתגובה למשבר הכלכלי והסביבתי שהחל בראשית 2009. ואנג יצרה יצירה על במה חשופה ויוצרת מסגרת תנועתית מרתקת לרקדניה, הרוקדים, נתקלים, מתגלגלים, נופלים, זוחלים ומתמוטטים על משטח לא בטוח. היצירה מתפתחת כמטפורה המחברת בין הערפילים הסביבתיים וזיהום עם הבלבול הרוחני המתרחש בימים של משבר חברתי ואישי. ערפילים עוסק בחיפוש אחרי הדרך הנכונה בתוך החושך הגדול.
היצירה בנויה משלושה חלקים מוגשת לא הפסקה וללא הבחנה חדה בין החלקים בהם התפאורה, האור והתלבושת אינם משתנים. הייתי אומר שגם הריקוד אינו משתנה, המחול מונוטוני, מבוסס על ריקוד על מזרן עבה, הרקדנים נופלים, מתגלגלים, שוכבים, קמים, רופסים, רצים, עומדים, ושוב נופלים ומתגלגלים וחוזר חלילה.
המוסיקה מצוינת אפילו הקטע האלקטרוני.
את המופע מלווה היצירה של הנריק גרוצקי סימפוניה מס 3, זו מוסיקה איטית עצובה במיוחד. כדאי להאזין לה
Henryk Górecki – Symphony Nº3 (Symphony of Sorrowful Songs)
http://www.youtube.com/watch?v=ZVITZUQ_uIU
בחלק השני יש גם קטע של מוסיקה אלקטרונית של ביוספר
דוגמא http://www.youtube.com/watch?v=Cu3R0IGwasU
היצירה מתחילה בתאורה מיוחדת של פנסים, אור בלילה חשוך הכל מזכיר סרט של רוחות רפאים , הדמויות נעות באפלה ערפילית. התאורה נפלאה, היא מציגה את גופם של הרקדנים המרצדים לאור הפנסים בתנועה, היה לי קשה מסיבה מובנת להבחין מי הם הגברים ומיהן הנשים, רק יותר מאוחר עם התגברות האור וכניסת רקדניות נוספות הצלחתי להבחין בבירור מי הגברים ומי הנשים.
הקטע מלא רגש והמוסיקה העצובה של גורצקי מוסיפה לאווירה האפלה.
כאן אולי צריך להבין את מהות המחול הזה: משבר חברתי וזיהום סביבתי בשל צפיפות האוכלוסין, אסונות טבע ומשברים כלכליים הפוקדים את סין ( שנת 2009 ) יוצרים בלבול רוחני של הפרט. זהו המוטו של המחול, המסע מעולם החשוך אל חלומות העתיד של עולם בהיר. המחול למעשה הוא המטאפורה של העולם של ימינו. מדכא!
החלק השני של המחול "עיר",, מבוך של רחובות ואנשים אבודים ללא כיוון כשהעשן ( הערפל) ממלא את האוויר והרקדנים מאבדים כיוון. ולעיתים מסונוורים לרגע מהשמש המבצבצת מבעד לאובך, מדהים!
החלק השלישי האחרון הוא הכמיהה וההגעה לחוף המבטחים אך הכל קפוא כאן, שלג יורד הרקדנים מאבדים שווי משקל על סף תהום ובסיום הם עומדים ובוהים אל עבר העתיד המיוחל המרוחק אך אסור לאבד תקווה, שלג יורד באור זהוב.
למרות כל החומר הרוחני שיש ביצירה זו חשתי חוסר סינכרון בתנועות של הרקדנים, מעידות על המזרן העבה ולא רק בשל אובדן השיווי משקל שבכוראוגרפיה. המטרה של הכוריאוגרפית היא בין היתר לגלות בעצמנו את האני והזהות שלנו. כאן חשתי נבוך, ראיתי אנשים בקהל קמים ויוצאים או אנשים שצבאו על הדלת הסגורה בסיום. יצירה מבלבלת, אולי הניכור שהיא יצרה אצלי כצופה מכוון, אולי הייתי צריך לקרוא יותר על היצירה על מנת להבין, אבל לא צלחתי להבין מספיק. המונוטוניות של נפילות, מעידות, זחילה וגלגולים על המזרן היו במינון יותר מדי גבוה, תנועה במרחב הייתה אבל קטעי מחול אמתיים ( מי קובע? ) היו מעטים לטעמי האישי.
הכוריאוגרפית ואנג יואניואן נולדה בבייג'ין. אחת הכוריאוגרפיות הבולטות בסין במחול המודרני. ואנג רואה את עצמה נטועה במסורות הסיניות ובאותו זמן יצירתית אותנטית ומחדשת. היא החלה לרקוד בגיל 10 והמשיכה בלימוד כוריאוגרפיה באקדמיה למחול של בייג'ין שם כיהנה גם כמורה. השתלמה במשך שנתיים בארצות הברית. ב 1998 מונתה לכוריאוגרפית בית של הבלט הלאומי של סין. במסגרתו יצרה מספר יצירות וגם גרסה סינית למפצח האגוזים. היא גם יצרה גרסת בלט לסרטו של הבמאי זאנג אימו, "הפנסים האדומים" , על פי בקשתו. ויצרה את קטעי המחול לסרט "הנשף" של הבמאי פג שיאוגנג. עבודותיה הועלו בארצות הברית, רוסיה, קוריאה, ברזיל ומקסיקו,. כמחווה לכישוריה, הוזמנה ככוריאוגרפית אורחת למכון הכוריאוגרפיה שליד הניו יורק סיטי בלט. לאקדמיה לאמנויות הבמה של הונג קונג, לבלט הדני המלכותי ולבלט שנחאי.
בנוסף לפרסים בהם זכתה כרקדנית בין היתר בתחרות הבינלאומית למחול בפריז. זכתה בפרס הכוריאוגרפית הטובה ביותר בתחרות בינלאומית בבולגריה, בתחרות בינלאומית במוסקבה, בשנחאי, ועוד . היא הפכה לכוריאוגרפית הסינית המעוטרת ביותר בפרסים בינלאומיים.
אגב, זה מה שהייתי מצפה לראות, לפחות בסגנון…