29 במרץ 2024 5:23
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אורז שמונת האוצרות

אורז שמונת האוצרות

 

 

 

 

הכפרים באיזור שישואנגבאנה במחוז יונאן אשר בסין, סבלו משנת בצורת קשה.

שדות האורז הניבו יבול דל ועל ראש דאגת הכפריים עמד קיום בכבוד של קיסר המחוז

אשר חי על פרנסתם של הכפריים.

האיכר צ'אג הסתובב מתוסכל, תורו הגיע לדאוג למנחת הקיסר, אך שדותיו יבשו.

בצר לו תינה בלילה צרותיו באוזני צ'ינג אשתו.

מאחורי מחיצת המחצלת, שכבה על יצועה סו-צ'יו, בתם היפה בת ה 17, הקשיבה

והרהרה כיצד תוכל לסייע לאביה.

השכם בבוקר יצאה מהבית לכיוון היערות והבוסתנים, ושבה לאחר שעות וצרור עטוף בידה.

"סו-צ'יו, לאן נעלמת ומה בחיקך?" שאל האב

"שמעתי שאין לנו די אורז כדי להביא לקיסר, ויש לי רעיון" ענתה הנערה ופתחה את צרורה.

על פיסת הבד היו מונחים פירות יבשים שאספה הנערה.

"אוי ילדתי היקרה" אמרה האם "אם נביא זאת לקיסר הרי יערוף ראשנו".

"חכו, זה לא הסוף" ענתה ופנתה לעיסוקיה.

 

 

לאורז:

1 כוס אורז לבן

1.5 כוס מים

100 גרם מזולה

3/4 כוס סוכר

 

אוצרות:

דובדבנים מסוכרים

1 טבעת אננס מיובש

שקדים מקולפים

4 תמרים חצויים ל2

צימוקים

4 משמשים חצויים

קליפות תפוז מסוכרות

 

ריבה רצוי אדומה

25 גרם מזולה

 

ההכנה

 

שוטפים את האורז ומייבשים קמעה, שמים בסיר עם המים ומבשלים פתוח עד לרתיחה,

ממשיכים עד שהמים נספגים באורז, מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה 10 דקות שיתפח.

מוסיפים לאורז החם את המזולה בקוביות ואת הסוכר

מערבבים בעדינות. מבשלים 5 דקות נוספות.

 

משמנים קערה חסינת אש במזולה ( לצורך שימון והדבקה)

מסדרים את הפירות בצורה דקורטיבית:

בתחתית אננס, סביבו דובדבנים מסוכרים ומסביב את הפירות והשקדים.

מוסיפים על זה שליש מכמות האורז מהדקים קלות.

מורחים את האורז בריבה

מוסיפים עוד שליש מכמות האורז ועליו ריבה

ואת השליש האחרון

מהדקים קלות.

 

שמים בסיר גדול תחתית או חישוק מתאים, אפשרי קופסת טונה פתוחה משני צדדים

שתשמש כסטנד בתוך הסיר.

ממלאים מים עד גובה החישוק, מרתיחים.

מכניסים רצועות אלומיניום על מנת שניתן יהיה להכניס את הקערה או להוציאה.

מניחים את הקערה על החישוק בסיר עם המים הרותחים.

סוגרים את הסיר ומשאירים להתבשל על האדים שעה.

מוציאים, מפרידים קלות עם סכין והופכים על צלחת הגשה.

אם לא מגישים מייד מומלץ לאדות קלות לפני ההגשה.

 

 

 

לבשו צ'אג וצ'ינג בגדי חג, לבשה סו-צ'יו את שמלת החג האדומה ועשו דרכם אל הקיסר בעיר המחוז.

כשהגיעו הובלו אל הקיסר וסו-צ'יו פסעה אליו אוחזת בקערת החרס המכוסה.

הרים הקיסר את המכסה ונשאר נדהם:

"מה לי אבני חן ואוצרות?" צרח בזעם "אוכל אני מבקש רק אוכל!!!"

בזעמו הרב שלף חרבו, תפס את הנערה בצמתה הארוכה והניף אותה מעלה לכרות ראשה.

טראאאח! נפלה מידיה הקערה, התנפצה וכל האוכל התפזר.

הקיסר קפא.

בין שברי החרס ופירות צבעוניים מיובשים הנראים כאבני אזמרגד, התפזר אורז לבן ומבריק.

בדממה ששררה בכל הוריד הקיסר את הנערה המפוחדת, אחז בסנטרה, הביט ארוכות בעיניה

הטובות והדומעות וביקש סליחתה על התנהגותו הנמהרת.

 

חודש לאחר מכן הוזמנו כל בני הכפר לארמון הקיסר לחגוג את נישואיו לבת כפרם – סו-צ'יו.

ואם הם עדיין חיים הרי שחיים הם באושר ועושר

 

PC030941PC030942

 

שתפו את הפוסט!