בלינצס

"שש בוא נסע כמו כולם לכינרת, לעשות חיים" היא אומרת לי,

ואני מהנהן ואומר "עלי". קבענו.

בבוקר לקחנו קו 830 מתל אביב ונסענו, בעפולה קנינו פיצוחים

שיהיה וגם אכלנו פלאפל.

כל  הדרך שיננתי לעצמי לא לשכוח את התרמיל שלי ולא התעמקתי

איך היא באה רק עם תיק קטן.

בצהרי היום אחרי מסע ארוך הגענו למגדל ומשם פסענו לווילה מלצ'ט,

לא! לא שכחתי את התרמיל.

המקום ממש נפלא, עצי איקליפטוס ענקיים ומדשאה, ישר קופצים

למים,למה באנו? בטח שהיו שם סרטנים, אי אפשר לעמוד במקום,

אבל היינו צעירים ולמי בכלל איכפת כשמתחבקים וצוחקים.

הערב ירד, הלכנו לאכול בווילה תפוחי אדמה מטוגנים עם חביתה,

עד היום אני זוכר, עובדה.

ואחרי הארוחה היתה הופעה וריקודים ופתאום השעון שלי מודיע –  

חצות!!

הגיעה שעת השינה שלי, לעזוב הכל ו..

"רגע שש, איפה ישנים?"

"בשק שינה" אני אומר לה.

"שק שינה? אז למה לא אמרת לי להביא??"

"גם מברשת שיניים לא אמרתי לך והבאת!"

"אופ " התחילה לזלוג.

"את יודעת מה?, נישן יחד, באותו שק שינה, אני לא אגע בך, מבטיח.."

בתחילה היא משכה ימינה, אני שמאלה, ידיים נעו לכאן ולכאן

והרגליים – אי היה אפשר לזהות של מי הן לפי מיקומן.

השתדלתי , נשבע! אבל היינו עטופים, מהודקים ומקופלים בשק

השינה האחד ובשעות הקטנות, כשנעשה קצת קריר, הותכנו.

ממש לא מבין איך עלה בי הדימוי באותו רגע, אבל נזכרתי

בבלינצ'ס… ונשארתי רעב.

המרכיבים:

לעטיפות:

כוס וחצי קמח

2.25 כוסות חלב

2 ביצים

כף שמן

קורט מלח

קורט סוכר דק

למלית:

גבינה טוב טעם

גבינה 5 אחוז

צימוקים שהושרו במים רותחים (או בקוניאק..)

1 ביצה

סוכר לפי הטעם

ההכנה:

מערבבים את חומרי העטיפות במיקסר עד לאחידות

( מי שאוהב וניל יכול להוסיף)

ומניחים לנוח מהבועות כמה דקות.

אני מכין בבלינצר חשמלי.

מורחים אותו בשכבה דקיקה של מרגרינה טובלים ומקלפים.

אפשר במחבת עם מרגרינה או חמאה (איך שאוהבים,

רק צריך להיות אומן בפיזור דק ואחיד של הרביכה.

מערבבים את חומרי המילוי, מוסיפים את הצימוקים.  

מורחים על כל עלה בשליש העליון כף גבינה או

כמות מתאימה, מקפלים קיפול אחד, עוד קיפול מהצדדים

וקיפול סופי, ככה לא יברח.

אני נוהג לטגן לפני ההגשה, לפזר סוכר דק

ומי שאוהב גם קינמון

בבוקר היא מעירה אותי בטלטלה,

"שש השק שינה נקרע, מה תעשה עכשיו?"

שפשפתי עיניים, בהיתי בה, בשק שינה, במי הכינרת

ששקטו מסערת הלילה, שוב בה ואמרתי

"אני לא יודע מה איתך, אני רעב, בואי, יש בלינצ'ס נהדרים

בחוף התכלת."

 את שק השינה השארתי מחבוא לסרטנים או אולי…