כרישה (פראסה)
מיד כשנוחתים באי המקסים הזה ומתחילים לנסוע רואים אותם.
אי אפשר להתעלם מעמודי החצבים המזדקרים.
כריתים, אי החצבים היווני.
רק כאשר הגעתי לחוף הים הבנתי למה הם מזדקרים ככה, במקום
אי החצבים הייתי קורא לו אי הערומות, לא יאומן מה שהולך שם
על החוף.
מאידך זה אי יווני וככל שאני נוסע מערי הקיט לכפרים , הצבע
השחור של הבגדים והלבן או תכלת של קירות הבתים שולט.
באחד מכפרים אלו מצאתי לינה במנזר יפה.
ולא רק המנזר יפה אלא גם הנזירות.
כך מצאתי עצמי מביט לתוך עיניה של נזירה צעירה כאילו אני חודר
לעולם היופי היווני ומתוך חלום אני אומר סאגאפו..
היא פרצה בצחוק ואצה לה לתוך המנזר.
האוכל היווני טעים מאוד זאת כל אחד יודע, רציתי להצחיק את
הנזירות בבדיחה על "גזר מרוסק" אלא שהנזירה היפה שלי בדיוק
חזרה אוחזת עמוד כרישה (בצל) זקוף ונוקשה ואני התחלתי לחלום…
החומרים:
3 כרישות לא עבות מדי (בינוניות)
מעט שמן זית
בצל בינוני
4 שיני שום קצוצות גס
רסק מבושל מ 4 עגבניות טריות
רבע כוס יין לבן
כף אבקת מרק עוף
פלפל שחור
כוס מים
ההכנה:
מנקים את הכרישות מורידים את השורשים, משתמשים בכל העמוד
פרט לחלק עם העלים והחול. וקוצצים לפרוסות בעובי זרת.
מחממים את השמן, קוצצים גס את הבצל ומטגנים עד שמתחיל להזהיב.
מוסיפים את שיני השום הקצוץ ואחרי כדקה את הכרישה הפרוסה.
מערבבים מפעם לפעם בשמן ומשתדלים שלא יתפרקו הטבעות
(אפשר רק להשתדל..)
אחרי כ 4 דקות מוסיפים את אבקת מרק העוף, הפלפל השחור,
רסק העגבניות והיין.
מערבבים, מוסיפים כוס מים ומבשלים לפחות חצי שעה.
מי שלא אוהב בישול ביין יחליף בקופסת רסק עגבניות.
בעוד אני מפנטז על גבעולים נוקשים ונזירות, אומרת אם המנזר:
" רחל, לא לשכוח לקצוץ לפרוסות ".