מג'דרה
הליטוף שלה היה משהו שונה, עדין, נתינה עם כל הנשמה.
גם הגוף שלה היה חלום שחום ברוטב צימוקים מתוקים.
ככה היא הייתה סוראייה החברה הפרסית שלי.
יום אחד נמאס לי להסתתר עמה בכל מיני מקומות והצעתי
לה שאבוא אליה הביתה. אתם כבר מבינים את המשמעות
של זה אם לא אז תתקשרו, אני אסביר.
מה לא עושה בחור צעיר שלבו יצא לפרסיה הכי יפה שיש.
ככה לבוש כהלכה עם בלורית נוצצת "חתיך" אפילו מביא
פרח.
כשנכנסתי קיבלה את פני עם צלחת מלפפונים ירוקים ומלח.
מלפפונים ירוקים לא מקולפים!! חתוכים לרבעים, ואני,
פולני כזה שואל בנימוס:
"למה המלפפונים לא מקולפים" והיא צוחקת במבוכה מול
המבטים של ההורים.
"את יודעת שאני יודע לבשל אוכל פרסי?" אני אומר בגאווה
לא מוסתרת, והיא אומרת:
"נו יופי בוא למטבח".
המרכיבים:
כוס עדשים ירוקות
כוס אורז בסמטי ( או אורז ארוך אחר)
3 בצלים
שמן
מלח, פלפל שחור
3 כוסות מים או מרק עוף צח
ההכנה:
שוטפים את העדשים ושורים אותם בהרבה מים כל הלילה.
או ל – 3 שעות לפחות.
מבשלים את העדשים במי ההשריה כ 20 דקות מהרתיחה.
חותכים את הבצל לרבעים וקוצצים לפרוסות דקות ומטגנים
עד צבע חום חום.
שומרים בצד כשליש מכמות הבצל המטוגן.
מוסיפים את האורז השטוף והמיובש וממשיכים לטגן עם
הבצל שנותר בסיר.
מטגנים כשתי דקות ומוסיפים מלח ופלפל ואת העדשים
המסוננים מהמים ( לא לשפוך את המים!!).
מוסיפים סך הכל 3 כוסות מים ממי הבישול או מרק צח או
מים רגילים.
מביאים לרתיחה ומעבירים לאש הכי קטנה ( אני נוהג להניח
ברזל מחורר מתחת).
מבשלים חצי שעה מכסימום, מכבים ולא פותחים חצי שעה.
מגישים עם בצל מטוגן למעלה.
ככה, עוד אני מסיים לבשל ומביא את המגש בגאווה פולנית
וזו ממש נעצבת.
לא הבנתי, אבל מה, לא נעים לשאול.
יותר מאוחר כשלוותה אותי אל הדלת אמרה:
ממתי מבשלים בבית של פרסים אוכל חלאבי?
🙁
יותר לא התראנו.